אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק א · הלכה ו

הלכה ד

א') הסך כלים ובהמה ועכו"ם שהם כמותה פטור שנאמר על בשר אדם לא יסך. וקשה לי דבגמ' קאמר דכותי לא מיקרי אדם ואיבעית אימא כל שאין בסך אינו בבל יסך והך איבעית אימא הוא משום דלתירוצא קמא יקשה דלא ככ"ע הוא דנכרי לא איקרי אדם דהרי ר"מ סובר בסנהדרין ובע"ז דף ג' דנכרי איקרי אדם והוא ע"כ לית ליה דרשא דאתם קרוים אדם כפירש"י שם ולכן קאמר טעמא אחרינא דאין בסך אין בבל יסך וא"כ קשה דרבינו בפ"א מט"מ כ' נכרי אין מטמא באוהל ודבר זה קבלה הוא דבקרא דמלחמות מדין לא כתיב אלא נגיעה ויש לתמוה אמאי שבק דרשא דתלמודא ביבמות דף ס"א דאדם כי ימות באוהל אתם קרוים אדם ולא נכרי וע"כ משום דסובר כר"מ דנכרי איקרי אדם ולכן אמר דהוה קבלה ומייתיא ראי' ממלחמות מדין וא"כ קשיא דכאן מוכח דסובר דנכרי אין קרוי אדם מדקאמר הטעם דבשר אדם לא ייסך ולא קאמר הטעם כל שאין בסך וא"כ נמצאו שדברי רבינו סותרים זא"ז ונראה לישב דהנה באמת הוק' בתו' מקרא דקום עלינו אדם מוכח דנכרי איקרי אדם ועוד קשה דהנה דעת התוס' דר"מ לא פליג אדרשא דאתם קרוים אדם והא דדריש ר"מ אשר יעשה אותם האדם וחי בהן אפי' נכרי שעוסק בתורה הוא ככה"ג היינו משום דכתיב האדם דמשמע נכרי ג"כ אבל היכיא דכ' אדם אין נכרי בכלל וקשה לדבריהם דבמדרש פ' וזאת הברכה בקרא דקהלת רוח בני האדם זו נשמת הצדיק רוח בהמה זו נשמת הרשע וכן בתנא דבי אליהו דריש רוח האדם זו ישראל רוח הבהמה זו העכו"ם חזינן דאף היכיא דכתיב האדם ג"כ אין נכרי בכלל ולישב כל זה סובר רבינו היכיא דאדם או האדם מוזכר בקרא ובא למעט בהמה ממעטינן גם עכו"ם דדומה לו עם הדומה לחמור אבל היכיא דכתיב אדם ואין ענינו כדי למעט בהמה אז אין ממעט גם נכרי ולפי"ז א"ש דבקרא דיעשה האדם וחי דל"ש דבא למעט בהמה דל"ש בו עשי' לכן לא נתמעט נכרי והאי דאדם כי ימות באוהל לא בא למעט בהמה דבהמה מפורש דרק מטמא בנגיעה כדכ' והנוגע בנבלתה א"כ שפיר נכרי בכלל וע"כ מאן דדריש אדם כי ימות ולא נכרי או דפליג אדר"מ או דרק דרך אסמכתא ועיקר דרשא היא בקבלה מדלא כ' במלחמות מדין ולכן לא הביאו בה' ט"מ האי טעמא דאין נקרא אדם וכן קרא דקום עלינו אדם דל"ש דבא למעט בהמה א"כ גם נכרי בכלל וכן הא דרוח האדם העולה למעלה דממעט שם נכרי כיון דכ' רוח הבהמה למטה א"כ בעכו"ם וודאי ג"כ כן ולכן ע"כ למעט גם נכרי ולכן בהא דעל בשר אדם לא ייסך דשייך לומר דממעט בהמה א"כ מסתבר גם למעט נכרי הדומה לו ומדוקדק לשון רבינו שכ' הסך בהמה ונכרי הדומה לו משמע דרק לכך שייך למעט עכו"ם מאדם יען דממעט בהמה מסתבר דממעט גם עכו"ם והבן:
ועוד נראה דלכאורה קשה מקרא מפורש כי לא יראני האדם וחי וקאי רק על משרע"ה ואין נכרי בכלל וכן מקרא דהאדם הגדול בענקים ומהא"ט כ' תוס' ב"ב דף נ"ח דקבר אאע"ה מטמא באוהל דנקרא אדם חזינן דאף דכ' האדם כך אפ"ה אין עכו"ם בכלל ונראה לישב דהנה בהסבר דברי רבינו הם דמחלק בין אדם להאדם ראיתי באוהל דוד יבמות בשם תוספות הרא"ש יען דהאדם הוה תרי מיעוטי דאדם מיעוט הוה וכן הא' הוה מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והנה בתוס' הוריות דף ב' כ' בשם רשב"א היכא דיש למעט מכל אחד מילתא אחריתא ל"א דבא לרבות רק היכא דאין למעט רק דבר אחד ע"כ בא לרבות יעו"ש ולפי"ז י"ל בקרא דיעשה האדם וחי ל"ש דבא למעט בהמה רק למעט נכרי ותרי מיעוטי ל"ל על עכו"ם ע"כ בא לרבות אבל בקרא דלא יראני האדם וחי דיש למעט נכרי וגם יש למעט שאר ישראל שאין גדולים כמשה א"כ כהא"ג אין לרבות רק למעט כל העולם כולו וכן האדם הגדול בענקים יש למעט נכרים ושאר אינשי שאין גדולים כאברהם כהא"ג ל"א דבא לרבות רק למעט הכל ועוד דהך האדם הגדול הוה ג' מיעוטים וכהא"ג בוודאי ל"א אין מיעוט אחר מיעוט לרבות כדאיתא בירושלמי ובתוס' שם וכן א"ש דדריש רוח האדם העולה למעלה כיון דשייך למעט נכרי ואנשים שאין צדיקים כדדריש באמת במדרש תנחומא א"כ צריך ב' מיעוטי ול"א דבא לרבות ובזה א"ש הא דמייתיא תוס' קרא דהאדם ובהמה דנכרי בכלל משום דשם ליכא למעוטי רק עכו"ם דבהמה כתיב בקרא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וא"כ היכיא דכתיב אדם דליכא רק מיעוט אחד שפיר ממעט נכרי לפי"ז י"ל לדעת רבינו כאן דסך עכו"ם פטור כמו סך בהמה ואפ"ה ממעט מחד מיעוט תרתי ע"כ כיון דדומה לבהמה אבל לענין טומאה דל"ש דבא למעט בהמה מקרא דכי ימות באוהל לא ממעט גם נכרי ודו"ק:

ב') והנה בשו"ת ח"ס יור"ד סי' של"ו כתב ע"ז וז"ל מש"כ תוס' פ"ק דע"ז לחלק בין אדם להאדם דגם עכו"ם נקראו האדם וכ' הת"ח כי האדם ב"ה הידוע קאי אהגוף העומד בפנינו ובזה בין עכו"ם ובין ישראל צורת אדם הוא אך אדם בלא ה' קאי על תוכו אדם פנימי חלק אלקי ממעל זה קאי על ישראל וחושב אני שאפשר לומר שהתורה החמירה בטומאת המת וכו' משום דכל העכו"ם חושבים כי בפירוד הנשמה מהגוף נשאר הגוף בלי שום לחלוחית רוחניות ע"כ קורין הרוח זעלע והגוף פגר קערפער שהוא כלי גוף לכן לפי דעתם ואמונתם לא נקרא במותם אדם אך בני ישראל מאמינים דגם במותו נקרא אדם פנימי ולא פגר כי גם גופו שהי' נרתק לנשמה נשאר בו לחלוחית קדושה ונוהגין בו כבוד ואומרים עליו קללת אלקים תלוי לכן מטמא יע"ש וקשה לי ממשנה דאבות חביב הוא האדם שנברא בצלם אלקים שנאמר כי בצלם אלקים נברא האדם וכ' בתויו"ט דקאי גם אבני נח דהא רבינו בפ"ב מה' מלכים כ' דאם מקבל עליו ז' מצות הרי זה מחסידי אוה"ע והוא שיקבלו ויעשה אותם מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה וא"כ גם ב"נ שפיר שייך דנברא בצלם אלקים אם יקיים מצות ד' ואם לא מקיימין הם חסרים תואר צלם אלקים לפמש"כ רבינו בס' המורה שהוא ההשגה השכליות אשר בו יתייחד האדם וכו' והוא ידיעת אלקים כפי האפשר בכח האדם והשגתו אבל כיון שלא נשלמה בהם השגה זו ע"כ מן הראוי שיאמר שהם נברא בצלם אבל לא בצלם האלקים עכת"ד וא"כ קשה על דברת הח"ס דהא הכא נמי כתיב האדם וקאי על תוכו אדם הפנימי חלק אלקי ממעל ואיך כלל דהיכיא דכ' האדם קאי רק על גופו על צורת האדם:
אמנם לפי"ז קשה א"כ מאי קשיא להו לתוס' אהא דדריש אשר יעשה האדם וחי בהן דהא משנה מפורשת חביב האדם שנברא בצלם אלקים שנאמר בצלם אלקים נברא האדם משום דאם מקיים מצות השם עליו אמר הכ' בצלם אלקים נברא האדם א"כ שפיר קרינן בי' נמי אשר יעשה האדם וחי וצריך לומר שזה נכלל בתירוצים דהאדם שפיר נקראים והיינו כשמקיימין מצות ד' דאז קרינן בי' בצלם אלקים נברא האדם אבל אדם לא מיקרי א"כ מבואר היפוך מדברי הח"ס דהא מוכח דהא דנקרא האדם היינו משום דמקיים מצות ד' וזכה להשגת וחכמת אלקים נקרא האדם:
ובס' שדי חמד ראיתי שכ' כונה אחרת לפי דברת הח"ס דבחיים גם נכרי נקרא אדם רק כשמת יש חילוק דישראל שגם לאחר מיתה יש בו לחלוחית קדושה דגוף נרתק לנשמה ע"כ אין קרויין אדם במותם ותמה עליו מהך דהכא דסך משמן המשחה לעכו"ם פטור דכ' על בשר אדם לא יסך ומסתמא בחי אייריא את"ד והנה אי נפרש דבריו כן לא יקשה מה שהקשיתי מפ"ג דאבות דבחי קאי אבל באמת קשה לאומרו שרק במת לא נקרא אדם דא"כ אין התחלה לקו' רש"י ותוס' הנ"ל דלא קרינן אדם דש"ה דבמת אייריא אע"כ דאין כונת ח"ס כך רק כונתו כיון דלאחר מיתה לא נשאר בי' שם אדם לכן גם בחיים כבר אינן נקראים אדם כיון שסופו למות ואז לא נקרא אדם רק האדם ע"ד שאמרו דרשעים בחיים קרויים מתים א"כ קשיא מה שהקשיתי:
שוב ראיתי כי הוא גמ' ערוכה סנהדרין דף ל"ט א"ל כופר לר"ג מי שברא הרים לא ברא רוח דכ' כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אלא מעתה גבי אדם דכ' ויברא ויצר ה"נ מי שברא זה לא ברא זה וכ' במהרש"א בח"א דהאי כופר ס"ל דלשון בריאה שייך בדבר רוחני ובדבר גופני שייך לשון יצירה והביא לו מאדם דכ' ויברא אלקים את האדם בצלם אלקים ברא אותו דהיינו חלק הרוחניי ואח"כ ויצר אלקים את האדם מן האדמה על חלק הגופני ובוודאי מי שברא זה ברא זה הנה מבואר דבצלם אלקים ברא אותו היינו חלק הרוחניי ואמנם בח"ס חולין דף פ"ו ביאר קצת הענין על דרך אחר דבריאה שייך בדבר פלא כבריאת האדם ועל החומר עשי' ועל צורת החומר יצירה אולם גם לדבריו קשה מפ' נח דכ' כי בצלם אלקים עשה האדם:

ג') והנה ראיתי להעתיק פה בקצרה משכ' בקונטרסי על טומאת כהנים על דברת רבינו בפ"ה מנדרים המדיר את אשתו והאכילה חייב המאכיל וקשה הרי זה נהנה וזה מתחייב לא מצינו ולכאורה י"ל דל"א כן רק בשליחות לא במאכיל את חבירו וראי' לזה ממעילה דף י"ח דאמרינן אכילתו ואכילת חברו מצטרף כ' בתוס' דהיינו במאכיל דבשליחות זה נהנה וזה מתחייב ל"א הרי במאכל ל"א זה נהנה וזה מתחייב לא מצינו אלא דא"כ יקשה דנאמר בכל איסורין דהמאכיל חייב ובארנו שם לישב לפמש"כ רבינו כאן דסך חבירו חייב וסך בהמה וכלים פטור דכ' על בשר אדם דהנה בהפלאה על התורה הקשה אמאי לא ילפינן דישל"ע במעילה ואפי' במקום שנהנה מדמחייב הסך חבירו והוא פלא דמה ענין זה לשליחות דהרי בכריתות דף ו' שקיל וטרי דסך בהמה כלים וכותי פטור דכ' על בשר אדם ולא נקראו אדם ואי משום שליחות א"כ בבהמה וכלים ובעכו"ם למה איסור יש ואי נאמר דלכן רק חייב יען דמשלח חייב דישל"ע והיינו דהאיסור עושה השליח רק דמשלח חייב כמו במעילה א"כ איך יתחייב בסך כלים דבכלים ל"ש דעשאו שליח ושהוא משלח שלהם ורק למ"ד דדריש כל שיש בבל סך ישנו בבל ייסך י"ל היינו כסברא זו גופי' דכשישנו בבל סך א"כ ישנו בבל ייסך דאחרים מצווים משום כיון דישנו בסך שייך דישל"ע אבל בכלים וכותי דליכא בבל סך דאין איסור לסוך עצמן דבכלים וכותי ליכא צוו וכש"כ אי נאמר דלא קאי רק אכותי ולא אכלים לכן אחרים ג"כ אין מצווין עליהן דל"ש ישל"ע דליכא בדידהו שליחות אבל למאי דקאמר בגמ' הטעם משום דכ' על בשר אדם א"כ מינה הא דחייב בסך חבירו אין משום שליחות דא"כ ל"ל קרא למעט כלים וכותי אלא וודאי דאין זה ענין שליחות דזה דמי ללאו דהקפת ראש דחייב המקיף דעליו הטילה תורה איסור זה שלא יעשה ככה וא"כ א"א למילף לשליחות מהא רק די"ל דבאמת ילפינן מהך דבמעילה דשמן המשחה קודש כן גם בשאר קדשים המאכיל לחבירו והמהנה חבירו דהיינו סיכה דחשוב שם במעילה דמצטרף אף דחבירו נהנה חייב אבל בשאר איסורין לא מצאנו זה נהנה וזה נתחייב אף במאכיל לחבירו יעוש"ה בארוכה בקונטרסי הנדפס אצל שבי"ד על יור"ד לאדמוהגזצ"ל:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה