אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ד · הלכה יד

הלכה יג

מקצת בית אב טמאים וכו' אם הי' רוב הכהנים בירושלים טמאים וכו'. ובס' גבורת ארי כ' דהוא תמוה דאיך תלה ברוב כהנים כיון דט"ה אפי' כל הכהנים טמאים ואחד לבד טהור א"ד טומאה כיון דאפשר בטהור ואפי' גבי פסח נמי לא תלוי ברוב כהנים לענין טומאה אלא ברוב ציבור משום דדרשינן איש נדחה ואין ציבור נדחה אבל בכהנים טמאים אפי' רוב טמאים נעשה בטהרה ויתעסקו בו כהנים טהורים תדע דהא תנן בפסחים נטמא הקהל או רובו או שהי' הכהנים טמאים הרי דדייק גבי קהל קתני או רובו וגבי כהנים לא נקט או רובו ש"מ דוקא בכל הכהנים טמאים הוא דעושין בטומאה ואמנם לפמש"כ ניחא דכיון דרבינו סובר דטוה"ג צריך ג"כ ריצוי ציץ לכתחילה כיון דא"א בלא נגיעת קרבן לכך ס"ל דאף באיכא מיעוט טהורים כיון שעכ"פ רוב כהנים טמאים נעשה בטומאה בריצוי ציץ אבל המשנה דרצה לינקט כולהו גווני טומאות של הבעלים וטוה"ג דכהנים וטומאת כ"ש לבד א"כ אייריא ע"כ בטוה"ג בלא טומאת הקרבן כמו בטוה"ג דבעלים דאפשר בלי נגיעת הקרבן וה"נ אפשר בלא נגיעת הקרבן בשחט בקרומות של קנה ואז א"צ ציץ לרצות כלל אטוה"ג לכן דוקא בכולהו טמאים נעשה בטומאה ודו"ק:

ג') הי' מקצת בית אב טמאים ומקצתם טהורים אעפ"י שרובן ט"מ לא יקריבו אלא הטהורים וכו' אם הי' רוב הכהנים הנכנסים בירושלים בזמן הקבוע טמאים יעשה בטומאה. ובכ"מ כ' דמקור נובע מיומא דף ו' ופסק כר"ש וכ' וז"ל ואעפ"י שלא הזכירו בש"ס אלא לחזור על בית אב אחר ל"ד אלא משום דלר"נ אפי' על בית אב אחר אין מחזירין אמנם אמש"כ רבינו אם הי' רוב הכהנים הנכנסין בירושלים בזמן הקבוע טמאים יעשה בטומאה לא הער' מקורו ולכאורה יקשה ממנ"פ כיון דרבינו למד מכח סברא דל"ד בית אב אלא אפי' כל המשמר טמא מחזירין על משמרת אחרת כיון דט"ד בציבור א"כ אפשר דברוב כהנים טמאים אפי' ממשמרה אחרת נמי הכי הוא דעכ"פ אם נוכל למצוא מיעוט טהורין עושין בטהרה ונראה דרבינו הוציא כן מהא דאיתא בב"ק דף ק"י א"ר ששת אם הי' כהן טמא בק"צ נתנה לכל מי שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ה"ד אי דאיכא טהורים טמאים מי מצי עבדו ואי דליכא טהורים עבודתה ועורה לאנשי משמר הא טמאים נינהו ולא מצי אכלי אמר רבא אימא לבע"מ טהורין שבאותו משמר וקשה טובא הא בליכא טהורים האיך נאכל הבשר הא כל קרבן שקרב בטומאה אינו נאכל אלא מקטירין ממנו מה שראוי להקרבה והשאר הראוי לאכילה נשרף ומשמע אף שהבשר לא נטמא דהא שחיטה כשרה בזר וכן מבואר בתוס' יומא דף ז' ד"ה דם שנטמא דלמ"ד ט"ד אין הבשר נאכל אף היכא דלא נטמא והיינו משום דמאחר שהי' ראוי שהקרבן יהי' מחולל ע"י עבודת הטומאה רק שנדחית מפני מצות ק"צ ודי במה שניתר מה שצורך לרצות בצורך ההקרבה אבל לא לאכילת הבשר וכן מבואר ברש"י זבחים דף צ"ט אהא דאיתא התם טמא בק"צ מהא שיחלקו לו אמנם לדברי רבינו ניחא דהכי משני לעולם דליכא טהורין במשמרה זו וגם במשמרות אחרות רובן טמאים רק שיש מיעוט טהורים מהכהנים הנכנסים בירושלים דבכהא"ג גם הכהנים הטמאים יכולין לעשות בטומאה והוה מידי דאינהו מצי עביד ומשוי שליח כהנים הטהורים (וכ"כ במהרש"א במהד"ב) ושפיר נאכל הבשר לבע"מ הטהורים שבאותו משמר דראויין לאכילה וכ"כ מזה בפ"ד מכהמ"ק:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה