מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי
חלק מעשי בראשית - פרק יב
הנה להיות שפשוטי הכתובים אשר מבראשית ועד אשר ברא אלהים לעשות הם מפוזרים ומפורדים בפרקים הקודמים, והיה זה כן מפני שלפעמים חייב הענין להביא דעות זולתנו וסבת התרחקנו מן הדעות ההם, ולפעמים הוצרכנו להביא עזר לדברנו מקצת כתובים ונמשכנו לבארם, ולפעמים הוצרכנו להיותנו נעזרים ממאמריהם ז"ל אשר הוצרכנו להאריך בביאור כוונתם באופן שהפסקנו בין פשט כתוב אחד ובין כתוב שלאחריו, וכן לפעמים הוצרכנו להקדים ביאור כתוב אחד לביאור כתוב אחר שקדם לו לסבת המשך הראיות או המאמרים שהבאתי, ונמשך מכל זה שלא נתבאר קישור דברי הכתובים הללו כפשוטם על סדור נכון זה אחר זה. ולמען ירוץ הקורא למצא דברי חפץ במה שחפצנו, על כן שבתי וראיתי ליחד פרק זה בפשוטי הכתובים שמבראשית עד אשר ברא אלהים לעשות, מבלתי נתינת טעם ומבלתי הבאת ראיה משאר כתובים או מאמריהם ז"ל, כי אני נשען על מה שכבר הארכנו בפרקים הקודמים בראיות ובמשלים, ואיש על דגלו באותות יראה וימצא:
והנה אמנם אומר שתורתנו הקדושה אשר ניתנה אלינו להישירנו אל ידיעת גדולתו יתברך, התחילה מראש להודיענו שהבורא יתברך ברא קודם יסוד דק פשוט היולי הנקרא ראשית, ועם אותו הראשית ברא שמים וארץ, ולא ברא יש מאין רק אותו היסוד הראשון. וזה אומרו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, כאלו יאמר שבראשית אחד ברא שניהם. ואחר שהודיעה התורה אלינו שמאותו הראשית שברא קודם ברא שמים שהוא הגשם החמישי ברא גם הארץ שהם הד' יסודות, הודיעה עוד שהארץ עם היות שנבראו ד' יסודות, עם כל זה היתה לשוא ולתהו, כיון שכל ההויות הם מהרכבת היסודות זה עם זה והתמזגותם, ואמנם הד' יסודות כמו שנבראו מהראשית ההוא נפרדים זה מזה, כך היו עומדים כל אחד בגבולו אינו נכנס בגבול האחר כלל, עד שמפני זה היו כולם לשוא ולתהו, לא היתה יוצאת שום מין הויה מהם, וזה אמרו והארץ היתה תהו ובהו, ואחר שאמר שהארץ בד' יסודותיה היתה לשוא ולתהו, פירש הסיבה, ואמר שלסיבה שלא זזו ממקומם להתערב לכן היתה לשוא ולתהו. והתחיל בעליון מהיסודות שהוא האש שנקרא חשך, והוא כשאינו מתאחז עם שאר היסודות, ואמרו שאחר שבראו הקב"ה מהראשית ההוא נשאר במקומו הטבעי אליו דהיינו בקערורית גלגל ירחי יסוד הרוח, ואמר גם כן היותו נשאר במקומו על פני המים נוגע ואינו נוגע, וזה אמרו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כאילו יאמר שהאש נשאר על פני תהום ועל הרוח, והרוח היתה מרחפת על פני המים. ואחר שאמר שהיו היסודות עומדים במצבם ובגבולם בלתי מתערבים, ושמפני זה היתה הארץ לשוא ולתהו, התחיל לספר שהקב"ה גזר על היסודות שיצאו מגבולם ושיתערבו ויתמזגו כדי שיצאו מהם ההויות כולם ולא תהיה הארץ עוד לשוא ולתהו, והתחיל וגזר על האש שהוא העליון שירד ממקומו ויתאחז ביסוד האויר שתחתיו שע"י כן יאיר יסוד האויר, כי האש היסודיי עם היותו חשוך כאשר יתאחז ביסוד אחר יוליד להב ויאיר. וזה אומרו ויאמר אלהים יהי אור, כאילו יאמר יהי האש החשוך אור כשיתאחז עם האויר. ואמר שכבר נעשה כן שהחשך נתאחז באויר ונעשה מאיר:
והנה בהיות תורתנו תמימה היישרת השכלה אלינו ובכל פרטי המעשים שנעשו במעשה בראשית ירבו השאלות לבני אדם באמרם למה זה נברא כך ולמה זה כך, המשל במאורות שהיא הפעולה היותר משובחת, אדם אחד ישאל למה היה השמש עגול ולא ארוך, או יאמר שהיה טוב שיהיו שנים, או יאמר שהיה טוב שיהיה נמוך ממה שהוא גבוה באופן שירבו השאלות לאין מספר, ואם באת התורה להשיב על כל השאלות שאפשר לאדם להעלות על לבו יהיו כן התשובות לאין תכלית, לכן אמרה תורה שכך גזרה החכמה האלהית וכך ראתה שהוא טוב ואיז לשאל על זה. וזה אמרו וירא אלהים את האור כי טוב, ועם כל זה הבדיל בין האור ובין החשך, שהוריד האש להאיר חצי כדור האויר ולא חצי השני, ובהיות גלגל היומי סובב מרגע הראשון של הבריאה, והיה גם כדור יסוד האויר סובב עמו בכ"ד שעות, הנה היה גולל אור מפני חשך, תנועת סבוב היומי היה מאיר וחציו היה חשוך, ולחציו המאיר קרא יום ולחציו החשוך קרא לילה, באופן שמרגע ראשון היה שם יום ולילה. ועל כן נאמר במאורות היותם לממשלת היום ולממשלת הלילה, שטרם שנתלו כבר היה שם יום ולילה מרגע ראשון, וזה אמרו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, כי חצי כדור האויר המאיר האיר אחר י"ב שעות, באופן שהיו י"ב שעות ערב וי"ב שעות בקר ביום הראשון תחת משוה היום, והיה העולם נברא בניסן או בתשרי כשארז"ל (ראש השנה י, ב), ואמרו בכל יום מהששה ימים ויהי ערב ויהי בקר, הוא להורות על שהגלגל היומי בסבובו היתה מתפשטת הפעולה בכל הכדור, ולכן לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי, לפי שלא היתה בו פעולה שתתפשט: ואמנם מלאכת יום ב', הנה אחרי שהבורא ית' גזר על האש שהוא היסוד העליון שירד ויתמזג עם יסוד הרוח, גזר על יסוד הארץ שיעלה ויתערב ויתמזג עם יסוד המים. וזהו שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, כאילו יאמר ליסוד הארץ שהוא התחתון שיתערב ויתרקע בתוך המים, כי יסוד הארץ היה גוף מקשיי ונעשה כגלדי בצלים תוך המים שנא' (תהלים קלו, ו) לרוקע הארץ על המים, וגם זו הפעולה לא היתה כוללת כל כדור המים, רק החלק שנהיה יבשה, אותו החלק נעשה כגלדי בצלים, אבל מקום הים לא נתרקע בו הארץ. באופן שאלו השתי פעולות דהיינו אור שהאיר יסוד האויר, וכן רקיעת הארץ, לא נתפשטו בכל הכדור. ועליהם אמר איוב במלות נאות מאד (כו, י) חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך, כי הכתוב הזה נלאו המפרשים למצא פתרונו ונתבאר בפרקים הקודמים (פ"ג). ואחר שעשה הבורא יתברך רקוע בארץ, קרא את רקיע העליון שמים, והבדיל בין המים העליונים שעל הארץ דהיינו הים, והיינו שנא' (ירמיהו ה, כב) שמתי חול גבול לים, וזאת היה ההבדלה שהבדיל בין מים למים, היינו בין הים ובין המים שמתחת לארץ שיסוד הארץ נרקע בו שהוא המים שתחת לארץ, וביום הזה לא נאמר וירא אלהים כי טוב, מפני שלא נגמרה המלאכה מלאכת המים, ובמלאכה שאינה שלימה לא יפלו עליה השאלות לבני אדם למה נעשית כך ולא נעשית כך, ולפי זה לא הוצרך לומר וירא אלהים כי טוב, שכך גזרה חכמה האלהית עד שנגמרה מלאכת המים. וזו היא מלאכת יום שני: והנה אחר שגזר השם וירד ונתערב האש העליון אל יסוד האויר התחתון אליו, וגזר על הארץ שהוא התחתון שיעלה על המים שהוא עליון עליו ונתמזגו היסודות, הוצרך לגלוי פני היבשה להווית הצומח, והנה אז גזר על המים שלא יהיו נקרשים כאשר נבראו כעין הקרח, כי אין ספק שהמים בבריאתם היו קרח קרוש ונקפא לבד ולא היו נוזלים, והיה שיעור שוה על כל שטח הארץ בין על ראש כל הר גבוה ובין בקרקעית הים, באופן שהארץ היתה כיום הזה הרים ועמקים ובקעים, ומקום הים היה עמוק מאד כמו שהוא, והכל מכוסה בקרח עובי אמה או י' אמות או ק' אבל שיעור שוה, וכאשר גזר ה' ואמר יקוו המים, היה כאלו אמר יזלו המים ולא יהיו נקרשים, וע"י ההזלה נקוו כולם אל ים אוקיינוס, והוא שנאמר (ישעיהו מ, יב) מי מדד בשעלו מים, שמדד כל המים שעל ההרים והגבעות והעמקים שיכילו כולם בים אוקיינוס. ואחר שעירב היסודות והיו ראויים שיתחדשו הוויות מהם, גילה פני אדמה וגזר תדשא הארץ, שהצומח הוא הכנה ומזון לבעלי חיים, לכן הקדים הצומח. ובעץ פרי לא נאמר מזריע זרע כמו שנאמר בעשב, לפי שהעץ נוטעים הענף ויצא הענף, אבל העשב אינו יוצא רק ע"י הזרע, והנה הבורא יתברך גזר על העשב שאין צורך לכח גדול אל צמיחתו כאשר יצטרך אל צמיחת העץ פרי, לכך בקטן החל, וכן עשה בבעלי חיים שהדגים חיותם חלש מן העוף והעוף חיותו חלש מן הבהמה וחיה. וכבר אמרנו שבכולם נאמר וירא אלהים כי טוב, שפירושו כך גזרה החכמה האלהית שתורתנו תמימה הישירתנו בזה להודיענו שאין לשאול למה נעשה כך ולא כך, ובהיות שאלה על כל כללות הבריאה ג"כ שכיון שאין הבורא ית' צריך לדבר ושום נברא לא יוסיף לו שלימות, א"כ למה ברא כל מעשה בראשית, לכן הישירתנו התורה ואמרה ג"כ על כללות מעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וזו היא מלאכת יום השלישי:
ואחר שהכין לבעלי חיים מזונם והוא הצומח, הכין להם המאורות, כי מה יועילו אם עינים להם ולא יראו, ועל כן גזר ה' להיות מאורות קודם שברא הבעל חיים, וזה אמרו להאיר על הארץ, למי שצריך לאור דהיינו הבעל חיים, ואמר ברקיע השמים, לפי שכבר נאמר רקיעה בארץ. ומה שנא' להבדיל בין היום ובין הלילה, שנתבאר מזה שכבר היה שם יום ולילה, כבר הנחנו שביום הראשון האיר חצי כדור האויר וחציו השני נשאר חשוך, והנה נגד חצי כדור האויר שהיה מאיר נתלו המאורות, וא"כ היה אומרו להבדיל כאלו יאמר שבאותו הבהירות שקבל האויר מיסוד האש עם היות שקראו יום, אפילו הכי היה הבדל מועט בין היום ובין הלילה, ולכן אמר שהשמש יבדיל הבדל מספיק בין היום ובין הלילה. ואמרו שיהיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, הוא לפי שבתנועת המאורות יתחדשו ד' התחלפיות, והם פגישת המאורות בעת מולד הלבנה, והתנועה הנראית לחוש מהנקודה המזרחית מצפון לדרום כשיעור רוחב נטיית חגורת המזלות, אשר מזה יקרה הקיץ והחורף והסתיו, והם נקראים מועדים, והעד שכן נאמר באביב (שמות לד, יח) למועד חדש האביב, ותנועה שלישית ממזרח למערב והיא היומית, ותנועה ממערב למזרח שבה מונים השנים, וזה אמרו שיהיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ואמרו ויעש אלהים את שני המאורות, הענין הוא שכל מה שהגיע אל כל השלימות אשר בחקו מעת בריאתו נאמר בו לשון עשייה, שכיון שהגיע אל כל השלימות שבחקו הרי נקרא עשוי, ולפ"ז המאורות שמשעה ראשונה הגיעו אל השלימות שבחקם, וכן הבהמה והחיה ג"כ נאמר בהם לשון עשיה. ומה שנאמר המאורות הגדולים ואח"כ נאמר הגדול והקטן, כן מנהג הכתוב וכמו שנאמר (שמואל א יז, יג) בני ישי הגדולים, ואליאב היה הבכור, ומה שקראם גדולים איננו על גדולת הכמות, שכבר יש כוכב גדול מן הלבנה, אבל אור הלבנה גדול מאורו זה להיותה קרובה אצלנו, א"כ היטיב לומר שהשמש והירח הם המאורות שמאירים לנו אור גדול מכולם. ומה שנאמר את המאור הגדול לממשלת היום, היטיב לומר כן לפי שכבר מיום ראשון היה שם אור וחשך ונקראו יום ולילה. וזו היא מלאכת יום רביעי:
והנה אחר שהכין המאכל לבעלי חיים והכין להם האורה, התחיל בבריאת הבעל חי והתחיל בשרץ המים שחיותם חלושה, ולא נאמר ויהי כן, כי לא נאמר ויהי כן רק בהיות שינוי או התחלפות והבדל מתמיד אמר ויהי כן, שאותו ההתחלפות וההבדל התמיד להיות כן, אבל כאן לא נעשה בהשרצת המים שום הבדל, כי כולם היו מין שרץ אחד קטן מאד, והקב"ה עשאם כל אחד למינו, וכן תמצא שבבהמה וחיה נאמר תוצא הארץ למינה, וכן בצומח, אבל בהשרצת המים לא נאמר ישרצו למיניהם, ולכך נאמר בהם ויברא את התנינם, כי הוא בראם למינם. ואחר שנאמר ענין שרץ המים, אמר ענין העוף, שגם הוא קצתו מן המים, והוא חיותו יותר חזק מחיות הדג, כי כל פעולותיו יתברך הולכים ומתגברים. ומה שנאמר ברכה לדגים ולא לאדם ולא לבהמה וחיה, הוא לפי שהדגים אינם מקנה לאדם רק צדים מהם ואוכלים, לכך הוצרכו לברכה, כי מה שהוא מקנה לאדם כבהמות אינם מתברכין רק כפי מעשה הבעלים כמו שנא ' (דברים ז, יג) וברך פ ר בטנך ופ רי בהמתך, וכבר יפלא שאם כן גם החיה שאינה מקנה לאדם היו ראויים לברכה, והשיבו חז"ל (הובא ברש"י פסוק כב) מפני הנחש שהוא עתיד לקללה. והאדם הוצרך לברכה, שכיון שכל המין האנושי לא נברא רק מפני השלם, והשלימים הם אחד מני אלף אם כן הוצרכו לברכה, כי השאר הבלתי שלימים היו כלא היו. ומה שנאמר בדגים ומלאו המים בימים, ר"ל בזה שהפריה ורביה בדגים לא תהיה תוך זחילת המים, אבל יפרו וירבו בימים, ר"ל במקומות שהמים נקוים, כי כל מקוה מים נקרא ימים, וכל הנחלים הזוחלים יש בהם בקיעות וחפירות שהמים נקוים שם ועומדים, והזוחלים הם זוחלים עליהם, ובאותם החפירות והבקיעים יפרו וירבו הדגים, וא"כ אמרו בימים לא בא למעט הברכה מן הנחלים והנהרות. וכן תראה שהשלים המאמר ואמר והעוף ירב בארץ, שבא להודיע המקום שיפרו, שעם היותם מן המים לא יפרו כי אם ביבשה. וזו היא מלאכת יום חמישי:
והנה אחר שגזר על השרצת המים בעלי חיים, גזר על יסוד הארץ שתוצא בהמה וחיה למינה, ואחרי שהכין כל הכלים והכנות שמשמים וארץ וכל מה שביניהם לתכלית האדם השלם, כי אמנם להיות האדם שלם הוא צריך אל כל ההכנות הללו, והלואי ועדיין אולי יספיק. הנה אמר הקב"ה לכל מעשה בראשית דרך צווי נעשה אדם, שכבר אמרנו שאין העשייה נאמרת על תכונת האברים וצורתם, רק על עשיית השלימות שהוא התכלית, לכן צוה הקב"ה לכל מעשה בראשית שיהיו עמו לעשות האדם שלם שהם ימלאו חסרונותיו, והשם יתברך יתן בו נשמת חיים שהיא הנפש המשכלת. אמנם תכונת האברים וצורתם עשה השי"ת מן העפר, כמו שנא' וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, ולא נאמר נעשה רק על התכלית שהוא השגת השלימות, כי לזה הוצרך כל מעשה בראשית להיות כלי והכנה לאדם שיהיה שלם ע"י בחירתו, ולא יוכל לומר אעשה אדם, מאחר שהעשיה נאמרת על השלימות, שאם היה עושה אותו הקב"ה שלם, היה האדם שלם בהכרח, ולא היה יכול לשנות תפקידו כשאר צבא השמים, וברצות השי"ת להודיע לכל מעשה בראשית שלתכלית עשיית השלם נבראו, אמר להם נעשה אדם, ואמר בצלמנו כדמותנו, כאילו יאמר בצלם של דמותנו, והוא תמונת האדם אשר על הכסא שראה יחזקאל, כי באותה מראה תמצא דמות כל מעשה בראשית, דהיינו הד' יסודות והגשם החמישי, וברצות הש"י שתמונת האדם השלם יהיה על אותו הכסא עליון על דמות כל מעשה בראשית ואצל דמות כבודו יתברך, היטיב לומר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, כאילו יאמר נעשה אדם שלם שיגיע להיות תמונתו בצלם של דמותנו, ואמר שירדו על כל שאר הנבראים כיון שכולם נבראו לתכליתו. ומפני זה אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, ולא אמר אותם, לפי שאותו האדם שעל הכסא דו פרצופים נברא וכולו גוף אחד, אבל בארץ זכר ונקבה ברא אותם כשאר כל הבעלי חיים לקיום המין. ובפרק י"ז יבא בס"ד הרחבת ביאור בענין אמרו זכר ונקבה: ונגד ארבע כתות שיש במין האנושי, שהכת האחת היא העוסקת באלהיות וכל עניני עוה"ז תחשוב להבל ואין כל השתדלותה רק אל מה שעתיד להגיע אחר המות, וזו היא הכת השלימה שבכולם. ויש כת אחרת המתחכמים לדעת הטבעיות. ויש כת אחרת שכל השתדלותה לעבודת האדמה והמלאכותיות והם רוב מין האנושי. ויש כת אחרת שכל השתדלותה לסדר הקיבוץ מדיניי והמלכיות, וכנגד אלו הד' כתות היתה הברכה שבירך אותם, שכנגד הכת המשובחת אמר פרו, שהפרי עיקר העץ ולתכלית הפרי נטעוהו. וכנגד הכת המתחכמים בחכמות אמר ורבו, כמו על כל רב ביתו (אסתר א, ח), וכמוהו עוד ורבי המלך (ירמיהו מא, א) שהוא לשון גדולה, וכן תראה שהחכמים נקראים רב רבי ורבן. וכנגד כת עובדי אדמה ועושי המלאכות שהם רוב מין האנושי אמר ומלאו את הארץ, וכנגד המשתדלים במלכיות ובסדור קבוץ המדיני אמר וכבשוה, הנה זו היא מלאכת יום הששי:
והנה בהיות שהקב"ה אמר יהי אור, יהי רקיע, יהי מאורות, ישרצו המים, תוצא הארץ, ולא נתן להם שיעור עד כמה הנה כולם היתה פעולתם נמשכת, כי הרקיע והמאורות היו נמתחים והולכים כמו שאמר ר' אליעזר הגדול בפרקיו (פ"ג), והיו נמתחין גם אחר כניסת יום שביעי עד שהקב"ה גער בהם, וזהו שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי. ואתה המשכיל הנך רואה שבפרק הזה אמרתי פשוטי הכתובים כפי מה שהסכימה דעתנו מבלתי הביא ראיה לדברינו. אמנם כאשר ישאלך לבך באחד מפשוטי הכתובים לדעת המחצב אשר ממנו חוצב, לך אל הפרקים הקודמים תמצאם איש על דגלו באותות יתנו עידהן ויצדקו, באופן שאין לך מן הפרק הזה תועלת כלל זולת בקישור הסיפור ואופן המשכו זה אחר זה: