מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ו · הלכה יג
חטים שלקטן מגללי הבקר וכו'. והנה בישועות יעקב הק' על דברי הרוקח דקיי"ל מחמץ אחר מחמץ חייב ומחמץ מנחה פסולה פטור א"כ י"ל לעולם נתחמץ וא"ר למנחה אלא דאי יש פסול אחר דהקרבהו לפחתיך פטור אי חימצה אבל אי ליכא פסול אחר חייב אחימוץ אחר חימוץ ולדעתי לק"מ דממנ"פ אי לענין אי רשאי להקדישו קבעי א"כ עדיין חולין הוא ל"ש מחמץ אחר מחמץ חייב דא"ח משעת מחמץ בעוד חולין ואי לאחר שהקדישו בכלי קבעי אי רשאי להקריבו הנה אי נתחמץ קודם ההקדש א"כ למנחה אין כ"ש מקדש את הפסולין א"כ ל"ש משום מחמץ דכיון דכ"ש אין מקדש את הפסולין לא נתקדשה קדה"ג א"ח כלל משום מחמץ ועוד אי איתא דנתחמץ פשיטא דאיכא כחישותא דכל חיטין אחר החימוץ אין אותו הקמח ראויין לחימוץ מחמת כחישותא דידי' א"כ מאי בעי אי משום כחישותא בודאי היינו כחישותא דהא אפי' לענין איסור חשוב עיכול אף דבחיטין שלמים ל"ח עיכול כמש"כ תוס' שם היינו אי ל"ח נתחמץ אבל אי אמרינן דנתחמצה היינו נמי עיכולה דא"ר עוד לחימוץ.
אך לפי"ז גם קו' הנובי"ת סי' ס"ח שהוא קאמר קו' המרדכי דילמא איירי לענין שתהל"ח או תודה דבא מחמץ דלהנ"ל אי כבר נתחמצה א"כ פשיטא דהיינו עיכולה וגם לשתהל"ח א"ר עוד ושפיר דייק הרוקח דע"כ לא נתחמצה בגללי בקר.
חטים שלקטן מגללי בקר וזרעם הרי אלו ספק אם עברה מיאוסן וכו'. ובחכ"צ כתב דהן אמת דהו' איבעיא בש"ס מנחות אך ק"ל למה לא חילק בין זרען ואח"כ הקדישן או הקדישן תחלה וממנ"פ אם מיאוס גרע מטומאה א"כ אם בטומאה לא מהני זריעה מכ"ש במיאוס ובע"כ האיבעיא של הש"ס אם זרען ואח"כ הקדישן אבל אם הקדישן תחילה לא מהני זריעה כיון דנדחו כמו דלא מהני לטומאה וקו"ח הוא ואם ס"ל דמיאוס עדיף מטומאה א"כ בע"כ אי בעיא של הש"ס בהקדישן תחלה ואח"כ זרען אבל בזרען תחלה הוי קו"ח מה טומאה מהני זריעה מכ"ש ומיאוס והוי לי' לבאר דבזרען תחילה אין ספק ופשיטא דכשרים וממנ"פ הו"ל לפרש אי דבהקדישן תחלה פשיטא דפסולים או להיפוך דבלא הקדישן תחלה פשיטא דכשרים ואפשר לרבינו גופא הוי ספק אי מאוס גרע מטומאה או עדיף מטומאה והרי הוא עצמו מסופק במה הוי בעיא הש"ס לפיכך סתם דבכל ענין הוי ספק יעיי"ש שהניח בצ"ע.