מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ז · הלכה יא
א') הצלעות ל"ה מום שבגלוי. וכ"כ פ"ב מאימ"ז והביא הכ"מ תוספתא ששברו רוב צלעותיו ואין להקשות א"כ טרפה הוה כדאיתא דף נ"ב בחולין די"ל דהא מפרש שם הני מילי לצד שדרה אבל לצד החזה כשר וא"כ עכ"פ הו"א דמום הוה:
והנה תוס' חולין דף ל"ב כתבו הא דפריך ליחשבי' ניטל ירך וחלל שלה והא כבר חשב נחתכו רגלי' ותי' תוס' דהו"א דנחתך אעצם אמצעי קאי אבל למעלה רחוק מצוה"ג כשר לכן פריך ליחשב גם הא ובירושל' סי' כ"ט תמה טובא דממנ"פ למאן קאי אי אליבא דרב"י אמר רב בחולין דף נ"ה דסובר ארכובה תחתונה א"כ הא לרב"י אמרינן חתכה מתתאי טרפה כש"כ למעלה דלית לי' חתכה מכאן וחי' חתכה מכאן ומתה ואי קאי כעולא דסובר חתכה מכאן ומתה חתכה מכאן וחיתה הא לדידי' ארכובה היינו ארכובה עליונה ואי אפשר לפרש נחתכו למעלה מארכובה היינו בעצם אמצעי דלדידי' נחתכו קאי אעצם שלישי למעלה מארכובה תחתונה והניח דברי התוס' בצע"ג:
ולי נראה ליישב דהנה כעין קו' זו יש להקשות גם אתוס' חולין דף נ"ז דהוק' לפירש"י דמפרש אפי' ניטל כל הירך בעוף ג"כ כשר וכתבו תוס' דנראה דרש"י מפרש הא דטרפה בנחתכו קאי אעצם שלישי למעלה מצוה"ג אבל ירך שניטל כולה כשר ויקשה נבילה נמי הוה ויש להבין איך רצו לפרש שכוונת רש"י דנחתכו קאי אעצם אמצעי ממנ"פ לעולא הא לדידי' נחתכו קאי אעצם שלישי ואי לרב יודא דהא כאן איירי אליבא דרב א"כ לדידי' לית לי' הסברא חותכה מכאן וחיתה חותכה מכאן ומתה וסובר כש"כ למעלה טרפה א"כ כש"כ ניטל למעלה טרפה ועוד יותר קשה הא כאן קאמר בפירוש שאני חתוכה משמוטה ומפרש משום דחתכה מכאן וחיתה חתכה מכאן ומתה והרי לרב יודא משום רב לית לי' חתכה מכאן וחיתה חתכה מכאן ומתה:
וליישב ע"כ נאמר דנהי דבאותה עצם סובר רב"י אמר אי למטה טרפה כש"כ חתכה למעלה אבל באבר אחר אף שלמעלה ממנו כשר א"כ לפי"ז ממילא ניחא גם תוס' לעיל דקאי אליבא דר"י דנחתכו קאי אעצם אמצעי ונהי דלית לי' חתכה מכאן וחיתה חתכה מכאן ומתה היינו באותו אבר אבל למעלה באבר אחר גם לדידי' אית לי' הסברא דחתכה מכאן וחיתה חתכה מכאן ומתה והוא דכשר וצריך לאשמעינן דאפ"ה טרפה ושפיר כתבו דלכך פריך דליחשב ניטל ירך:
ב') כל עצם שנחרץ בו היא בכלל חרוץ. והנה בפ"ג מאימ"ז כ' רבינו דאנדרוגינוס מלבד שהוא מום פסול למזבח מדרך אחרת והקשה בלח"מ מנ"ל לפסוק כרי"ש דל"א חרוץ דומיא דשבור במקום עצם ונראה דיצא לו כן מדין ריס של עין שניקב ושנפגם דתנן בבכורות דף ל"ח דהוה מום וכן בת"כ פ' אמור קחשיב חרוץ ריס של עין אף דלא הוי בעצם רק בבשר ע"כ הא דכ' רבינו לעיל דעצם שנחרץ בו הוא חרוץ האמור בתורה לאו למימרא דמקום בשר לאו היינו חרוץ דהא ס"ל בריס של עין דהוה חרוץ ע"כ הא דנקט עצם יען דבעינן מום בגלוי ואינו חוזר ואיתא בחולין דף קכ"ט בשר עושה חליפין ולכן נקט רבינו דבעצם כל שנחרץ בו הוא בכלל חרוץ משא"כ בבשר ל"ה חרוץ רק אותן השנויין במשנה ריס של עין דקים להו לחכמז"ל דאינו חוזר משא"כ שאר חרוץ ל"ה מום שעושה חליפין אבל באנדרוגינוס הא ל"ש דעושה חליפין שפיר הוה חרוץ אף שלא במקום עצם:
ג') אין הצלעים בכלל עצמות שבגלוי. עכ"מ שהוא תוספתא נשתברה צלע וקשה לי לפי \לשון התוספתא ברוב צלעים טריפה הוה כמבואר בסי' נ"ד ונראה ליישב לפי המבואר בשו"ע עצמות הצלעות הקטנות אין מצרף לרוב שיהא טרפה עש"ך א"כ י"ל דהו"א מום הוה עכ"פ קמ"ל התוספתא דל"ה אף מום דאין מום בגלוי: