אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ח · הלכה טו

הלכה יב

א') בעור פניו שומא וכו'. עכ"מ שזה גמ' בכתובות וא"צ לזה שכן הוא להדיא בתוספתא בפ"ו דבכורות והנה במשל"מ הביא קו' הכ"מ פ"ז מאישות דרבינו כ' שומא בפניו משמע בגוף ל"ה מום ותמה דבדף ע"ה משני פדחתה ופריך הא ידע ומחיל משמע בס"ד ס"ל דאין בפניו דאל"כ יקשה לס"ד דקאמר אידי ואידי מום הא ידע ומחיל:
והנה בפ"ח סי' ע"ו כ' ליישב על נכון דלס"ד דהוה מום בכהן א"כ בהתנה שאין בה מומין אף דידע ומחיל מה אהני הא יש בהן מום אבל אחר דמשני דבכל שהוא הוה מומא אף דליכא בכהן וכגון בעומד על פדחתה א"כ רק משום קפידא שפיר פריך דידע ומחיל עכ"ד אך קשה לי דאכתי למה חילק רבינו בפ"ז מאישות בפדחתה בכ"ש ובפני' דוקא ביש בה שער הא כיון דידעינן דל"ב דוקא מום רק בקפידא תליא א"כ גם בפני' יש קפידא בכ"ש ומ"ש פדחתה דנקט לכן נראה דקפידא וודאי ליכא רק בפדחתה ולכן בס"ד דאיירי בפני' א"כ רק הוה מום יען דבעלמא הוה ג"כ מום א"כ לא מהני ידע ומחיל אבל למסקנא בפדחתה ואפי' בכ"ש יען דבמצחה מקפיד יותר א"כ רק משום קפידא שפיר פריך הא ידע ומחיל:

ב') שומא בפני' וכו'. הנה בב"י אה"ע סי' ל"ט ובלח"מ פ"ז מאישות הקשו דכ"כ רבינו שם באשה ל"ה מום רק שומא בפני' ויקשה דבכתובות דף ס"ה פריך אי גדולה אידי ואידי מום ואי קטנה אידי ואידי אינו מום ומשני בעומדת בפדחתא ופריך ראה ונתפייס ואי בגדולה ג"כ בעומדת בפני' קשה ג"כ ראה ונתפייס ונראה ליישב דהנה בפ"ח כ' דבמומין שיש בכהנים ל"א ראה ונתפייס וזה תמוה דנאמר במשנה דאיירי במומין שבגלוי לא איירי רק במומין שאין בכהנים ואולם ל"נ באופן אחר דהא בדף ע"ו מייתי ברייתא מודים חכמים לר"מ במומין שראוין לבוא מבית אבי' שעל האשה להביא ראי' ותוס' הקשו מאי מודים ונראה דהאי מומין שראוין לבוא איירי במומין שבגלוי ויש חילוק בין ראוין לבוא לאין ראוין לבוא דהנה ראוין לבוא מבית אביה כ' בהפלאה דהיינו שראוין לבוא בלידה והוה חזקה שלא נתבררה א"כ לפי"ז י"ל בשלמא אי אין ראוין לבוא שפיר אמרינן דאף עדים לא מהני דמסתמא ראה ונתפייס והטעם שנתפייס משום הא גופי' דמימר אמר שמא משנתארסה בא וא"כ מסתמא נתפייס אבל אי מומין ראוין לבוא ל"א מסתמא ראה ונתפייס דחזקה אין מתפייס במומין אבל בראוין להולד י"ל דחזקה א"א שותה בכוס אלא א"כ בדק וראה ונתפייס בפרט שהוא בגלוי דאל"כ למה כנסה סתם ולא התנה הא הי' לו לחוש שמא יהא לה מומין אחר הנישואין ותאמר משנתארסתי נולדו אבל מומין שראוין להולד עמה א"כ י"ל דלא ראה ונתפייס דחזקה אין מתפייס והא דלא התנה וכנסה סתם דמימר אמר כיון שהתנה בשעת קידושין א"צ להתנות בכניסה דיש לה לדעת שלא תוכל לומר שעתה נולדו כיון דאין כאן חזקה שנתבררה לא תהא נאמנת אצלו שעתה נולדו לכך לא התנה (א"כ אין הוכחה מדלא התנה וכנסה סתם האי ראה ונתפייס) וזהו דאמרו דמודים חכמים דסברי במומין שבגלוי אמרינן חזקה ראה ונתפייס משום דמימר אמר כיון שאין לו עדים מתי היו ראוין לבוא מבית אבי' א"כ שמא משנתארסה באה לה המומין אבל בראוין לבוא אמרינן דלא ראה דאי ראה ל"ה מתפייס במומין כאלו שראוין לבוא מבית אבי' (וכדס"ד בתוס' ד"ה אבל המומין שבגלוי לא קאי אסיפא אלא ארישא דהאב א"צ להביא ראי' אבל בסיפא מהני עדים אף במומין שבגלוי משום דא"א מתפייס במומין וע"כ דלא ראה) ולכן על האב להביא ראי' ולפי"ז י"ל הא דפריך לעיל אידי ואידי הוה מום ול"א ראה ונתפייס במומין שבגלוי דאיירי במומין שראוין לבוא מבית אבי' אך זה במומין שפסול בכהנים אבל שומא דכשר בכהנים אף שראוין לבוא מבית אבי' אמרינן דראה ונתפייס דע"ז ליכא חזקה כל כך דא"א מתפייס כסברת הפ"ח ויותר י"ל לפמש"כ באמרי בינה דלר"י אף בנכנסה לרשות הבעל על האב להביא ראי' וביש מרחץ בעיר א"צ להביא ראי' ואין הבעל יכול לטעון שיביא האב ראי' אבל אם הביא בעל עדים שקודם אירוסין הי' ל"א חזקה דנתפייס וא"כ י"ל אף לרבא ג"כ דלדידי' בנכנסה לרשות בעל עליו הראי' אבל היכא דראוין לבוא מבית אבי' דהאב צריך ראי' הוא רק במומין שבסתר אבל בגלוי א"צ אב ראי' דבעל א"י לטעון אבל אם הביא עדים שהי' באמת קודם אירוסין יכול לטעון א"כ איירי לעיל במומין שראוין לבוא מבית אב דשומה יכול להיות בלידה לכן הוה מום ול"א חזקה נתפייס אבל בשומה קטנה שפיר פריך האי ראה ונתפייס כיון דל"ה מומין בכהנים:
וראי' לדברינו מירושלמי אמשנתינו אחר דמייתי הוסיפו עליהן באשה שומא וריח הפה מתניתא במומין שאין דרכן להולד אבל במומין שדרך להולד צריך להביא ראי' ולומר התניתי עמה וכ' בפני משה דגרסינן קודם שנכנס לרשות הבעל עליו להביא ראי' ופלא א"כ הירושלמי היפך הברייתא שבגמ' דידן דבמומין הראוין לבוא מבית אבי' אף שנשאית על האב להביא ראי' ולכן לדעתי הגי' הנכונה צריך להביא ראי' שהתניתי עמו וקאי על האב וכדמסקינן בגמ' דידן דאב מייתי ראי' שנתפייס דהיינו שהתנה עמו דיתרצה במום זה:
אולם לפמש"כ יש לפרש הירושלמי בלא הג"ה והכי קאמר מתניתא באין ראוין להולד לכן א"י הבעל לטעון במומין שבגלוי אבל בראוין להולד אין נאמן האב רק אם מייתי ראי' שהתנה עמה ואם לא מייתי ראי' שהתנה עמה ל"א דראה ונתפייס אף דהוה בגלוי:
אולם על רבינו יש לתמוה שבירושלמי שם מבואר דשומא קטנה עם שער וגדולה בלא שער בין בגוף בין בפנים הוה מום ואיך כ' רבינו רק בפנים:

ג') שמונה בעור הבשר וכו' והאדום כשני. והוא משנה בבכורות הגיחור ובגמ' מפרש דהיינו סומקא שאדום ביותר וקשה לי מגמ' דשבת דף קל"ד אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דסומק לימתינהו עד דליבלע בו דמו ולימהלוה דתני אמר ר"נ וכו' ולהנ"ל יקשה מ"פ הא איכא מיעוטא דמראה עור שלהם אדום ביותר וא"כ איך אפשר ליפטור ממצות מילה כשראה אדום ביותר והא דר"נ שאני כיון שכבר מתו שם בנ"י הי' מקום לתלות כמו בהי' ירוקים דחלה מחמת שלא נפל בו דמו אבל בסתם וולדות מנ"ל דמשום שהוא אדום אין למהלו כיון שזה מראה אדם בריא ג"כ:
אך לכאורה יש לומר דהך סומקא גיחיא דבכורות שאני מסומקא דהכא דרש"י בחולין פי' אדומה דר"נ היינו שנקטורדא וביאר בראש אפרים בחלק הראיות דכל סומקא שבא מכח שהדם צרור ועומד תחת העור בין בחולדה בין ע"י מכה נקרא שנקוטרדא והך סומקא דבכורות פירש"י בבכורות דף נ"ח דהיינו רו"ש א"כ י"ל דידוע הי' להם איזה סומק אשר מכח שהדם לא נבלע ואיזה סומק אשר הוא בטבע כך ולא באה מכח שהדם לא נבלע בבשרו:
אמנם א"כ קשה לי לפירש"י שם בחולין דף מ"ד אהא דמסיק אלא ל"ש דמפרש דהיינו דכשרה מדר"נ ובבעל המאור מפרש ל"ש וטרפה דהאדומה שאני דאדום ביותר וכתב הרא"ש דא"כ הוה לי' למפרך היכא דמי אדומה כדקאמר ה"ד ירוקה אלא וודאי כל אדמימות כשרה וא"כ קשה הא סומקא כהאי דבכורות שקורין רו"ש הוא עומד באדמימותו ול"ש בזה דר"נ א"כ מראה זו טרפה א"כ אכתי הוה לי' למפרך ה"ד אדומה דכשרה ולכאורה י"ל כיון דאיתא בגמ' כבישרא טרפה א"כ הרי נתנו סימן למראה אדמימות שהיא טרפה א"כ גם האי סומקא גיחיא בכלל מראה כבישרא אך באמת ז"א דמראה כבישרא דטרפה לפי שיטת הרז"ה באמת לא משום מראה אדום טרפה אלא משום דבשר שמן קצת מראה געל יש לו כמו שכ' בראש אפרים סי' ל"ח:
ולכן נראה מכאן ראי' ברורה דהאי ל"ש היינו דטרפה ואדומה דר"נ ניכר הוא שענין אדמימות שלו מה שקורין שנקוטדא אבל שאר מראה אדום טרפה וע"ז אמרו שחור אדום הוא אלא שלקה דמראה אדום משתנה בקל למראה שחור כמש"כ בראש אפרים לסוף בקונטרס הראיות ול"נ להביא עוד ראי' לזה מפירש"י ורמב"ן פ' ויצא שכ' על השחום שמתרגם שחום שהוא אדום שורין רו"ש והראב"ע מפרש שחום שחור ורמב"ן השיג שאין מראה השחורה סימן להנ"ל ניחא דהאי שחום שחור הוא ומראה אדום אלא שלקה:
והנה שם בחולין איתא דאדום ככבדא כשר וכן איתא שם דכוחלא כשר וכדיותא טרפה אף דכוחלא ג"כ נוטה לשחרות הוא כשר (דכוחלא בעצם הוא שחור רק הצבע ממנו הוא לאזור כמראה התכלת וכמו שהביא בס' ראש אפרים בקונטרס הראיות מדברי רבינו בפ"ח מה' כה"מ וכמו שבארנו שם דיש שני מראות תכלת העלל בלאה וטונקעל בלאה ולכן נתנו סימן ירוקה כשרה ככרתין אף דככוחלא ג"כ כשרה אלא דככוחלא הוא טונקעל בלאה וככרתי הוא העלל בלאה) ובת"ש סי' ל"ז ביאר בזה הא דאיתא שם שמנו וכן מנו חכמים מראית הפסולות כבשרא כשותא כמוריקא וכגון ביעתא וכן מנו חכמים מראית הכשרות כשרי ככבדא א"כ מראית שאין נזכרות בגמ' מאי דינם אי נימא דכל שאין נזכר בגמ' בין מראות הפוסלות הם בכלל מראה כשרה והא דנקטו בגמ' מה הוה מראות הכשרות משום דלא נטעה שבכלל מראות טרפות הן דכוחלא הוא כעין כדיותא וכככדא כעין בישרא ולכן צריך לאשמעינן דכשר אי נימא איפכא כל מראות שלא נזכר בגמ' בין מראות כשרות טרפה והא דמנו בגמ' מראות טרפות לאו דוקא ורק הוצרך לאשמעינן דלא נימא דבישרא בכלל מראית ככבדא וכשר:
ובנוב"י סי' י' תמה לפי"ז אמה שכ' רבינו בפ"ז משחיטה הי' דומה לחריות של דקל שדומה למראה פסולה וטרפה מספק ויקשה כיון שלא נמנה בגמ' בין מראות הכשרות ממילא טרפה וודאי שהך בכלל מראות הפוסלת וא"כ ממנ"פ אי הפירוש בהא דדמיא לאופתא כמ"ד בחזותא א"כ נזכר בגמ' לאיסור והוה וודאי טרפה ואי ל"ה בכלל בחזותא עכ"פ הא לא נזכר בגמ' להכשיר א"כ טרפה הוה ול"נ ליישב דיש לומר דגמ' נקטו מילתא דפסיקא והיינו במראות הפוסלת בעינן מתלבנת ע"י נפיחה למראה ריאה ומראות הכשרות הא א"צ כלל שיתלבנו ע"י נפיחה ואותן מראות שלא נזכרו בגמ' בעינן ג"כ שיתלבנו ע"י נפיחה אבל די אם מתלבנין למראה כשרה ומיושב קו' התב"ש דלא סתרו דיוקא אהדדי כלל ובהא ניחא גם דברי רבינו דכ' דכעין חריות של דקל טרפה מספק והיינו בחזר למראה כשרה טרפה רק מספק דאם הוא ממראה הנזכרות בגמ' אז צריך שיתלבן ויחזור למראה ריאה אבל אי אין ממראות הנזכר בגמ' אז סגי בחוזר למעלה כשרה ושפיר כ' דרק ספק הוה:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה