מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה י
א') הריח בה ולא עשאה אינו חייב כרת אלא כדין כל הנהנה מן הקדש לא חייבה תורה כרת אלא לעושה במתכונתה להריח בה. הנה מדברי רבינו מוכח דלעולם לא מחייב רק משום מעילה אבל משום אזהרת הפיטום כדי להריח לא מחייב אמריח לחודי' אף בעושה מעשה שלוקח בידו להריח וכן מוכח בספרי פ' ראה ר"א אומר ומה פסח שאין חייבין על בישולו חייבין על אכילתו בב"ח שחייבין על בישולו אצ"ל שחייבין על אכילתו פיטום הקטורת יוכיח שחייבין על פיטומה ואין חייבין על ריחה וע"כ אפי' בעושה מעשה ג"כ א"ח (ובזה נראה שיטת רש"י בכריתות דף ב' ע"א שפי' דאם מריח א"ח שאין בו אזהרה וכרת דריח אין בו מעשה כמוש"כ הגי' הגאון מוהרו"ו ז"ל) וכן יש להוכיח מכריתות דפריך אברייתא המריח פטור אלא שמעל והא ריח אין בו משום מעילה ומשנה לאחר שתעלה תמורתו ופירש"י בפסחים דף כ"ו דהא דמעל היינו בלקח הקטורת ונתן על האש דכהא"ג דעביד מעשה מעל בריח א"כ מוכח הא דפטור היינו אף בעשה מעשה וזה דלא כפירש"י בכריתות שכ' דאין בו אזהרה וכרת דאין בו מעשה משמע אם הי' בו מעשה הי' חייב במריח ולישב שיטת רש"י נראה לגרוס ואין בו מעשה ור"ל חדא דאין בו אזהרה כלל במריח רק בפיטום ועוד דאין בו מעשה וא"כ א"ש שכ' רבינו דפטור רק במעל דע"כ מעילה ג"כ ליכא רק בעביד מעשה ואפ"ה פטור מכרת דפיטום והנה רש"י בפסחים דפי' דאם לוקח ומניח על האש מעל קשה לכאורה א"כ מ"פ מהא דריח אין בו מעילה לוקי בלא נתן על האש כהא"ג ריח אין בו מעילה וי"ל דהרי טעמא צריך למה בלא נתן על האש לא מעל כיון דעביד מעשה וכמו שכן דעת הכפ"ת בר"ה דף כ"ח דמעל וע"כ לומר דל"ש דאסור להריח קטורת אלא בנתינתו על האש דאז הריח עולה הוא מן כל הסממנים אבל בלקח הקטורת בידו אין מריח מן כל סממנים דכל חד לחודי' קאי וכ"כ רבינו בספר המצ' הזהירנו מעשות עשן הקטורת שיהא מן הסממנים ההם על יחס המשקלות ויכוין שיתעשן בו והוא אמרו יתעלה ובמתכונתו לא תעשו לכם ומבואר כל מי שיעבור ויעשה כמוהו להריח בה חייב הנה מבואר דכונה להריח ע"י עשן האש וא"כ לפי"ז ניחא כיון דנקט ריב"ל קול מראה וריח אין בו משום מעילה משמע משום דאין בו מעשה פטור לא משום דלא נתן על האש ולכן ניחא לי' לאוקמא בנתן על האש רק דאייריא אחר שכבר עלה תמורתו לא מעל:
והנה בספר אמרי דוד הקשה א"כ הא דאיתא במכות דף י"ד דלוקין הא הוה לאו שא"ב מעשה דעל המעשה אין לחייבו רק על מחשבתו להריח וכל חיובו ע"י מחשבתו ונראה לישב דהא התורה חייבה אותו אמעשה זו אם עשאה במחשבה להריח א"כ הרי איכא מעשה האסורה והזהירה עליו רחמנא (ול"ד למה שהקשה בדרך המלך דלר"ש הוה לאו שאין בו מעשה דכ"ש למכות ע"י מחשבתו דאחשבה לאכילה משום דאי לאו מחשבה אין כאן מעשה אכילה כלל) וכן מוכח מכל מעשה שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומיקרי יש בו מעשה:
ב') ע"מ למסרו לציבור וכו'. הנה לעיל גבי שמן המשחה כ' רבינו או למוסרו לאחרים ויש לתמוה דמשמע לאחרים אף שאין לציבור ג"כ רשאי ומנ"ל זאת הא בגמ' כריתות דף ה' איתא גבי שמן המשחה ג"כ דלמוסרו לציבור פטור ובאמת טעמא רבה איתא לחלק דלציבור היינו למצוה א"ע משום לא תעשו לכם דכל דהוה למצוה ל"ה לכם לצרכיכם (כמו שביארתי בה' ביהב"ח דפירי שביעית דאסור לאכול מן השמור אם שמרו לצורך גבוה מותר כדמוכח מהא דשומרי ספיחין בשביעית לצורך העומר) וזה ל"ש לאחרים שאין לציבור דאינה למצוה אך נראה דדברי רבינו מדוקדקין מאוד דהנה תוס' נזיר דף מ"ז כ' דהמפטם למסרו לציבור פטור היינו בימי משה אם עשאם לציבור פטור ורבינו לא ניחא לי' לפרש כך וא"כ נשמע דאף שלא למצוה ג"כ רשאי דהא לא חזי עתה לציבור למצוה א"כ ע"כ הא דנקט לציבור היינו לאחרים וכך משמע מתוס' הנ"ל בתי' השני שכ' א"נ לציבור ללמדם שידעו לעשותו ולא שימשחו ממנו וכמש"כ במשל"מ א"כ ליכא לציבור צורך מצוה דאין צורך גבוה כיון שאין למשיחה א"כ האי לציבור היינו לאחרים וכמש"כ רבינו שוב ראיתי במנ"ח שכ' דאין חילוק בין לציבור בין לאחרים דא"צ למשיחה וכונתו כמש"כ דהא מושחין רק בשל משה וכתוס' נזיר הנ"ל וכל זה בשמן המשחה אבל בקטורת דשפיר משכחת למסרה לציבור למצוה ס"ל לרבינו דבאמת אין פטור רק למסרה לציבור למצוה וכך מוכח להדיא מירושלמי פ"א במגילה הי"א אנטנינוס שאל לרבי מהו לעשות קטורת א"ל חסר בה אחת מסממנים ופריך התנן לא תעשו לכם אבל אחרים עושין לכם ולמה הוצריך לעשות חסר אחת מסממני' ומתרץ בגין ר' רומנוס ששלחו רבי שיעשה קטורת לאנטנינוס ואמר רבי שימסרנו נשמע דלאחרים אסור לעשות אם אין לצורך מצוה והבן שוב ראיתי כי בספר התורה והמצוה עמד ע"ז: