מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה ה
בעל חמש רגלים וכו'. לכאורה קשה הנה בחולין דף נ"ח קאמר עלה ל"ש אלא ביד אבל ברגלה אפי' טריפה נמי הוה וא"כ למה כתב רבינו שהוא בע"מ דטריפה נמי הוה ונראה לישב דהנה הקשיתי לדעת רבינו בה' שחיטה דנחתך מרגל האמצעי שלא במקום צומת הגידין כשר אי יש שם יתרת הרגל ג"כ כשר וא"כ גם ברגל שייך לומר דאי יתר הוה מום ול"ה טריפה והרי במשנה אחריו תנן נשבר יד נשבר רגל אף שאינו ניכר הוה מום וא"כ בנשאר למעלה מצומה"ג איירי דאל"ה טריפה נמי הוה א"כ יתרת ג"כ מצי איירי בנשבר עצם אמצעי [עס"י נ"ה דיעות הפוסקים בזה בב"י ובטו"ז] ונראה דגמרא אזיל כאן לל"ק דרב בחולין דף ע"ד דאם נחתך למעלה מצומה"ג טרפה דגם עצם אמצעי טריפה א"כ אם יש שם יתרת ג"כ טריפה אבל לל"ב דרב והכי קיימ"ל לדעת רבינו דכשר בעצם אמצעי אם יש יתרת בעצם אמצעי כשר באמת א"כ האי יתרת משכחת גם בעצם האמצעי ולכן כתב רבינו אם יתר ה' רגלים הוה מום.
אך לכאורה יקשה א"כ לכו"ע הרי משכחת יתרת כשר ברגל ג"כ דהיינו בארכובה תחתונה דהא לל"ק דרב בנשבר עצם למעלה מצומה"ג טריפה א"כ הא דתנן בבכורות שברגל הוה מום ע"כ היינו בארכובה תחתונה א"כ ע"ז שייך למיתני גם לענין יתרת רגל דכשר והיינו בארכובה תחתונה אך י"ל דבאמת לשיטת הפוסקים דטריפה נחתך עצם האמצעי גם בארכובה תחתונה פסול דהוה כניטל כל העצם בין הפרקים שג"כ טריפה עיין היטב בב"י ובטו"ז ובש"ך סי' נ"ה לדעת רבינו דניטל עצם אמצעי כשר א"כ נהי דיתרת בעצם האמצעי טריפה משום דהוה כניטל כל העצם וכאלו ניטל בין הפרקים במקום שמחוברין הירך לשוק [ואף דנחתך כשר בחסר כל הרגל טריפה נמי הוה דלא כב"י שכ' דבחסר כשר אלא כדעת רמ"א בת"ח ובסי' נ' בהג"ה דסובר חסר רגל טרפה לדעת רבינו שכן נראה מדבריו פ"ו שכתב חסר רגל מתחילת ברייתה טרפה וטעמא דמילתא דחסר טרפה אף דרבינו סובר דכללא דמילתא היכא דניטל טרפה חסר כשר נראה דרבינו סובר דניטל טריפה מצד עצמו אבל בחסר אין טריפות מצ"ע אלא מצד דהוה חסר צוה"ג דטרפה והנפ"מ הוא ע"ד שכ' ההש"ל דאי הטריפה מצד הסברא דחותך מתתאי טרפה ולמעלה יהא כשר מהני שהיה יב"ח כן יש לומר בזה ואין להקשות אכתי אמאי גרע מנחתך למעלה מצומה"ג דאין טריפה אפי' מצד צוה"ג לדעת רבינו פ"ח משחיטה י"ל ע"ד שכ' הפלתי לתרץ דגמ' דף נ"ז פריך הא דמכשיר שמוטה בעוף ותנן ניטל צוה"ג בעוף טרפה והקשה הפלתי לקשי לנפשי' ניטל צוה"ג טרפה ונחתך למעלה כשר ול"א הא עכ"פ ניטל צוה"ג ותי' כיון שניטל כל האבר אין סברא לומר כן כיון שחיות תלוי בו שיש בו צוה"ג וכן אין סברא לומר אם שמוטה דהוה כניטל כל האבר שיהא כשר כן י"ל לענין חסר מתחילת ברייתה כל עצם השוק דטריפה אף דלרבינו נשמט עצם אמצעי כשר ולא בטריפה מצד צוה"ג והנה לעיל בפ"ז מביאת מקדש כ' משום דהדר בריא אבל בנברא חסר כל עצם השוק טרפה דהא הוה ניטל צוה"ג וכיון דנברא חסר עצם השוק טרפה ה"ה יתרת בעצם השוק טרפה דהוה כניטל צוה"ג אבל יתרת בעצם תחתון כשר בודאי וא"כ משכחת יתרת ברגל כשר בארכובה תחתונה אבל לל"ק דרב אף בארכובה תחתונה טרפה משום דהוה כניטל כל הארכובה במקום שמחובר לירך ששם צוה"ג ג"כ טרפה כאשר אבאר דהנה רש"י פסק כל"ק דרב דארכובה היינו ארכובה תחתונה והראשונים תמהו כי איתותב ל"ק דרב והטעם דאיתותב משום דא"כ ניטל צוה"ג ל"ל למיתני' כיון דקתני ברישא נחתכו והנה זה קשה רק אי אמרינן דנחתך דקתני ברישא קאי גם אסיפא בעצם האמצעי ע"כ ל"ל למיתני' צוה"ג אבל אי אמרינן דנחתך קאי רק ארישא ובסיפא בנשבר איירי ניחא דקתני וכן שניטל צוה"ג דהיינו צוה"ג בלי העצם והעצם שנשבר וצוה"ג קיימין.
והנה רש"י דמפרש דהא דפליגי רב ושמואל היינו לענין עצם האמצעי א"כ ע"כ צריך לפרש דנחתך לא קאי אסיפא דעצם האמצעי דזה אפי' בנשבר טריפה לרב וע"כ שפיר ל"ק דרב ממשנה דקתני וכן שניטל צוה"ג כיון דהא דקתני נחתך קאי רק ארישא ולא אסיפא ואדרבא יש ראי' לרב ממשנה דקשי' דיוקא אהדדי דברישא משמע דמן הארכובה ולמעלה טרפה הא ארכובה עצמה כשרה והנה זה רק קשה אי נאמר דנחתך קאי גם אסיפא אבל אי לא קאי רק ארישא אין כאן סתירה דברישא קתני מן הארכובה ולמטה כשרה הא בארכובה עצמה טרפה בנחתך וקתני בסיפא מן הארכובה ולמעלה טרפה היינו בנחתך אבל בנשבר בין הארכובה כשר [ועכה"ג ברא"ש שכ' כן אליבא דשמואל בעצם שלישי נשבר כשר ונחתך טרפה הרי דנחתך גרע] וא"כ יצא לנו מזה לרב לל"ק נחתך בארכובה עצמה טרפה א"כ אי יש יתרת בארכובה תחתונה הוה כניטל בין הפרקים ונחתך שם נטרפה ולכך ניחא דלא משכחת בגמ' יתר כשר רק ביד [ובזה נראה לפרש הא דקאמר רש"י ולקמן פסקינן כרב נשבר טרפה כ"ש נחתך ותמהו דהא משם לא מוכח דאיירי בעצם אמצעי עיין רשב"א ורא"ש שנתקשו ונראה לפמש"כ ניחא כיון דהלכה כרב נשבר טרפה אפי' אי קאי עצם אעצם שלישי ע"כ נשבר ג"כ טרפה א"כ הא דקתני נחתכו רק משום רישא אבל סיפא בנשבר איירי וכיון דע"כ איירי בנשבר שוב לא איתותב רב די"ל דלכך קתני שניטל צוה"ג כיון דאיירי בנשבר בלא צוה"ג ולא קשה נחתכו דקתני אבל אי הכונה כשמואל רק נחתכו טרפה אז הוה איתותב רב מדקתני נחתכו וראיתי בכ"ס סי' נ"ו שהאריך בדברי רש"י ומש"כ נכון.
אבל רבינו לשיטתו בעצם אמצעי נחתך כשר א"כ נהי דיתרת בעצם אמצעי טרפה דהוה כניטל עצם אמצעי בין הפרקים שמחובר לשוק טרפה אבל בעצם תחתון כשר דהוה כניטל עצם התחתון דכשר ולכך כ' סתם יתרת בעצם התחתון.
יצא לנו מזה דלא כשיטת הפוסקים דיתרת בעצם תחתון טרפה משום דהוה כניטל כל הרגל ונראה להביא הוכחה לזה ביתרת בעצם אמצעי טרפה ובעצם תחתון כשר דהנה רב פריך לשמואל יש לך אבר שנשמה תלוי' בו ומוטל באשפה ומותר והנה יש להבין הא בעצם אמצעי כשר א"כ אין הנשמה תלוי בו וכן הקשה ברשב"א ויש לומר דעכ"פ מקרי נשמה תלוי בו אי יש בו יתרת טרפה דהוה כניטל בין הפרקים והנה לפי"ז מוכח יתרת בפרק תחתון כשר דאי טרפה א"כ גם לרב מי ניחא דיקשה יש לך אבר שנשמה תלוי בו מוטל באשפה ומותר דהרי יתרת טרפה בו והוה אבר שהנשמה תלוי בו וע"כ דבתחתון יתרת כשר.
אמנם יש לפרש הא דפריך אבר שנשמה תלוי בו לדעת הראב"ד נתקפלו הגידין טרפה משום דיונקים מן העצם א"כ שפיר מקרי נשמה תלוי בו וזה ל"ש בעצם תחתון ואולי לזה כיון הרשב"א שכ' דהוה אבר שנשמה תלוי בו דהיינו שיש בו צומה"ג.
והנה לדעת הפוסקים דשמואל קאי אעצם שלישי קשה מאי קאמר רב אבר שנשמה תלוי בו הרי לשמואל כשר ול"ה עצם שנשמה תלוי בו אך הדבר ניחא דרא"ש כ' דמודה שמואל בנחתך טרפה א"כ הוה נשמה תלוי בו לענין נחתך עכ"פ [והנה דעת הרמב"ן דכשר ואפי' נחתך אח"כ למעלה, ולי נראה מגמ' דפריך מי איכא מידי דאם מלעיל כשר ומתותי טרפה והו"ל להקשות איפכא מי איכא מידי דאי מתחת איפסק טרפה ומלעיל כשר וע"כ דלא כרמב"ן דאי מתחילה נשבר למטה ואח"כ חתך למעלה טרפה ועמש"כ בקונטרסי טרפה חי' הנדפס אצל שבי"ד לאאמ"ו הגאון זצ"ל].
אך לכאורה י"ל דלדעת רבינו יתרת רגל לאו היינו יתרת ברגל גופי' אלא ביתרת גמור איירי שיוצא מגוף הבהמה עוד רגל אחד והוה כניטל כל הרגל וע"ז אמרו דטרפה הוה וביד כשר ול"ש לפלוגי ברגל גופי' כשר ברגל שלישי כיון דלא איירי מיתרת רגל כלל כאשר יתבאר דהנה רבינו פ"י משחיטה פסק חסרון רגל מתחילת ברייתה טרפה הוה וכ' הכ"מ משום דגריס בהא דאמרו בגמ' ל"ש אלא חסר ויתיר ביד אבל חסר ויתיר ברגל טרפה נמי הוה הרי דמיקרי חסר והנה ביש"ש סי' ק"י העלה הא דחסר רגל מתחילת ברייתה טרפה היינו ממקום המחובר לגוף [והוה כשף מדוכתי' מתחלת ברייתה דלא כתוס' בכורות דף מ' עפמ"ג סי' נ"ה] א"כ גם יתר היינו ברגל התלוי בגוף והוה כחסר אבר הרגל מתחילת ברייתו וטרפה הוה.
והנה זה נוכל לפרש רק לפי שיטת רבינו דסובר יתר כנטול היינו מתחילת ברייתה כאשר יבואר דהנה בנוב"י סי' ה' העלה דהאי יתר היינו ברגל דאי ביוצא מן הגוף ע"כ הוה כניטל ירך וחלל שלה דהוה נבילה וא"כ ה"נ נבילה הוה וע"כ ביתר רגל היוצא מן הרגל איירי אך כתב שם לדעת רבינו דיתר כחסר מתחילת ברייתה ניחא דהוה כנברא חסר רגל דל"ה רק טרפה [ועיין רש"י פי' יתרת בירך דאם ניטל נבילה הוה והקשה בלח"מ א"כ נבילה נמי הוה להנ"ל ניחא דנברא כך ל"ה נבילה וכ"כ בפמ"ג סי' נ"ה] וא"כ לפי' רבינו איירי שפיר ביתרת רגל היוצא מן הגוף וא"כ לא מצי לחלק ברגל ג"כ בין יתרת בעצם שלישי לעצם אמצעי וא"כ הדרה קושי' לדוכתי' אמאי לא כתב רבינו יתרת ביד וכ' בעלת ה' רגלים דנוכל למיטעי דאיירי נמי ביתרת רגל ושם טרפה נמי הוה וכן נמי יקשה ממה שכ' בעלת ג' רגלים כיון דאיירי בחסר כל הרגל דטרפה אף מתחילת ברייתה איך כתב סתם בעלת ג' דמשמע אף דהחסרון ברגל והנה ליישב זה מוכח כשיטת הרמ"א בת"ח וכן בסי' נ' ברמ"א דאם חסר רגל טרפה אף דהחסרון בשוק א"כ יתרת ג"כ ביתרת יוצא מן הרגל איירי שפיר יש לחלק בין יתרת בעצם שלישי או באמצעי ובין יתרת בעצם התחתון וחסר ג"כ לא קאי אכל הרגל דאיירי בחסרון בשוק אבל למטה פשיטא דכשר או דאיירי שהחסרון באמצע הקוליות ולכן טרפה ולא משום שמוטה דלא איירי מחסרון רגל שלישי וא"ש פסקי רבינו ע"ד שכ' למעלה ודו"ק.