אור ברסלב
מעשי השם חלק א חלק מעשי אבות - פרק ב

מעשי השם חלק א· רבי אליעזר אשכנזי

חלק מעשי אבות - פרק ב

חלק מעשי אבות - פרק א

ויאמר ה' אל אברם לך לך (כאן רמז לו השי"ת שיחיה מאה שנים כמנין לו לו, שהרי בן שבעים וחמש יצא ובן מאה ושבעים וחמש מת כאלו יאמר מאה שנים תלו בארן ישראל), פירש רש"י להנאתך ולטובתך. כבר טענו קצת מפרשים שכיון שבפירוש נאמר ואברכך ואגדלה שמך וגו', אם כן מה צורך במה שכתב לך לך שפירושו להנאתך. ואין זו טענה כלל, שאם לא נכתב לך לך, היה הנחשב שהיא מצוה עליו שילך לארץ ישראל, ואומרו ואברכך ואגדלה הוא שכר המצוה, לכך כתב לך לך להנאתך, כאילו אמר אם תרצה לך שהבחירה בידך, וזה השלים ואמר שכאן אי אתה זוכה לבנים, כעצה טובה לא ציווי:

ועל מה שפירש רש"י ז"ל לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה וכו', כתב הרב רבינו אליהו מזרחי שא"כ אינו להנאתו ולטובתו רק שלא יפסיד ממה שהיה לו, ושזה סותר מה שכתב למעלה ושם האריך עוד על הלשון במדרש רבה. ולדעתי אין כאן מקום לטעון כלל, שכבר יאמר האדם לך בדרך זה, ואף על פי שתמעט ממונך וכבודך אח"כ תוסיף כהנה וכהנה, כי עם היות שהאדם פוחת ממה שיש לו, כשהוא על מנת להוסיף ודאי בשורה היא, על דרך שנאמר (תהלים קכו, ו) הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו, אבל צריך שיהיה מאותו הענין בעצמו, כזה שהוא זורע חטה אחת ומוציא כמה חיטים, ולכך כתב רש"י שהוצרך הבטחה באותו הענין בעצמו שהדרך ממעט שאח"כ יוסיף כי לא יקבל האדם נחמה רק באותו ענין בעצמו שנחסר ממנו:

וזה הענין היה אומר ישעיה (סו, יג) כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו, שכוונתו לומר כי המנחם את חבירו צריך לו שני תנאים כדי שתהיה נחמתו מקובלת אל המתנחם, תנאי ראשון שגם המנחם יהיה לו שייכות באותה האבידה, דאם לא כן אין נחמתו מקובלת, כמו שהיה אומר איוב לאליפז (טז, ב) מנחמי עמל כולכם, גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי (שם ד), כלומר אין לכם חלק שייכות בצערי לכן אתם מנחמי עמל ואין נחמתכם מקובלת, באופן שביאר היות זה תנאי אחד צריך למנחם שיהיה בו קצת שייכות לאבידה ההיא. ועוד תנאי שני והוא מה שאמרנו שתהיה הנחמה באותו ענין עצמו, לכן אמר ישעיה על שני התנאים כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו, רצה לומר שלאם יש לה שייכות וחלק באבידה שנאבד מבנה, והיה כאילו ירמוז אל מה שנאמר (ישעיהו סג, ט) בכל צרתם לו צר, ועל התנאי השני אמר ובירושלים תנוחמו, רצה לומר לא תנוחמו בעיר אחרת רק בירושלים עצמה, אם כן זהו שכתב רש"י ז"ל כי במה שהדרך ממעט באותו הדבר בעצמו הוצרך הבטחה שיוסיף לו. ומה שאמרו בבראשית רבה (לט, יא) ברם לית את חסר, בא להוסיף על מה שאמרנו שבישר אותו להנאתך ולטובתך, כי יובן שהיתה ההבטחה לאברהם שלא תהיה תוספת הצלחתו על דרך הזורע שהוא פוחת על מנת להוסיף, אבל שיוסיף בלתי שיהיה פוחת, וזהו להנאתך שהיא ברכה שלימה. ובזה אין כאן סתירה על דברי רש"י ז"ל והדברים מיושבים כולם על נכון: ואומרו שם ואעשך לגוי גדול. כבר מדברי רש"י ז"ל יתבאר שכתב וכאן אי אתה זוכה לבנים שאומרו ואעשך אינו שב רק על הבנים שלא היו לו כלל, ואין שייך לומר שלא יחסר לו מהם. ובמה שפירש רש"י ז"ל וכתב דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב, כך אמרו בפרק ערבי פסחים (קיז, ב), והרב אליהו מזרחי כתב וזה לשונו ונראה לי שכך פירושו משום דאין הקב"ה מייחד שמו על היחיד אלא על האומה אלהי ישראל אלהי העברים אלהי העמים, לפיכך פירשו ואעשה אותך לגוי גדול שתחשב כאומה עד שאייחד שמי עליך שיאמרו אלהי אברהם. ומפני שפירוש ברכה תוספת טובה, פירשו ואברכך שהוסיף לו הקב"ה על הטובה הנזכרת שאף בנו יזכה בה שיאמרו אלהי יצחק. ומפני שואגדלה שמך מורה על תוספת גדולה על התוספת הקדום, אמרו שאף בן בנו יזכה בה שיאמרו אלהי יעקב, עכ"ל. ואחרי היותם נמשכים כולם לומר שעל יצחק ויעקב נאמרו הברכות הללו, יתכן לומר כפי הפשט שאומרו ואעשה אותך לגוי גדול, הטעם שאברהם נקרא על שם אב המון גוים (בראשית יז, ה), ואברכך נאמר על יצחק שכן תמצא שהקב"ה אמר ליצחק ואברכך (בראשית כו, ג), ואומרו ואגדלה שמך הנה הוא ליעקב שגידל שמו וקרא אותו ישראל (בראשית לה, י), וכן נאמר פה שהקב"ה אמר לאברהם שכאשר יזכה לבן שיברך אותו וזהו שאמר לו ואברכך, ולבן בנו שיגדל את שמו. וכן תמצא שביצחק לא נאמר ואגדלך ולא הגדיל שמו של יצחק וגם ביעקב לא נאמר ואברכך, לכך דרשו ז"ל כן:

ואומרו ונברכו בך, פירש רש"י זהו פשוטו אדם אומר לבנו תהא כאברהם וזה מוכיח בך יברך ישראל (בראשית מח, כ), עכ"ל. ובאמת אין זה מוכיח, שאם כז היה לו לומר ויברכו בך, כמו שנאמר בך יברך ישראל ולא אמר בך יתברך. אבל לדעתי פירושו שכל העולם יתברכו בו ויקבלו ברכה ושפע על ידו כמו שאמר (תענית כד, ב) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, כי מפני הצדיק יתברך כל הדור:

עוד כתב הרמב"ן וז"ל לך לך להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים לשון רש"י, ואין צורך כי משפט הלשון כן, וכן הגשם חלף הלך לו (שיר השירים ב, יא), אלכה לי אל הגדולים (ירמיהו ה, ה), קומו ועברו לכם את נחל זרד (דברים ב, יג) ורובם ככה, אבל רבותינו (יומא ג, ב) עשו מדרש במה שאמר הכתוב (דברים י, א) ועשית לך ארון עץ, עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י, ב), בעבור שאין המלאכה שלו והיה ראוי שיאמר כמו שנאמר במשכן (שמות כו, א) ואת המשכן תעשה. והיה מי שרצה לטעון נגד רמב"ן ולומר שאין מנהג הכתוב לומר כן כשהוא ציווי, ושגם אומרו עברו לכם את נחל זרד איננו ציווי, אבל הכוונה לומר שאם ירצו להתקרב לארץ ישראל שיעברו אותו הנחל. וכל אלה דברי תוהו, כי מה יאמר במה שנאמר (דברים ה, כז) שובו לכם לאהליכם, וכן קח לך עגל (ויקרא ט, ב), וכן קחו לכם מלא חפניכם (שמות ט, ח):

מארצך כתב רמב"ן ז"ל בשם רש"י והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן, אלא כך אמר לו הקב"ה התרחק עוד מבית אביך. ורבי אברהם כתב וכבר אמר השם אל אברם לך לך מארצך, כי הדיבור הזה היה בעודנו באור כשדים ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם, ואיננו נכון כי אם היה כן היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו, והכתוב אמר (בראשית יא, לא) ויקח תרח את אברם בנו, יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ועוד כי הכתוב שאמר (יהושע כד, ג) ואקח את אביכם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היה ראוי שיאמר ואקח את אביכם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען, כי משם לוקח ונצטוה כן. עוד טען עליהם כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו (בראשית כד, ד) כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור א"כ היא ארצו ומולדתו, ושם נאמר (שם לח) אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו, לא כאשר השתבש ר"א לומר אל ארצי חרן ומולדתי אור כשדים, והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך והנה לו ארצות רבות:

אבל העיקר כבר ידעת אותו ממה שכתבנו בסדר שלפני זה כי חרן היא ארצו ושם מולדתו והיא ארץ אבותיו מעולם ושם נצטוה לעזוב אותם, וכך אמרו בבראשית רבה (לט, ח) לך לך אחת מארם נהרים ואחת מארץ נחור. וטעם להזכיר ארצך ומולדתך ובית אביך, כי הוא קשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו, וכל שכן כשהיא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו. ולכך הוצרך לומר לו שיעזב הכל לאהבתו של הקב"ה, עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

עוד סוף פרשת נח כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל, על פני תרח אביו בארץ מולדתו (בראשית יא, כח), כתב רש"י לפי דברי רז"ל (בר"ר לח, יג) תרח קבל על אברהם בנו לפני נמרוד על שמידת צלמיו והשליכה ו לכבשן וה רן ישב ואמר אם אברהם נוצח אני שלו ואם נמרוד אני שלו, וכשניצול אברהם אמרו לו משל מי אתה אמר להם משל אברהם אני השליכוהו לכבשן ונשרף וזהו אור כשדים, ומנחם פירש אור בקעה וכן באורים כבדו ה' (ישעיהו כד, טו), וכן מאורת צפעוני (ישעיהו יא, ח), כל בקע וחומר עמוק קרוי אור:

והענין שקיבלו רבותינו בזה הוא האמת ואני מבאר אותו. אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים, כי אבותיו בני שם היו, וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם, והכתוב אמר (בראשית יד, יג) ויגד לאברם העברי לא הכשדי, וכתיב (יהושע כד, ב) בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור, ומילת מעולם תורה כי משם תולדותיו מאז, וכתיב (שם ג) ואקח וגו' את אברהם מעבר הנהר. וראיה לדבר כי נחור בחרן היה, ואם היה מקום תרח אור כשדים בארץ שנער, והכתוב סיפר כי בצאתו מאור כשדים לא לקח אתו רק אברם בנו ולוט בן הרן בן בנו ושרי כלתו, אם כן היה נחור נשאר בארץ כשדים. אבל באמת ארץ מולדתם ארץ ארם היא בעבר הנהר, והיא מנחלת אבותיו מעולם, והכתוב אומר בבני שם (בראשית י, ל) ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם, והוא שם כולל כדכתיב (שם לא) בארצותם לגוייהם, וכתיב (במדבר כג, ז) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם, והנה הוא ואבותיו מן הארץ ההיא מעולם, ומצינו בגמרא (בבא בתרא צא, א) כי אברהם נחבש בכותא, וזאת העיר אינה בארץ כשדים, דכתיב (מלכים ב יז, כד) ויבוא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת, וכתיב (שם ל) ואנשי בבל עשו את סכות בנות ואנשי כות עשו את נרגל. אבל יראה כי הוא עיר בעבר הנהר בארץ ארם נהרים, כי חרן שם עיר בארץ ארם נהרים דכתיב (בראשית כד, י) וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור שהיא חרן: ועוד חקרנו וידענו על פי תלמידים רבים שהיו יושבי הארץ ההיא, כי כותא עיר גדולה בין חרן ובין אשור רחוקה ממדינת בבל, ובינה ובין חרן כמו ששה ימים, אבל היא נכללת בעבר הנהר, בעבור היותה בין ארם נהרים ובין נהר פרת גבול ארץ ישראל, ובין חדקל ההולך קדמת אשור. והנה תרח הוליד בניו הגדולים אברהם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו, והלך עם אברהם בנו אל ארץ כשדים, ושם נולד בנו הקטן הרן, ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן, או שנולד בעיר ההיא או שנתישב בה מכותא, וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים כי שם מולדתו של הרן לבדו: והענין הזה המקובל נמצא גם כן בספר קדמוני הנכרים כמו שכתב הרב במורה נבוכים (חלק ג פרק כ"ט) כי הזכירו בספר עבודת האכרים המצרים, כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדי השמש, ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם. אח"כ פחד המלך שישחית עליו ארצו ויתר בני האדם מאמונתם וגירש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו. והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה לאברהם אבינו נס נסתר, שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו, והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו, או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצול כדברי רבותינו:

ואל יפתה אותך ר"א בקושיותיו שאמר שלא סיפר הכתוב זה הפלא, כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה ובכיוצא בו, אבל הנכרים ההם לא הזכירו זה בספרם לפי שהם חולקים על דעתו והיו חושבים בנסו שהוא מעשה כשפים כענין משה רבינו עם המצרים בתחלת מעשיו. ומפני זה לא הזכיר עוד הכתוב הנס הזה כי היה צריך להזכיר דברי החולקים עליו כאשר הזכיר דברי חרטומי מצרים, ולא נתברר דברי אברהם עמהם כאשר נתבררו דברי משה בסוף. וזהו שאמר הכתוב (בראשית טו, ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מילת הוצאתיך תלמד על נס, כי לא אמר אשר לקחתיך מאור כשדים, אבל אמר הוצאתיך שהוציא ממסגר אסיר, כמו אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ, ב), ואמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתברך שיגדלנו ויתן לו הארץ ההיא, ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שניצול, שילכו אל ארץ כנען שיתרחק מארץ כשדים מפחד המלך, כי חרן קרוב להם, ועם אחד ושפה אחת לכולם, כי לשון ארמית לשניהם, ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו, וזה טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ויבאו עד חרן וישבו שם אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם, וישבו ביניהם [ונתעכבו] שם ימים רבים, ושם נצטווה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה כנען ועזב את אביו ומת שם בחרן ארצו, והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו ארצה כנען, וזהו שאמר הכתוב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, כי בעבר הנהר נצטוה בזה ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען: והנה על דרך דעת רבותינו יהיה אור כשדים כפשוטו מלשון חמותי ראיתי אור (ישעיהו מד, טז), ואומרו ויצאו אתם מאור כשדים, ותרח לא יצא מן הכבשן אבל אברם הוא עיקר, או המקום נקרא כן בעבור הנס כמו ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה (דברים ט, כב) וזולתם, וירמוז הכתוב כי בצאת אברהם מן הכבשן ברחו להם כולם משם. ופירוש באורים כבדו ה', על דעתי כדבריהם, כי הם ההרים הגבוהים ששם עושים אורות ומשיאים משואות להודיע החדשות מהר במרחקים, כאשר אמר (ישעיהו כד, ט) באיי הים שם ה' אלהי ישראל, והענין שיודיעו בכל העולם הנס והפלא הנעשה להם לכבוד השם, וכן מאורת צפעוני, חור שלו ששם אורו וחמימותו הגדול, כמו שקורא אותו שרף. וראיתי במדרש קומי אורי (פסיקתא דרב כהנא כא) על כן באורים כבדו ה', במה מכבדין אותו, ר' ייבא בר כהנא אמר באילון פנסיא הן כגון העששיות שמדליקין בבתי כנסיות בכל מקום אפילו באיי הים לכבוד ה', הרי שהן מלשון אש כפשוטו:

ויצאו אתם וכו', בעבור שאברהם נכבד מאביו וההולכים בעצתו ובעבורו ילכו, אמר הכתוב כן, ואף על פי שאמר ויקח תרח, אבל לוט ושרי בעבור אברם הלכו אתם, כי גם אחרי שנפרד אברם מאביו הלכו אתו, עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

והנה הארכתי להביא כל דבריו למען תראה את כל התלאה אשר מצאתהו בענין זה. והרא"ם הרבה להשיב על דבריו וקיים דברי רש"י. ויספיק לך מה שנדחק הרמב"ן ז"ל הוא בעצמו עד שלא נצטרך לטעון עליו יתר מזה, שבעיניך אתה רואה שנלחץ עד שהוצרך לומר שתרח הוליד בניו הגדולים אברם ונחור בעבר הנהר, ושאח"כ הלך עם אברם לבדו בארץ כשדים והניח נחור בעבר הנהר ובאור כשדים נולד הרן. והכתוב אמר היות תרח בן שבעים כשהוליד שלשתם ולא הזכיר נסיעה לכשדים, ולא נודע למה חילק תרח הטף שלו מקצתו הניח בארם ומקצתו הוליך עמו, שהרי כפי דבריו הניח את נחור בארם והוא תינוק, דאל"כ לא קיימת שנולדו בהיותו בן ע', ועוד שכל זה דרך נבואה שאין בכתוב זכר מזה, ועוד פירש שתרח לא יצא מהאש של כשדים והשיב שאברהם עיקר. והוא בעצמו כתב לטעון על רש"י והר"א וז"ל, שהכתוב אמר ויקח תרח את אברם בנו, יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים:

אמנם אני חלקי אמרה נפשי לבחור בהבנת הכתוב כפשוטו, וכאשר ראיתי את הרב אבן עזרא שהביא בפירוש באורים כבדו ה', שכתב יש אומרים שפירושו גבולות וכן אור כשדים, אכן אמרתי למצוא מנוח ולצאת ידי חובת כל הספיקות, שלפי דעתנו כל הכתובים מתיישבים בזה על מכונם אין כושל בהם, והיה כן שאין ספק שתרח וכל משפחתו היו מעולם בארם נהרים ולא זז משם כל עד שהכתוב סיפר שהלך לחרן, ובארם נהרים התחיל אברהם טענותיו נגד האמונות הכוזבות ההם, והנה ארם נהרים היה תחת גבול וממשלת נמרוד ואמונתם היתה אמונת כשדים ושם השליכוהו בכבשן. ואם תרצה לקיים מה שאמרו ז"ל שנחבש בכותא, אמור מעתה שמשם תפשו את אברהם והוליכוהו בכותא ונחבש שם, ושם נעשה לו הנס ושם ניצול מן הכבשן, אז הניחוהו ללכת כאשר לב המלך ביד ה' כמו שכתב הרמב"ן ושב לעיר מולדתו לארם נהרים, ושם הסכימו לצאת מארם נהרים להיותו תחת גבול הכשדים, ולכך נאמר ויצאו מאור כשדים, רצה לומר מגבול כשדים, ולא נאמר ויצאו מארם נהרים, עם היות יציאתם משם, בהיות סיבת היציאה להיותה גבול כשדים:

וכן היטיב לומר שמת הרן באור כשדים, רצה לומר בגבול כשדים שרצה הכתוב לגלות שנשרף, דאם לא כן כבר היה מספיק אומרו שמת בעיר מולדתו, אבל אמר באור כשדים, כלומר בגבול כשדים מת ששרפו אותו, וזה היה ארם נהרים ואמר בעיר מולדתו לשלול שלא בא עמהם בחרן כי גם חרן גבול כשדים היה, ואומרו באור כשדים ולא אמר בפירוש שמת בארם נהרים, כבר אמרנו שאמר כן לפי שעל ידי היותם תחת ממשלת הכשדים שרפוהו, ולכך הלכו משם ונתישבו בחרן עם היותו גבול כשדים שלא היו מאמינים בחרן באמונת השמש כמו שכתבו סופרי הנכרים שהיה טוען נגד עובדי השמש שהביא הרמב"ן, והעד גם כן מה שנאמר שלבן היה בחרן והיה לו תרפים ולא היה עובד השמש כי התרפים קרא אלוה כמו שנאמר (בראשית לא, ל) למה גנבת את אלהי. ובזה יתיישב גם כן מה שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, שפירושו מארם ומחרן שהיה תחת גבולם וממשלתם של כשדים, ומפני היותו גבולם נחבש בידם, ותרח לפי שראה ששרפו את הרן הנה כבורח יצא משם וכולם הלכו אתו, ולפי זה הסמיך מיתת הרן ללקיחת תרח שאר בניו משם לפי שמיתתו בשריפה היתה סיבה לזה: ומה שנאמר לך לך מארצך, כשהיה בחרן נאמר לו כן, ואין אנו צריכים לפרש כמו שפירש רש"י התרחק, כי אין הריחוק יציאה ואין היציאה ריחוק. ומה שטען הוא ז"ל שכבר יצא משם, אין הדברים כן שמעירו עיר שנולד בה שהיא ארם נהרים יצא, אבל מארצו לא יצא עדיין, שארץ נאמר על עיירות רבות, כמו שנאמר (בראשית ב, יג) ארץ כוש וכן ארץ כנען (בראשית יז, ח), ויש בכללה כמה עיירות. וחרן ידוע שהוא מארץ ארם, ולכך היטיב ה' לומר לו ולצוותו שיצא מכל ארץ ארם שכל ארץ ארם נקראת ארצו, וכולה תחת ממשלת כשדים. ומה שאמר ממולדתך ומבית אביך, רצה לומר שיפרד ממשפחתו, שלא יקח משפחתו עמו כמו שהיה כשבאו עד חרן, ואין פירוש מולדתך מקום שנולד. ובא האות והמופת שכן הוא שהרי אברהם אמר לאליעזר אל ארצי ואל מולדתי תלך, וכשבא אליעזר לספר ללבן ולנחור דברי אברהם נאמר אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, הרי לך שמה שאמר לו אברהם אל מולדתי פירושו אל משפחתי. וזה לדעתי הזהירו הכתוב ואמר לך לך, רצה לומר לעצמך לבדך, מארצך, שהוא ארם שלא יעמוד עוד בחרן, ושלא יעשה כמו שעשו כשיצאו מארם נהרים שיצאו כל בית תרח יחד רק שהוא לבדו יצא, ורצה כן השם יתברך כדי שלא יהיה למשפחתו כלל חלק בארץ: ובזה יתיישב ההכפל, שקודם נאמר (בראשית יב, ד) וילך אתו לוט, ואח"כ נאמר שנית (שם ה) ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט, כי מה שנאמר וילך אתו לוט, הוא כאילו יאמר שהוא לא לקח אותו עמו ולא פיתה אותו, כי היתה כוונתו שלא ילך אחד ממשפחתו עמו כאשר צוה אותו השם יתברך, אבל כאשר לוט מעצמו בחר ללכת עמו, לא היה יכול לעכב עליו מלבוא תחת כנפי השכינה, ולכך נאמר שלקח אותו עמו: ועוד תתבונן ותמצא שבפעם הראשונה אמר הקב"ה לאברם (בראשית יב, ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא אמר את כל הארץ, אבל אח"כ נאמר (שם יג, יד-טו) וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, שודאי יש לשאול מה הוצרך לומר שזאת המראה היתה אחרי הפרד לוט, ומה נמשך מזה אם היתה קודם הפרדו או אחר הפרדו מלוט. אבל נראה הטעם כאילו אמר שכשלוט היה הולך עמו אם לא היה נפרד ממנו היה לו חלק בארץ, ולכך בפעם הראשונה אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא אמר כל הארץ שלא בשרו על כל הארץ בכללותה, עד שנפרד לוט מעמו והלך לו לסדום. אם כן יובן ודאי שאומרו לך ממולדתך ומבית אביך, אזהרה היתה שלא יקח ממשפחתו מבני נחור אשר בארם נהרים, ולא את לוט בן הרן שהם בית אביו, כי ארם נהרים שנקרא עיר נחור על נחור אבי תרח אמר כן, [שכל] המשפחה היו שם: ובדרכנו זה נתיישבו כל המקראות וכל מדרשיהם ז"ל לא יזוזו, וגם מה שאמרו שניצל מכבשן האש, יצא להם לרז"ל לדרוש כן ממה שנאמר אור כשדים, ולא אמר גבול כשדים, שבהיות משפטם שכל הזז מאמונתם ישרף היה נקרא גבול המשפט ההוא אור. ובזה יתיישב גם כן שתרח לא יצא מגבול וממשלת כשדים שחרן ג"כ גבול כשדים הוא, אבל חשב לצאת ובא עד חרן ונשאר שם. וזהו אומרו ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען, שהכוונה היתה לצאת מאור כשדים, רצה לומר מגבול כשדים מכל וכל ולא יצאו כי נתעכבו בחרן. ובזה יצדק אומרו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, דהיינו מחרן שהוא ג"כ גבול כשדים, והעד מה שנאמר ויבואו עד חרן, ולא אמר ויבואו בחרן, כי מלת עד תורה על שלא נגמרה מחשבתם והיה כן כי גם חרן גבול כשדים הוא. ובזה הותרו הספקות כולם:

אבל עוד יתכן לומר נכון מזה, עם מה שאמרו רז"ל (הובא ברש"י) שהרן כשדים שרפוהו. והוא כי לדעתי אין כאן מקום שנקרא שמו אור כשדים כלל, רק פירושו אש כשדים כמו שנאמר ביחזקאל (ה, ב) שלישית באור תבעיר, וכן בישעיה (לא, ט) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, שנאמר אור על האש. והרן מת בארם נהרים שהיא עיר מולדתו בשריפה, ומה שנאמר באור כשדים הבי"ת אינה הוראת מקום רק הוראת המיתה, שאמר שלא היתה מיתתו מיתה טבעית רק באש של כשדים מת, כמו ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב (במדבר לא, ח), שהוא להורות שמת בחרב, וכן הרגת בחרב בני עמון (שמואל ב יב, ט), ומה שנאמר ויצאו אתם מאור כשדים, ג"כ אינו הוראת שם המקום שיצאו, אבל כאילו יאמר שיצאו מפני אש הכשדים, ותהיה המ"ם כאן כמו מרוב כל (דברים כח, מז), שפירושו מפני רוב כל, וכן מחטאת נביאיה (איכה ד, יג), ואומרו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, כפשוטו ממש מכבשן האש, ולא נצטרך לומר כמו באורים כבדו ולא מאורת צפעוני. ובזה יתכן שנתבאר בכתוב כוונת רז"ל שאמרו שהרן נשרף, וזכינו שהנס שנעשה לאברהם בכבשן האש נאמר בפירוש אשר הוצאתיך ממש מאש של כשדים:

ובמה שנאמר אל הארץ אשר אראך, פירש רש"י על פי מדרשם (בר"ר לט, ט) כדי לחבבה בעיניו, והרמב"ן כתב שכאשר אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת אז נתקיים אל הארץ אשר אראך, ולפי פירושו זה יתחייב לומר גם הוא שכדי לחבבה עליו לא גילה אותה לו וזהו כפי המדרש אגדה שהביא רש"י ז"ל, אבל לפי הפשט יפלא מה הוא רוצה לחבבה עוד, והוא אומר לו שכאן אי אתה זוכה לבנים ושלהנאתו ולטובתו הולך. עוד כתב שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען, כי כן היה בדעתו ובדעת אביו ולבסוף הסכים לומר שאברהם כבר ידע כי כנען היה נחלת ה' ולכן שם פניו אל ארץ כנען, עכ"ל: ולדעתנו לא נצטרך לכל זה, כי אחר שכבר יצא מארם נהרים ללכת לארץ כנען והקב"ה אמר לו בחרן לך לך שפירשנו היות הכוונה לומר שילך לבדו, א"כ לא הוצרך לומר לו אנה ילך שכבר היה על הדרך ללכת, אבל אומרו לו אל הארץ אשר אראך הוא כפשוטו ממש שילך אל כל הארצות שיראה לו, כמו שנאמר (בראשית יג, יד) שא עיניך וראה וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו', ששם הראה לו כל העיירות, והיה הטעם בציווי שילך בכל ארץ הכנעני שהם ז' עממים, שכן נאמר (יהושע כד, ג) ואולך אותו בכל ארץ כנען, כנראה שהיה הציווי שילך בכולה, ואם כן יהיה אומרו כאן אל הארץ אשר אראך, כאילו אמר שילך אל כל עיר ועיר שיראה לו. ולפי זה כאשר הראה לו כל הארץ צפונה ונגבה הלך בכולה, כי המחשבה ראשונה שיצא מארם נהרים היתה ללכת בעיר אחת מכנען להנצל מממשלת הכשדים בלבד, אבל עתה ציוה לו שילך בכולה, וזהו שנאמר (בראשית יב, ט) ויסע אברם הלוך ונסוע וגו', וכן ויעבור אברם בארץ (שם ז), שכן היה הציווי שילך בכל ארץ כנען, והיה רצונו יתברך בזה שתהיה כהתראה לאנשי כנען שישובו מדרכם, וזהו שנאמר (שם ח) ויקרא בשם ה': עוד יתכן לומר במה שנאמר אשר אראך, שאחר שראה הקב"ה שאברהם היה חושק להכיר הבורא יתברך, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שראה בירה דולקת ואמר תאמר בירה זו בלא מנהיג בלשון תימה, הנה אמר לו הקב"ה שילך אל המקום שהיתה כוונתו ללכת, דהיינו ארץ כנען, ששם יראה לו מה שהוא מבקש לדעת בחקירת האלהיות, ואומרו ויקרא בשם ה', כאילו יאמר שהשיג באלהיות דאוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנח, ב), ושם חקר והכיר האלהות. והוא שביאר הכתוב בפירוש באומרו לה' הנראה אליו, כי זה יהיה עד נאמן שענין האלהות הוא שאמר להראות לו כשאמר לו אשר אראך, כי אז נראה אליו השם יתברך שכל חשקו ותאותו היתה זאת: ויאות מאד אמרם ז"ל (בבא בתרא כה, ב) על מה שנאמר הלוך ונסוע הנגבה, הרוצה להחכים ידרים, שהורו בזה שכל מגמתו היתה ללכת לכנען ששם שער השמים ושערי ההשגה כדי להגיע להשגתו. ובזה תסתלק טענת הרמב"ן שכתב שלהבטיחו בעבור יציאת הארץ כל הבטחות הללו אין בו טעם, שאמנם יהיה הטעם שנמשכו ההבטחות להודיעו שיראה אליו ענין האלהות ויכיר את בוראו, וזה אומרו לך לך אל הארץ אשר אראך, מה שאתה חושק לראות ולהשיג בעל הבירה, ואז אחר שתראה ותשיג, אעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, וזה טעם נכון:

ואומרו (בראשית יב, ה) את כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן. יוצדק לפי הפשט במה שכתב הרמב"ן בשם סופרי הנכרים הקודמים שכתבו שאחר שהיה חבוש בכותא הניחו המלך אחרי שלקח כל הונו, כי זה אמר פה שכל מה שרכש בארם נהרים, כי כבר לקח אותו נמרוד, ולא הוליך עמו רק מה שחזר ורכש בחרן:

תוכן העניינים

מעשי השם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה