מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה ה
כהן שיצא מן המקדש בשעת עבודה בלבד חייב מיתה. והקשה במשל"מ שלא הביא הא דר"ע ביומא דף פ"ה דלהחיותו אפי' מעל מזבחי ותי' דרבינו לשיטתו בה' רוצח דאפי' רציחה דוחה עבודה אפי' מעל מזבחי א"כ כש"כ להחיותו וא"צ להשמיענו והא דפוסק דלא כר"ע דסובר דוקא להחיותו אפי' מעל מזבחי כ' במשל"מ יען דבסנהדרין דריש מזבחי המיוחד אפי' קרבן התמיד שהוא ק"צ אפ"ה רציחה דוחה אותה א"כ ע"כ דלא כר"ע דלר"ג צריכין לדרשא דמזבחי ולא מעל מזבחי ולהחיותו אפי' מעל מזבחי וקשה לי לדבריו דע"כ ר"ע ג"כ דריש מזבחי המיוחד דאל"כ א"כ לדידי' ק"צ לא דחי אפי' מעם מזבחי ובק"י דחי דהרי בגמ' קאמר למ"ד נדונ"ד א"ק קרא איירי בק"י ור"ע סובר בשבת קי"ד נדונ"ד אין קריבין א"כ לפי"ז לר"ע דוקא בק"י מעם מזבחי ולא מעל מזבחי א"כ דוק מינה דלהחיותו אפי' מעל מזבחי וא"כ איך דייק ר"ע קו"ח דפנ"פ דוחה שבת כיון דדוחה עבודה כש"כ דדוחה שבת דהרי להחיותו ג"כ לא נדע דדחי רק ק"י וק"י א"ד שבת ולא יו"ט וא"כ מינה לי' פנ"פ דוחה שבת אע"כ דר"ע ג"כ דריש מזבחי המיוחד וסובר דתרתי שמעת מיני' דמעם דריש ולא מעל וכו' וממזבחי דריש זבחי המיוחד ג"כ דחי אבל לא מעל מזבחי אבל להחיותו אפי' מעל מזבחי ואפי' בק"צ ועבודת ק"צ דוחה שבת כש"כ דלהחיותו דוחה שבת וא"כ אין הוכחה מגמ' דלא קיימ"ל כר"ע והטעם דר"ע דריש תרתי משום דלר"ע דדריש מעם ולא מעל ידעינן שפיר תרתי דהרי כל דרשת אביי דק"צ אינו נדחה מפני רציחה היינו מכח קו"ח דהשתא דאמרינן אין רציחה דוחה שבת אין רציחה דוחה עבודה מקו"ח דעבודה דוחה שבת ואפ"ה רציחה אין דוחה אותה א"כ קו"ח דא"ד עבודה והנה אי אמרינן דרשא דמעם מזבחי ולא מעל קודם שהתחיל בעבודה ע"ז ליכא קו"ח דהרי קו"ח דרציחה אין דוחה שבת הוא בגונא דשבת חל מקודם א"כ רק נאמר דרציחה א"ד שבת שהתחיל מקודם לכן גם רציחה א"ד עבודה בכבר התחיל אבל עבודה שלא התחיל עדיין ליכא קו"ח דלא נדחית מפני רציחה וא"כ יצא לנו דר"ע שפיר דריש תרתי מזבחי המיוחד דדוחה ק"צ ואפ"ה דרשינן ולא מעל משום דע"ז יש קו"ח מכח דאין דוחה שבת שהתחיל מקודם וא"כ קשה שפיר דהרי אין שני דרשות מיותר ומנ"ל לרבינו דסוג' דסנהדרין חולק אדר"ע וזה ברור בשיטת רש"י שפי' הסוג' כר"ע וע"כ כמש"כ דלר"ע שפיר תרתי ידעינן וגם ר"ע צריך לדרשא דמזבחי וא"כ קשיא לרבינו:
אמנם נראה דדברי רבינו מוכרחים דמזה עצמו מוכח דלא כר"ע דהרי לפמש"כ הקו"ח רק שייך דאין רציחה דוחה עבודה היינו בהתחיל וא"כ קשה הא דקאמר רבא לא מיבעיא למ"ד נדונ"ד קרבין אלא אף למ"ד אין קרבין ושייך קו"ח אלא דכתוב מעם מזבחי המיוחד לו דאתי ואפקי' מקו"ח והיינו דע"כ לא דרשי מעם ולא מעל דאי דרשי כר"ע א"כ לא אתי קרא ואפקי' מקו"ח דהא קרא אייריא בלא התחיל וקו"ח רק בהתחיל אע"כ דלא כר"ע וא"כ ממנ"פ מוכח דלא כר"ע דהרי אי נאמר קו"ח אייריא בלא התחיל וממזבחי ילפינן דדחי אפי' ק"צ בלא התחיל כפירש"י א"כ ר"ע דדריש מעם ולא מעל ע"כ לא דריש קרא לק"צ רק למעט מעל מזבחי א"כ מוכח מסוגי' דסנהדרין דלא כר"ע כמש"כ משל"מ ואי נאמר כיון דקשה לר"ע אי לא דריש מעל מזבחי א"כ מנ"ל ק"צ אע"כ דריש ג"כ מעל מזבחי ודרשא דמעם ולא מעל נדע מכח קו"ח דלא דחי בק"צ א"כ ע"כ דקו"ח רק שייך בכבר התחיל א"כ שוב מוכח דלסוג' דסנהדרין דממעט ממזבחי המיוחד דדחי אפי' ק"צ ואפי' בהתחיל רציחה דוחה אותה דלא כר"ע ודו"ק:
ובמש"כ נראה לישב קו' תוס' ביבמות ל"ל קרא דמזבחי המיוחד דק"צ ג"כ דוחה הא מדמצריך לא תבערו לומר דרציחה א"ד שבת ע"כ כדקאמר בגמ' שם דהו"א דנילף בקו"ח מדרציחה דוחה עבודה א"כ מוכח כבר דדוחה ק"צ דהרי ק"י א"ד שבת ולפמש"כ ניחא דהנה רש"י פי' דקו"ח ביבמות קאי אף לר"ע דרציחה א"ד עבודה רק קודם שהתחיל וע"ז קעביד קו"ח דידחה שבת וצריך לא תבערו דא"ד שבת אבל דרציחה דוחה עבודה משהתחיל לא נדע רק מדרשא דמזבחי המיוחד דמזה נדע דאפי' משהתחיל ג"כ דחי ק"צ דכיון דדריש מזבחי המיוחד א"כ שוב לא נוכל לדרוש לא מעל מזבחי כמש"כ משל"מ ודחי אפי' בהתחיל ואמנם לכאורה י"ל דתוס' סברי דא"א לפרש הקו"ח דרציחה דוחה עבודה היינו קודם שהתחיל דא"כ איך נעביד קו"ח דידחה שבת הא שבת בא קודם לרציחה וע"כ דהקו"ח הוא דדוחה עבודה משהתחיל וע"ז עביד קו"ח דדוחה שבת שהתחיל מקודם וא"כ שפיר הקשו תוס' מדצריך קו"ח מוכח דדוחה ק"צ ואפי' בהתחיל ול"צ מזבחי וע"כ כתי' התוס' אלא דא"כ ממילא מוכח דסוג' דלא כר"ע אלא דדוחה אפי' מעל מזבחי ולכן לא פסק רבינו כר"ע והבן:
ועוד נראה ראי' לרבינו דהנה תוס' שהוק' איך יליף דדוחה שבת שהוא בקום ועשה מעבודה שנדחה בשב וא"ת ונראה דסברתם רק שייך אי דרשינן מעם ולא מעל אבל אי נדרוש מעל מזבחי ג"כ מורידין א"כ הוה קום ועשה וא"כ ע"כ דקו"ח קאי אף אם כבר התחיל בעבודה ושפיר הוה קו"ח מדדחי עבודה דחי שבת ומוכח דסוג' דיבמות דלא כר"ע ובזה יש לישב קו' אוה"ד אר"ע דעביד קו"ח דלהחיותו דחי שבת הא איכא למיפרך דרציחה תוכיח שדוחה עבודה ואין דוחה שבת י"ל דשאני רציחה דא"ד לר"ע יען שהוא בקום ועשה אבל להחיותו דדחי אפי' מעל מזבחי א"כ דחי בקום ועשה ה"ה דדחי שבת שהוא בקום ועשה וא"ש:
ואמנם תיקשי לרבינו קו' אחריתי דתוס' הקשו דילמא משום דגברא לא חזי ותי' כיון דמעל מזבחי לא ירד ע"כ חזי וא"כ לרבינו דמעל מזבחי באמת ג"כ אמרינן דירד יקשה תיפוק לי' משום דגברא לא חזי אך י"ל דהרי רבינו בה' רוצח כ' בשוגג דוקא מעם מזבחי ולא מעל מזבחי וא"כ אי ס"ד דגברא לא חזי א"כ אפי' בשוגג ג"כ ל"ח והבן ואמנם לדעתי הא"ט דפסק רבינו דלא כר"ע משום דבמכילתא מסיק דמבטלין עבודה מידו ויוצא ליהרג וגם יש לחלק דרבינו איירי בכבר נגמר דינו אז אפי' מעם מזבחי ובזה ניחא גם מכילתא דאיירי בנגמר דינו דקאמר יוצא ליהרג:
ודרך אגב אזכיר מה שהקשיתי שם באותו ענין על תוס' דהוק' להבערה דחייב אף דמקלקל ותי' דכר"י אתיא דחשוב תיקון והנה זהו משום דמצוה הוה כמש"כ תוס' בשבת דף ק"ו ולפי"ז קשה לי דגמ' פריך מאי או אינו דקאמר ומשני מה לי חומרא רבה מה לי זוטא ולהנ"ל יקשה דילמא לכן צריך לא תבערו דהו"א כיון דהוה מקלקל רק משום מצוה הוה תיקון א"כ מסתברא דמצוה יכול לדחותה דהרי אי לאו מצוה ל"ה איסור כלל ולכן צריך לא תבערו אבל בעלמא מנ"ל דדוחה דילמא ל"א כלל סברה דמה לי חומרא רבה מה לי זוטא (ובפ"א מה' ביהב"ח כתבתי בכעין זה לענין מילה דדחי שבת):
הנה במשל"מ כתב דמ"ש רבינו כהן שיצא מן המקדש חייב מיתה מדסתם ולא חילק משמע דבשום צד לא יניח העבודה ויצא וביומא דף פ"ה איתא נענה ר"ע ואמר וכי יזיד איש על רעהו מעם מזבחי כגון שיודע ללמד זכות על האדם שנידון בבי"ד ליהרג וא"כ יש לתמוה למה לא ביאר רבינו דין זה שאם יש לו ללמד זכות שיניח עבודה ויבוא וילמד יעו"ש מה שתי' ובספר נר מצוה כ' לתרץ דתליא זה בפלוגתא דיומא דף ו' אי ט"ה בציבור או דחויה היא ופסק רבינו כן לענין טומאה וכן כ' בפ"ב ממילה דשבת דחוי' וכל כמה דמצינן לאהדורי שלא להרבות בחילול שבת א"כ כש"כ וקו"ח דס"ל דדחויה היא העבודה אצל פיקוח נפש דהא עבודה דוחה שבת ואיכא למימר ומה שבת דקילא מעבודה אמרינן דחויה היא עבודה שהיא חמורה לא כש"כ דל"א הותרה א"כ ע"כ סוג' דיומא כמ"ד שבת הותרה דאי למ"ד דחוי' היא אפשר שימתינו עד שישלים עבודתו ואח"כ יבוא וילמד זכות ורבינו שפסק כמ"ד דחוי' הוא ס"ל דאפי' להחיות אינו מפסיק אלא משלים עבודתו ואח"כ יבוא וילמד זכות אמטו להכי סתם דבריו וכ' דכהן שיצא חייב מיתה אך אכתי קשיא על רבינו מה שהקשה המשל"מ בפ"ה מביצה דאמאי השמיט רבינו ההיא שאמרו ביומא דפ"ה שההורג במזיד והלך והתחיל בעבודה דאינו מפסיק לבוא לידון אלא משלים עבודתו שנאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ולא מצינו מי שיחלוק בדין זה ונראה דרבינו פסק כאביי דאמר רב שתי טעויות טעה יואב שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו וטעה שאינו קולט אלא מזבח בית העולמים והוא תפס במזבח של שילה אביי אמר בהא נמי טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר ומשמע לי' לרבינו דיואב שוגג הי' ואפ"ה אמר רב שאינו קולט אלא גגו ואביי הוסיף דבעינן נמי כהן ועבודה בידו לאפוקי זר מכלל דבמזיד אפי' בגגו והוא כהן ועבודה בידו אינו קולט וסוגי' זו פליגא אסוגיא דיומא דאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ופסק רבינו כסוג' דמכות משום דקיימ"ל דהלכה כבתראי:
עוד הקשה במשל"מ מסנהדרין דאמרו רציחה דוחה עבודה והיינו אף בהתחיל כבר לעבוד אף דמפירש"י לא משמע כך כ' דבש"ס מוכח כן דאל"כ מ"פ לאביי אלא הא דכ' מעם מזבחי תקחנו למות ויקשה הא אצטריך לזה דלא נעבירהו מהעבודה נראה דקו' הגמ' דמ"מ גוף הקרא דמעם מזבחי לא צריך כלל והי' לו לכתוב דמעל מזבחי לא תקחנו למות:
אולם במכילתא איתא מעם מזבחי מגיד שמבטלין עבודה מידו ויוצא ליהרג ותמוה דהא דרשינן מעם מזבחי ולא מעל מזבחי משמע דאף שעבודה בידו מבטלין העבודה וצריכין לחלק בין היכיא שכבר נגמר דינו דמבטלין עבודה ובין היכיא דיוצא לדון ולא נודע אם חייב כלל דאין מבטלין עבודה:
והנה בהך דסנהדרין מ"ט וכן במכות דף י"ב דטעה יואב דאחז בקרנות המזבח ראיתי בשומ"ר סי' מ"ב הביא קו' חמורה בשם הגאון מו"ה העשיל ז"ל שהרי במלכים א' סי' ב' איתא דאדוניהו קדם לו בטעויות אלה שהרי כתיב ויקם ושב ויחזק בקרנות המזבח ובאמת ניצל שקלטו מזבח ותי' דאדוני' שאני שהי' מתירא שלא יהרגהו מלך בדין מלכות וברח ונסמך למזבח שאז ניצל שפיר אבל יואב שהרגו שלמה מצד שנתחייב בדין לכן לא הי' ניצול רק בשוגג לכן רק ניצול כשהוא על המזבח: