מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ו · הלכה ז
משקה זתים וענבים מפקיד פקיד. וראיתי בספר מנחת חינוך שהקשה דמכאן מבואר דרבינו ס"ל דמשקה זתים וענבים מפקיד פקיד ואפ"ה ס"ל בה' שבת דסוחט זתים וענבים חייב משום מפרק וכן בחולב אף דחלב מפקיד פקיד כפירש"י ואפ"ה חייב משום מפרק וא"כ קשה הא דאיתא דף ה' דבעי אי דם בתולים מפקיד פקיד ואף צריך לדם שרי והא לדעת רבינו אף במפקיד פקיד דא"ח משום חבורה חייב משום מפרק. עוד הקשה במנ"ח משבת דף קל"ג דאמר האי אימנא דלא מייץ סכנתא מפרש מ"ד מפקיד פקיד קמ"ל דחבורי מחבר ויקשה אף אי מפקיד פקיד איכא משום מפרק וכבר קדמוהו אאמוה"ג זצ"ל בכל זה בס' שי"ח ובפתיחה כוללת ותי' דל"ד לחולב ביד דהוה בדרך מפרק ביד אבל מציצה רק בפה הוה מפרק כלאחר יד ואני אומר לפי דרך זה גם קו' קמייתא ניחא דבודאי בחולב ביד דמפרק כאורחי' אף דמפקיד פקיד החלב חייב משום מפרק כמו בזתים וענבים אבל בהאי דכתובות דפירש"י מפקיד פקיד שפותח הפתח ודם ממילא יוצא דהיינו דהטבע דוחה אותו כיון שפתח הפתח לכן הוה ג"כ כמפרק לאחר יד אבל אי חבורי מחבר שפיר חייב משום חובל.
והנה בשבת דף ק"מ איתא אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה דהו' לי' משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי וע"ז אמר ר"ח מדברי רבינו נלמוד דחולב אדם לתוך הקדירה ולא לתוך הקערה והביא הריא"ף דברי בה"ג שכ' דהאי מימרא לענין יו"ט איתמר ולא בשבת דהא קיי"ל במתניתא אין סוחטין את הפירות להוציא מהן את המשקין ואם יצאו מעצמן אסורין ואוקימנא בזתים וענבים דבין למשקין ובין לאוכלין היוצא מהן אסורין ולפיכך לא מיתוקמא האי מימרא דשמואל אלא ביו"ט והביא דעת הר"ח דסובר דמימרא דשמואל שפיר איירי בשבת ורק רב חסדא דדייקינן מני' דחולב לתוך הקדירה לא מתקיים רק ביו"ט רק דסובר דלית הלכתא כשמואל ולא כרב חסדא משום דהלכה כרי"ו דסובר סוחט כבשין ושלקות לגופן אבל למימיהן אסורין ואם סחטו למימיהן בין לקדירה בין לקערה הכל אסור דהא סחיטת ענבים בין לקדירה בין לקערה למימיהן הוא צריך ואמר רי"ו שהסוחט כבשין למימיהן כסוחט ענבים וחייב חטאת והריא"ף דחה דבריו דהאי דאמר רי"ו למימיהן חייב חטאת כעין מימרא דשמואל דלמימיהן פטור אבל אסור וכיון דלשמואל הא קאמר רק לקערה ולא לקדירה ה"נ הא לדרי"ו חייב חטאת לקערה הוא ולא לקדירה משום דכיון דהוא סוחט לתוך האוכל אינו כסוחט משקין אלא כמפרר אוכל לתוך אוכל שהוא מותר.
ול"נ ליישב שיטת הבה"ג והר"ח דהנה קשה לי לרי"ו דסובר בפסחים דף כ"ו דאין לוקין על שלא כדה"נ ומייתי ר"ז ראי' מהא דתניא דאין לוקין משום ערלה אלא על היוצא מזתים וענבים וע"כ משום דהו' שלא כדה"נ ואביי דחי משום דזיעה בעלמא הוא ותוס' הקשו מחולין דף ק"כ דיליף פרי פרי מביכורים דמשקין אין כמותן רק בתירוש ויצהר והכא משמע דזיעה בעלמא הוא וא"צ קרא ותי' דהילפותא פירי פירי מביכורים הוא למילף דיוצא מזתים וענבים הו' פירי ולא לפטור שאר פירות אלא דמסברא גם יוצא מזתים וענבים ל"ה פירי אלא זיעה בעלמא וקשה לי על דבריהם דהנה רי"ו סובר בפסחים דף ל"ג דמשקין דזתים וענבים מפקיד פקיד וא"כ לפי"ז ל"ש לומר דזיעה בעלמא הוא [וכן מוכח בנדרים דף נ"ז נדר מענבים מותר ביין וכתב הרא"ש משום דמפקיד פקיד] דבשלמא שאר פירות שייך לומר דהו' רק זיעה דבשאר פירות בודאי המשקין רק בליעי א"כ היוצא מהן ל"ה רק זיעה כמש"כ תוס' חולין דף קי"א דמה שיוצא ע"י איצצתא ל"ה אלא זיעה לכן נראה דהנכון בכונתו כמש"כ הפנ"י דמהכא ילפינן דל"ה בשאר פירות אלא זיעה בעלמא מדילפי' פרי פרי מביכורים דתורה חילקה בין יוצא מענבים ליוצא משאר פירות משום דבשאר פירות הו' זיעה בעלמא ור"ז הו' סבור דהטעם כדרי"ו משום דהו' שלכדה"נ ולפימ"ש יובן יותר דגלי קרא רק ביוצאין מענבים דמפקד פקיד הו' משקה אבל ביוצאין מפירות דמבלע בליעי גלי קרא דל"ה אלא זיעה ומעתה קשה לי לפמש"כ רשב"א חולין דף י"ד בשם רמב"ן דע"כ לא גזר משום סחיטה דא"כ לאוכלין נמי דהא עומד לסחיטה אלא מטעם נולד ובעומד לאוכלין דל"ה משקה ל"ה נולד דמעיקרא אוכל והשתא אוכל א"כ בשלמא בשאר פירות מבלעי בליעי ולכן היוצא מהן אין אלא זיעה בעלמא ול"ח משקה לכן י"ל כיון דמכניסו לאוכל ל"ה משקה ול"ה נולד אבל בענבים דמפקיד פקיד והו' משקה א"כ גם לאוכלין הו' נולד וא"כ מאי סברא איכא לחלק בין לאוכלין בין למשקין ואף דרי"ו לית לי' דהו' זיעה בעלמא אלא משום דבשאר פירות דהו' שלכדה"נ ובענבים הו' כדה"נ הנה לענין ענבים עכ"פ בודאי משקה הו' אף לרי"ו כיון דמפקיד פקיד ובשאר פירות אף דלית לי' דהו' זיעה בעלמא דגרע טפי משלכדה"נ כמש"כ פנ"י בקונטרס חדש הנה צריך לומר ג"כ דל"ה משקה דיוצאין משאר פירות דהיינו דמשום משקה אין מחייב רק משום הפירי ולכן שפיר סובר דהו' שלכדה"נ דנהנה מהפרי שלכדה"נ משא"כ ביוצאין מענבים דחייב משום משקה ל"ש לומר דנהנה מהפרי שלכדה"נ דאין החיוב משום דנהנה מהפרי אלא דהמשקין גופי' אסרה תורה [וכמש"כ בח"ס בחי' לסוג' דשלכדה"נ] א"כ לפי"ז גם לרי"ו יש לחלק ולומר בשלמא ביוצאין משאר פירות דמשקה מבלע בליעי ל"ה משקה אלא בכונתו למשקה אבל בכונתו לאכילה ל"ה היוצא ממנו משקה אבל ביוצאין מענבים כיון דחשוב משקה לחייב משום משקה לא משום הפרי דלכן הו' כדה"נ א"כ אף דהכניסו לאכילה כיון דמצ"ע חשוב משקה אמאי מותר דל"ש לומר דהו' כמפרר אוכל מתוך אוכל דמחשבתו לאכילה לא מצי להפקיע שם משקה מיני' כיון דאפי' בעודו כנוס כבר חשוב משקה וא"כ הו' נולד אף בהכניסו לאכילה דל"ש סברת הרמב"ן הנ"ל. ומיושב קו' תוס' דלא יקשה מברייתא דקתני לרי"ו בענבים אין חילוק בין כניסין לאוכלין או למשקין דהיינו משום נולד ולא משום גזירה דסחיטה.
ולפי"ז י"ל דהנה בצל"ח הקשה על בה"ג שהביא הריא"ף שכ' דאיסור משקין היוצאין ממנו בין לאוכלין בין למשקין ויקשה הא בגמ' איירי רק מהכניסו לאכילה או לשתי' אבל לא איירי ממשקין היוצאין ממנו אם הוא לאכילה או למשקין ולפמ"ש י"ל לרי"ו דמחלק בענבים בין למשקין בין לאוכלין סובר דאף זה שהכניסו לאכילה מעיקרא לא סגי כיון דמפקיד פקיד רק אם אחר שיצא ממנו נמשך לקדירה דומיא דמחלקינן לקמן בין מכניסו לקדירה או לקערה [וא"כ במכניסו למשקין אסור אף לקדירה] ושפיר י"ל כיון דגם עתה שיצא כבר דעתו לאכילה לכן אף דמפקיד פקיד והוה משקה כיון דמכניסו עתה לאכילה ל"ה נולד ולפי"ז י"ל כך דבאמת בברייתא תני דגם לרי"ו בענבים ואוכלין אסור י"ל דאסור משום נולד דלא כרמב"ן ונפ"מ אם משני לקדירה שרי ורי"ו דקאמר דפליג גם בענבים היינו דליכא גזירת סחיטה דאי הו' שייך גזירה דסחיטה הו' אסר אף שמשני לקדירה כיון דמשקה הו' דמפקד פקיד א"כ אף שסחטו לקדירה אסור כמו בהכניסן למשקין דאסור אף שסחטו לקדירה כיון דמפקיד פקיד ומשקה הו' א"כ שייך משום דש דל"ה אוכל לכן קאמר דפליג רי"ו אבל לרבנן לא חיישינן כלל שיבוא לשחוט דהנה בשבת דף ע"ד סובר ר"י בפוצע חלזון חייב משום דש ורבנן סברי אין דישה אלא בגידולי קרקע והנה רבינו סובר שוחט חייב משום מפרק דם וכ' הה"מ דרבינו סובר דבהמה הו' ג"כ ג"ק וא"כ לפי"ז י"ל דנסבין חברי' ר"י הוא כמו דר"י חייש משום שיבוא לסחוט ה"נ חייש שיבוא לשחוט דגם שחיטה הטעם משום מפרק וכשגזרו על משקין שזבו גזרו ג"כ לאסור אם נשחטה בשבת בשוגג שמא יבוא לשחוט ואמנם מדרבנן ל"ק משום דלרבנן לא גזרינן שמא יבוא לשחוט דלדידהו בבהמה ל"ש משום מפרק אינה בכלל גזירה דמשקין שזבו [והא דלא גזרו בשחיטה ג"כ לאסור משום שמא שיבוא לשחוט ועביד איסורא דנטנ"ש עכ"פ דלזה שפיר י"ל כסברת תוס' כיון דאינה מלאכה קלה ל"ח שיבוא לשחוט ורק לר"י דאינה גזירה בפ"ע אלא דהוא בכלל גזירות משקין שזבו משום מלאכת מפרק שפיר גזרינן שמא יבוא לשחוט ודו"ק].
והנה בהא ניחא הא דאיתא בריש ביצה דפריך רי"ו דהכא אמר רי"ו דלאוכלין מותר ע"כ באוכלא דאיפרת הוא ול"ג משום משקין שזבו ובמשנה דכלכלה סובר רי"ו דאסור בראשון ומסיק מוחלפת השיטה והקשה מהרש"א אי מוחלפת הך דסחיטה א"כ קשיא דרבנן אדרבנן דכאן סברי דולא לאוכלין ובמשנה דכלכלה סברי דאסור בראשון ולהנ"ל ניחא דל"ק מדרבנן אדרבנן די"ל לרבנן ל"ש כלל בביצה גזירה דמשקין שזבו דהא לרבנן דאין דישה אלא בגידולי קרקע אינה ביצה בכלל גזירת משקין שזבו כיון שאין דישה בבע"ח ורק אי ר"י מחלק בין הכניסן למשקין להכניסן לאוכלין שפיר קשיא מכלכלה דהא לדידי' דיש דישה בבע"ח א"כ שייכה שפיר גזירה דמשקין שזבו גם בתרנגולת ושפיר מסיק מוחלפת השיטה וממילא לא קשיא כלל דבביצה ל"ש גזירה שמא יסחוט רק הא דביצה אסור הוא משום גזירה דפירות הנושרין דתלישה שייכה גם בבע"ח כדאיתא בשבת בתלש עובר ממעי אמה [וכמש"כ תוס' בכורות דף כ"ה דלא כרמב"ן שבת דף ק"ז] ורק לרי"ו שייך משום משקין שזבו דמחייב משום מפרק אף בדבר שאין ג"ק.
וא"ש נמי מה שהקשה הח"ס על הרמב"ן די"ל רק לרב כתב הרמב"ן די"ל הא דרי"ו מחלק בין הכניסן לאוכלין או למשקין הוא מטעם נולד דרב מצי סבור דמשקין מבלע בליעי א"כ איכא משום נולד אבל לרי"ו דסובר משקין מפקד פקיד ל"ש כלל משום נולד דהא גם בעודו כנוס בענבים הוא משקה רק מעיקרא מיכסי ועתה מיגלי וזה ל"ח נולד כמש"כ תוס' ריש ביצה ולכן רק הטעם דאסור משום שיבוא לסחוט דשייך סחיטה גם אי מפקיד פקיד כמש"כ רש"י שבת דף צ"ה וא"כ א"ש דהך דביצה דמוכח משום סחיטה אסור משקין שזבו דלר' יוחנן דסובר דמשקין מפקיד פקיד ע"כ הטעם משום גזירה דסחיטה די"ל דל"ש דמשקין היוצאין מענבים משום נולד כיון דגם בעודו כנוס בענבים הו' משקה רק מעיקרא מיכסי ועתה מיגלי.
ובזה נראה לי ליישב דברי הריא"ף דפסק כרי"ו דבפירות משקין היוצא מהן אם הכניסן לאוכלין מותר והקשה בח"ס בחי' שבת הא הטעם דס"ל כיחידאה היינו משום דרי"ו מסיק בריש ביצה מוחלפת השיטה משום רומיא דכלכלה ומחלק בין הכניסן לאוכלין והלכה כרבים וא"כ כיון דאנן קיי"ל דביוצא מענבים אסור אף בהכניסן לאוכלין א"כ אין קושיא מהך דכלכלה וא"כ רק רי"ו הוא דמחלק בין הכניסן לאוכלין וא"כ למה פסק הריא"ף כיחידאה.
ולפמש"כ ניחא דנהי דאנן קיימ"ל דגם בהכניס לאוכלין אסורין היינו משום נולד כיון דמשקין מפקיד פקיד אף בהכניסן לאוכלין הו' משקה ושפיר הו' נולד ולא משום דגזירה דסחיטה ונפ"מ דאם משנן לתוך הקדירה דל"ה נולד מותר א"כ עדיין קשיא מהך דכלכלה דהא ביצה בתרנגולת העומדת לאכילה אין לאסור משום נולד רק משום גזירה דמשקין שזבו והא לרי"ו בהכניסן לאוכלין לא גזרינן משום משקין שזבו וא"כ ע"כ לומר מוחלפת השיטה דרבנן הוא דסברי לחלק בין הכניסן לאוכלין להכניסן למשקין ולדידהו ל"ק מביצה דהא לרבנן אין דישה רק בגידולי קרקע רק אסור ע"כ מטעם פירות הנושרין דלרבנן מודה ר"ש דהטעם משום פירות הנושרין ורק לר"י דסובר דיש דישה אף שאין ג"ק לדידי' סובר רי"ו דא"צ לגזירה דיעלה ויתלוש אלא משום דאתי לידי סחיטה ולכן פריך שפיר מכלכלה [אבל לרבנן ל"ק כלל מכלכלה די"ל משום דיעלה ויתלוש גזרו דזה שייך גם בבע"ח] והכל הי' בכלל גזירה דמשקין שזבו וא"צ לומר דגזרו משום פירות הנושרין. וא"כ לפי"ז שפיר פסק רבינו דבשאר פירות אין אסור היוצא מהן אם הכניסן לאוכלין דע"כ לומר מוחלפת השיטה והלכה כחכמים.
אך לכאורה הא כבר הוכיחו תוס' שבת דף ע"ג מדחייב אחולב משום מפרק ע"כ דבהמה חשיב ג"ק ולכ"ע חייב [אולם מהך דעירובין משמע דבעוף ל"ח ג"ק] לכן נראה דהנה תוס' הקשו מב"מ גבי פועל אין אוכל בעושה במלאכת חולב משום שאין ג"ק, נראה ליישב דהנה חובל חייב משום מפרק ומעתה י"ל דפליגי רבי יודא ורבנן בהאי סברא דהנה רי"ו לית לי' ברירה כמבואר בחולין דף י"ד דלדידי' ע"כ בהמה לאכילה עומדת וא"כ ל"ש משום איסור סחיטה דהו' רק כמפרר אוכל כמש"כ בחי' לב ארי' א"כ לדידי' ע"כ גם במידי דלאו ג"ק שייך משום דש לכן חייב בחולב משום מפרק אבל רבנן מצי סברי דלגדל עומדת א"כ י"ל כיון דבשבת דלגדל עומדת דא"ר לשחיטה הו' כמו ג"ק לכן חייב שפיר אחולב משום מפרק אבל בהך דב"מ דאיירי בחול א"כ לשחיטה עומדת גם לרבנן לכן ל"ה בהמה בכלל ג"ק וא"כ כאן דאיירי בתרנגולת העומדת לאכילה שפיר י"ל לרבנן ל"ה משום דש אלא משום פירות הנושרין וא"ש.
והנה בהא דסוחט כבשין לגופן דמותר או דעכ"פ ליכא אלא איסורא בעלמא כתבו תוס' שבת דף ע"ג משום דבאיסור דש שאצל"ג לכו"ע פטור אולם בירושלמי מבואר דאף שאצל"ג למשקין חייב למ"ד אצל"ג א"כ יקשה מהא דכבשים ונראה די"ל בכבשים שסוחט לגופן אין בכלל סחיטה כלל דהו' רק כפוצע הכבשים והפירות וכן מצאתי בחיה"ר סוף מכילתין שהביא כן בשם חד מקמאי והביא ראי' מחולין דף י"ד דקאמר דהטעם דהכניסן לאוכלין דפטור משום דאוכלא דאיפרת הוא.
והנה שם דף קמ"ד ע"ב איתא אלא היינו טעמא כדרב חסדא דפוסל את המקוה מאי לאו דאחשבינהו ה"נ כיון דאחשבינהו הו' להו משקה ר"פ אמר משום דהו' דבר שאין עושין מקוה לכתחלה וכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה פוסל את המקוה בשינוי מראה ותמוה דא"כ לר"פ נשאר קו' הגמ' אדר"נ דפסק דהלכתא כשל בית מנשיא וכיון דנחית ליישב דברי ר"נ לא הי' לו להביא כלל דר"פ דלדידי' אין מיושב לכן נר' לפרש דגם לר"פ ניחא דהנה בסברא דאחשבינהו יש שתי סברות דאחשבינהו בשעת שחיטה ועוד דאחשבינהו בשעה שנותן להמקוה וה"נ לגבי שבת יש שתי סברות דאחשבינהו בשעת סחיטה ויש סברא דאחשבינהו בשעה שנותן לתוכו כמש"כ הטו"ז סי' ש"ך ונפ"מ בכהא"ג שכ' תוס' לעיל דף קמ"ג בד"ה שמשך דסחטן תחילה ושוב הכניסן ויצאו מעצמן וא"כ גם לר"פ הטעם משום דאחשבינהו רק דלר"פ צריך להוסיף דרק חייב אם אחשבינהו מתחילה לכך כמו במקוה דפוסל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה וכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה ה"נ נאסרה רק באחשבינהו מתחילה למשקין ודו"ק.
והנה עוד איתא בשמעתין מתיב רבינא טמא מת שסחט זתים וענבים כביצה מכונת טהור הא יותר מכביצה טמא ואי אמרת משקה הבא לאוכל כאוכל במאי מתכשר הוא מותיב לה והוא מפרק לה בסוחט לתוך הקערה והוא תמוה דמה שייך בכהא"ג הוא מותיב והוא מפרק כיון דכל הקושיא דידי' משום דס"ד דאיירי בכל גונא אף באין סוחט לתוך הקערה מאי שייך לומר דמפרק לה בסוחט לתוך הקערה דהא לא ניחא לי' מעיקרא לאוקמא לצדדין רק דאיירי בכל גונא אך א"ש דהנה רש"י פי' דכביצה מכונת טהור משום דאין האוכל מטמא בפחות מכביצה ותוס' כ' ע"ז דהתינח למ"ד דמפקד פקיד אבל למ"ד דמבלע בליע א"כ נטמאה דנגע בגוף הפרי וצריך לאוקמא בענבים שלא הוכשרו ואימת קמכשרי לכי סחיט להו והו' פחות מכשיעור יעויין במהרש"א ולפי"ז י"ל בס"ד הו' פשיטא לי' דאיירי בכל גוונא אף בסוחט לתוך המאכל משום דקתני כביצה מכונת טהור דס"ל כמ"ד מבלע בליעי ולכן כביצה מכונת טהור משמע הא בכה"ג ביותר מכביצה טמא וניחא דלא פריך לה מסיפא דמבואר כן להדיא דביותר מכביצה טמא אע"כ משום דרק מרישא משמע לי' דאיירי בכל גונא וכמ"ד מבלע בליעי וע"ז קאמר הוא מותיב לה והוא מפרק לה היינו דעתה מחדש דאתיא כמ"ד מפקיד פקיד ובלא הוכשר עוד ושפיר י"ל דאיירי דוקא בסוחט לתוך הקערה ושפיר קמ"ל רבותא כמ"ד מפקיד פקיד ודו"ק.
במה שכתב רבינו לעיל מי החג שנטמאו והשיקן נטהרו וכמו שיתבאר בטהרות אם טיהרן ואח"כ נטמאו הואיל ונדחו ידחו והנה מה שתמהו עליו מהא דבפ"ב דפסחים מבואר דהטעם הו' מכח מעלה ורבינו נקט מכח דיחוי וכבר הקשה כן בצל"ח ובחכש"ל סי' תרמ"ז הקשה עוד הרי קיימ"ל כל שבידו לא הוי דיחוי וכיון דבידו להשיקן למה יחשב דיחוי אך עוד ק"ל כיון דקאמר רבינו מי החג שנטמאו משמע דכבר חל החג א"כ אף בלא הקדישן יהי' נראה ונדחה דהרי התם בלולב ליכא הקדש ואף דמוכח מרש"י שם דדוקא בתר דאגדי' הו' נראה ונדחה או דחוי מעיקרא אבל בלא אגדי' לא נחשב דחוי מ"מ הרי קאמר שם הש"ס דאגד הזמנה בעלמא הוא ולאו כלום הוא ומ"מ כיון דעשה הזמנה הוי דחוי ג"כ ה"נ כיון דקראן רבינו מי החג משמע דמלאן לשם חג ג"כ ניהו דלא הקדשן נמי יהא נראה ונדחה ואפשר דרבינו מחלק בין אם עשה מעשה ושינוי בגופו דניכר מגופו דהוי למצוה אז ניהו דהזמנה לאו מילתא הוא מ"מ הו' דיחוי אבל בימי החג שאף שמלאן לשם החג אין השינוי ניכר מגופו אם הו' לשם חג לכך לא נחשב דחוי ובזה אפשר ליישב קו' הצל"ח די"ל בודאי לפי מאי דקיי"ל הזמנה לאו מילתא הוא לכן אף דמלאן לשם חג לא נחשב נדחה רק היכא דהשינוי ניכר בגופו אבל למ"ד הזמנה מילתא הוא ודאי אף דאינו ניכר מגופו כיון דהוי מילתא הוי דחוי כמו בלולב אגוד ולכך ר' ירמי' בש"ס שם דס"ל דהטעם בזה מכח מעלה ס"ל כמ"ד הזמנה מילתא היא א"כ קשה לי' אם הוי טעמא מכח דחוי א"כ אף בטהרן ואח"כ הקדישן הו' דחוי כיון דמלאן לשם חג דקראן מי החג ובע"כ דס"ל דזה לא הוי דחוי מכח דבידו לתקן א"כ בהקדישן ואח"כ טיהרן נמי הוי כן ובע"כ הוי הטעם מכח דמעלה עשו בקדשים אך לדידן דקיי"ל דהזמנה לאו מילתא הוא י"ל דהטעם מכח דחוי וקודם הקדישן לא נחשב דחוי כלל אבל בהקדישן הו' דחוי אף דבידו לתקן י"ל דע"כ לא אמרינן דבידו לא הו' דחוי רק אם בידו לתקן בלי צורך לומר דהראשון נתבטל והוי כפנים חדשות באו לכאן רק נוכל לומר דהוא הוא אותו שבתחלה בזה נחשב בידו לתקן כיון דהו' בידו לתקן אבל בזה באם שנטמאו כיון דאוכלין אין להם טהרה במקוה והיתר הזריעה הוי מטעם ביטול דהו' כאלו נתבטלו ונעשו מחובר לקרקע א"כ אלו שנטהרו נחשב כפ"ח א"כ ל"ש בידו לתקן דלפי מה שהי' תחלה בשעה שנטמאו אין בידו לתקן רק לומר פ"ח בא לכאן וזה לא נחשב בידו לתקן א"כ הראשונים נדחו וכיון דסוף סוף אלו מכח הראשונים קאתו נחשב דחוי וקודם שהקדישן כיון דהזמנה לאו מילתא לא נחשב דחוי כלל.