מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ז · הלכה ב
א') אבל העור המוקף לסחוס האוזן אין בו מום. הנה משמע דל"ה מום כלל אף להקריב וכן מוכח מדלא תני במשנה פ"ו דבכורות גבי אלו שאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה בניקב העור וכן מוכח מדף ל"ז דמביא גמ' מדאין עבד עברי כהן נרצע ע"כ בסחוס ואי ס"ד דמום עובר עכ"פ הוה בעור א"כ מאי פריך דבעבד נרצע בעור הא נעשה מום עובר והא בעינן ושב אל משפחתו ול"ש אף במום עובר אלא דיקשה הא דפריך אי הכי מום עובר נמי אלמא תנן ולא בעור צ"ל דרבינו לא גריס לי' וראיתי בריטב"א כתב כן אך כתב הוכחה אחרת מדלא כתב רבינו מומין שפוסל באדם דפסול בעור דהרי בכהן אף מום עובר פסול ואני תמה הא בפ"ז חשוב רבינו גרב דג"כ מום עובר כיון דקאי כאן לענין פסול הקרבה בבהמה ובזה שוה הוה לאדם וא"כ פשוט מוכח מדלא חשוב רבינו ניקב בעור דבשלמא המשנה מיירי שאין שוחטין אבל רבינו דחשיב מומי בהמה דאין קריבין עליהן א"כ אמאי ל"ח ניקב העור ורק כמש"כ מוכח דעור ל"ה מום עובר:
ב') והנה תוס' דכתבו במום עובר ג"כ שייך הא דבעינן ושב אל משפחתו קשה לי מהא דירושלמי פ"ד בגיטין הביאו במשל"מ פי"א משמיטה בשדה חוזר ביובל דאסור לחפור דבעינן ושב אל אחוזתו והקשה במשל"מ מב"ב דנמצא צדיק קבור בקבר שאין שלו והנה אשתקד כתבתי בתשובה ליישב דכיון דדינו כקבר הנמצא יכול לפנותו אח"כ ול"ש קבור באין שלו ואולם כפי דברי תוס' בכורות הנ"ל יקשה עכ"פ איך קברו את פנחס וחפרו בקרקע הא בעינן ושב אל משפחתו דאף דיכול לפנותו אח"כ ויכול לחזור הקבר בעפר הרי אף לפי שעה אסור לעשות באופן שלא יהא שייך בו ושב אל אחוזתו כמו דבמום עובר אסור לעשות מום משום ושב אל משפחתו וחזרה קו' המשל"מ לדוכתי' ותי' של משל"מ דכתב דאפשר למחול כבר תמהו עליו בח"ס דהוה כמתנה על מה שכ' בתורה ואך לפמש"כ בח"ס שם דבאמת מגמ' דידן מוכח מכח הך דפנחס שלא יקשה קו' משל"מ ע"כ דגמ' דידן חולק אירושלמי וסובר דיכול לחפור בזמן שיובל נוהג וכמו שסובר ראב"ד בפכ"ב מה' מכירה והנה לפי"ז אדרבא ראי' לתוס' דגם באפשר לחזור כמקדם ג"כ שייך ושב אל משפחתו דהרי כ"כ דקו' משל"מ לק"מ דאפשר לפנותו דהוה כקבר הנמצא וא"כ איך הוכיח ראב"ד דיכול לחפור בזמן היובל אע"כ דיקשה עדיין מטעם דאף באפשר לחזור כמקדם אסור לחפור מטעם ושב אל אחוזתו כמו דאסור לעשות מום עובר מטעם ושב אל משפחתו וא"כ איך קברו פנחס בקבר שאין שלו אע"כ בזמן היובל יכול לחפור והבן:
אמנם יש לי עיון בהא דקידושין דדריש דאין כהן עבד נרצע מטעם ושב אל משפחתו וקשה ל"ל קרא הא ביבמות דף פ"ח דרשינן וקדשתו דפנו בע"כ ואסור לטמא לכהן כמש"כ רבינו בה' אבל א"כ כך אסור לעשותו בע"מ ולמה לי קרא ואולם אי נאמר דגמ' דידן לא דריש קרא דושב אל אחוזתו דאין לחפור בקרקע ולעשות שינוי א"כ רק הא דדרשינן בכהן באמת י"ל היינו דסמוך אהאי טעמא דכ' וקדשתו דבעינן שיהא ראוי לחזור לשררתו כמש"כ רבינו בפ"ג מעבדים והיינו דכתב כאן קרא דושב אל משפחתו ולא כתב כן גבי יובל אבל לירושלמי הנ"ל קשה והנה לפמש"כ מטעם וקדשתו א"כ ע"כ דרשינן גם זה במום עובר דהא טומאה ג"כ עוברת ואסור לטמאו מטעם וקדשתו ממילא אסור נמי לעשותו בע"מ:
ג') העור המוקף לסחוס האוזן וכו'. והנה בבכורות איתא נפגמה אזנו מן הסחוס ולא מן העור ופירש"י היינו אלי' רבה של אוזן ובטור סי' ש"ט כ' העור שמשפת האוזן ודברי רבינו לא כפירש"י ולא כפי' התוס' וכבר עמד בלחם חמודות ע"ז דהטור לא הביא כלל דעת רבינו ונראה דדעת רבינו ברור מללו דלפירש"י והטור אין מבורר עד היכן הוא הרכה אבל לדברי רבינו מובן דהנה העור המקיף את האוזן הנה הוא עור אחד שאין בו הפרש אבל כשמגיע לסחוס אז העור יש לו הפרש דהסחוס מונח בתוך העור מעתה כשיהא נפגמה האוזן הנה במקום הפגם יכולין לראות אם שם עור אחד לבד אז עדיין לא הגיע לסחוס אבל אם יש בתוך העור הפרש כאלו הוה ב' עורות משום דשם כבר הגיע הסחוס לצמוח וזה יכולין להכיר בנקל לכן פירושו מחוור יותר דבוודאי התנא לא סתם לחלק בין סחוס לעור אם הי' קשה להכיר כמו שהוא לפי פירוש הטור (ובטו"ז סי' ש"ט רצה לבאר מהו הסחוס שהוא גדר האמצעי שבאוזן כמבואר בפירש"י פ' מצורע ואאמוהגזצ"ל בשב"ד שם תמה עליו שזה באדם אבל בבהמה אין שם גדר אמצעי כלל רק כולו גשם אחד ומוקף עור בשפתיו ובשו"ת נטע שורק סי' ק"א האריך ליישב דברי הטו"ז ולבאר דהסחוס בבהמה הוא כמו באדם אבל לפמש"כ ניכר הוא הכל לעיני הרואה במקום הפגימה גופי' אי הגיע לסחוס או לא דבמקום שהעור אחד אין סחוס עדיין) ובה' איסורי מזבח יבואר עוד: