אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ח · הלכה א

פרק ח

הקרח וכו'. הנה בפירש"י על התורה פ' ראה כתב לפרש אל תשימו קרחה בין עיניכם לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים והרמב"ן הקשה עליו דא"כ תהי' המצוה גם שלא על המת ונראה ליישב דהנה בב"ק דף צ"א אהא דאין אדם רשאי לחבול בעצמו מוקי כתנא דהקורע יתר מדאי עובר אלא תשחית וכש"כ גופו ודחי בגדים שאני דפסידא דלא הדר ומבואר בתוס' שם דהו"א על המת דיש בו צורך קצת רשאי לקרוע א"כ לפי"ז י"ל ה"נ דבוודאי אסור לגדוד ולחבול בעצמו או לעשות קרחה רק דהו"א על המת שרי דיש בו צורך לכך הזהירה תורה על המת אבל איה"נ דאסור לגדוד בעצמו דהוה כחובל בעצמו וכן העושה קרחה הוה כחובל בעצמו ואסור בלא"ה כמו דאסור לקרוע הבגד רק דהו"א דעל המת שרי קמ"ל ובהא ניחא מה דקשה לכאורה הא דפריך שם ואין אדם רשאי לחבול בעצמו והתניא יכול נשבע להרע בעצמו ולא הרע יהא פטור ואמאי לא פריך מכאן דרק על המת אסרה תורה אבל שלא על המת הוה רשאי הרי דרשאי לחבול בעצמו אבל לפמש"כ ניחא דהוה מצי לדחות דבוודאי אסור לחבול רק דתורה אסרה אפי' על המת וא"כ לא מצי דייק מהכא וברמב"ן שם כ' דמצוה ראשונה הוא בכהנים שאם הי' מקורח ומגודד איננו ראוי לעבודה וכאן ביאר כי המצוה גם לישראל ופלא בעיני הא אזהרת ולא תשימו קרחה הוא בשיעור כגריס וחילול עבודה ליכא רק אם כל הראש מקורח עד שלא נשאר שער כל עיקר וצע"ג:
והנה כהא"ג איתא בסנהדרין דף פ"ח דר"ע הי' מכה בבשרו על ר"א הגדול עד שדמו שותת לארץ ופתח עליו בשורה אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שלחן להרצותן וכ' תוס' דמשום שרט לנפש ליכא דמשום תורה קא עביד כדאמר הרבה מעות יש לי ולכן קשה לי אמש"כ המקנה לתרץ דלכן לא קיים אאע"ה מצות מילה קודם שנצטוה דלא הי' רשאי לעבור על איסור חבורה בעצמו אשה גם הב"נ מצוה עלי' להנ"ל קשה הא משום לימוד תורה עשה ר"ע מעשה בעצמו לעשות חבלה בעצמו עד שדמו שותת א"כ כש"כ שיש להתיר לחבול בעצמו לקיים מצות מילה אף שלא נצטוה:
ובהא נראה לי לפרש הא דאיתא במשנה בסוף קידושין רשב"א אומר ראיתה מימיך חי' ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסים שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני א"ד שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי והלא אכתי אינו מיושב הא בהמה עכ"פ גרוע דנבראה רק לשמש את האדם איך תהא גורלה עדיפא משל אדם אמנם נראה לפרש דהנה לכאורה קשה לי מהא דאיתא בברכות דף ס"א דבהמה יש לה יצה"ר דחזינא דמזקא ונשכה ובעטה אך י"ל דבאבות דר"נ איתא יצה"ר אינו שרוי אלא בין מפתח לב אפי' בשעה שהתינוק מוטל בעריסה ידו על הנחש או ע"ג עקרב ועקצתו לא גרם לו אלא יצה"ר הניח ידו על הגחלים ונכוה לא גרם לו אלא יצה"ר שבמעיו בא וראה בגדי או בטלה כיון שהוא רואה את הבאר חוזר לאחוריו לפי שאין יצה"ר בבהמה ובס' בנין יהושע עמד ע"ז מהך דברכות דיש יצה"ר בבהמה וכ' דקאי על זה דבהמה נשמר ממה שמזיק לה יען שאין מוזהרת על ונשמרתם לנפשותיכם לכן אין יצה"ר מפתה אותה להזיק גופה לאפוקי אדם שנצטוה על כך לכן אפי' תינוק מסית יצה"ר להזקת גופו וכשמתגדל מרגילו לחטאים יותר להזיק אפי' לאחרים ולפי"ז כל פתוי יצה"ר היינו להזיק לעצמו ע"י חטאים וגורם עונש ורעה לנפשו א"כ זהו דבורם דבהמה חי' ועוף מתפרנסים שלא בצער והם יודעים לשמור עצמו ממה שצער לו אבל אני הרעותי את מעשי שאין האדם נשמר מלהרע לעצמו ע"י חטאיו שמתפרנס בצער בעוה"ז ונענש לעוה"ב:
והנה במס' תענית דף י"ד דמי שיושב בתענית נקרא קדוש והיינו במי שיכול לצער עצמו אבל במי שאין יכול לצער עצמו מיקרי חוטא והנה עון אשר חטא ישב בתענית עליו אפי' קשה לו וראיתי בישועת יעקב תוס' שם היקשו מבב"ק דף צ"א דמוקי הא דרשאי האדם לחבול בעצמו ביושב בתענית הרי אף דהתענית קשה עליו מותר להתענות ורשאי האדם להתענות ותי' דמותר להתענות ומצוה יחשב אלא שחוזרין ונפרעין ממנו על שציער עצמו והנה רש"י שם פי' דיושב בתענית נקרא קדוש דממרק החטא ועפי"ז כתב הב"ח בסי' תקע"א דאם ידוע לו עון אשר חטא ישב בתענית אפי' קשה לו והקשה בישועת יעקב סי' תקע"א דבזבחים דף ה' איתא דאם שחט על מי שמחייב עולה פסולה שאין לך אדם בישראל שאינו עובר על איסור עשה ולמה לא יתענה כל אדם על ביטול עשה לכן נ"ל דהנה במ"ע א"צ לבזבז ממונו א"כ כש"כ דאין מחייבין אותו לצער גופו אם כבד עליו התענית אמנם עבר בל"ת חייב להתענות אף שכבד עליו התענית י"ל באמת הא דבאינו כבד דמצוה להתענות היינו משום דאין לך אדם בישראל שלא עבר אעשה וכיון דאין כבד עליו התענית מצוה קא עביד להתענות ואיקרי קדוש ושפיר פירש"י דממרק עונות היינו דמסתמא עבר אעשה:
והנה בישועת יעקב תי' אקושיא הנ"ל דבעשה כיון דקיימ"ל עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו א"כ א"צ להתענות דממנ"פ אם לא שב לא מהני תעניתו דזבח רשעים תועבה ואם שב לא בעי תענית כלל:
ובהא ניחא ליישב מה שהקשה ביעב"ץ הבאתי בפ"ז מכהמ"ק דהא דמכין עד שתצא נפשו הא קיימ"ל דא"צ לבזבז ממונו משום לקיים עשה ואם א"ח לבזבז ממונו איך נחייב לקיימו ע"י הכאה עד שתצא נפשו ולפמש"כ א"ש בוודאי כשאין רוצה לקיים המצוה דלא אהני לי' תשובה כלל כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה לכן מכין אותו אבל במי שרוצה לקיים המצוה רק שיצטרך לבזבז ממונו ונמצא יהא מוטל על הבריות ואין רוצה להטיל עצמו על הבריות א"כ הרי הוא שב מיד וכיון דאין זזין ממנו עד שמוחלין לו א"כ לא ביטל כלל העשה דהא אמרו כל הרוצה לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו כאילו עשאו לכן א"ח לבזבז ממונו אבל בל"ת דאפי' עשה תשובה אין נמחל לו וצריך כפרה או שעכ"פ חייב לישב בתענית למרק עונותיו לכן חייב לבזבז ממונו:
ובזה יש להבין הא דאיתא ביומא דף פ"א גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה דתשובה מ"ע ודוחה ל"ת דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה ותמהו כיון דעשה דוחה ל"ת א"כ מה זה אמרו גדולה תשובה הא כן הדין עשה דחל"ת ולהנ"ל ניחא דנהי דאיכא עשה בתשובה אבל הא בעשה דתשובה לא מתקנים הלאו דהא צריך כפרה או עכ"פ לישב בתענית דעשה דתשובה רק מתקיים בהביא כפרה עמו א"כ הו"א כל זמן שישראל לא הביאו הכפרה לא ידחה לל"ת ע"ז קאמר גדולה תשובה לבדה שדחה ל"ת שבתורה דאפי' עדיין לא הביאו הקרבנות והכפרה דחי לל"ת דלא יוכל בעלה והקב"ה מתקרב עם כנסת ישראל:
והנה בסוטה דף מ"ח פליגי אי בהא דכ' כל הירא ורך הלבב דר"ע מפרש כפשטי' וריוסה"ג מפרש מעבירות שבידו והנה יש לתמוה א"כ יעשה תשובה ולא יהא צריך לחזור מעורכי מלחמה אך לפמש"כ לעיל ניחא דרק באיסור עשה הוא דאמרינן אי עשה תשובה דאין זז משם עד שמוחלין לו א"כ ליכא שוב נידנוד איסור אבל בעבר אלאו אף ששב נשאר שם רושם איסור וצריך להביא כפרה והיינו דאמר רי"ו גדולה תשובה א"כ ה"נ אף שעשה תשובה חוזר מעורכי המלחמה כל זמן שלא הביא כפרה על חטאיו:

ב') הקרח וכו'. וקשה לי דלהלן כ' בחסר שן פסול רק מפני מראית עין והנה תוס' דף ל"ח הוק' מ"ש מעבד דהפיל שן יוצא לחירות ותי' דדרכו ליפול והוק' גם עין דרכו ליפול וכ' דצריך טעם אחר וכ' בריטב"א דהטעם כדאיתא בקידושין דף כ"ד דצריך קרא בשן דלא אתיא מעין יען דשן אין נברא עמו ולפי"ז לכן ל"ה מום בשן דלא נברא עמו וקשה למה הקרח הוה מום הא שער נמי גידול אח"כ כמו שאחכז"ל דשער גידל בשטות אך י"ל דעכ"פ כשיש שער נברא עמו עוד י"ל דרבינו כ' לקמן דאם קרח מלפניו ומאחריו יש שער כשר א"כ י"ל דבאמת הא"ל דתינוק אין לו שער מלפניו כשנולד:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה