מעשה שמשון· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
תמנית, מרמה וחשק.
תמנית מִי יָקוּם לִי בֵין כָּל מֵרֵעִים אֵלֶּה.
מִי יַחֲזִיק יָדִי וְיַעַזְרֵנִי?
מִי יַעֲרֹב לִבּוֹ אֵלַי לָגֶשֶׁת,
מִמִּסְגְּרֵי לְבַב אִישִׁי הָגִיחַ
דִּבְרֵי-חִידָתוֹ, אֲשֶׁר בָּם נִכְלָאוּ!
הִנֵּה לִבִּי תָסֹב אֵימָה וָפַחַד
וּכְיָם נִגְרָשׁ הַשְׁקֵט לֹא יוּכַל סֶלָה
פֶּן מַאֲכֹלֶת אֵשׁ בֵּיתִי יָשִׂימוּ.
(תשמע רגלי המרמה כי באה)
אַךְ קוֹל צְעָדָה כִּי יִקְרַב אֶשְׁמָעָה,
יִדְמֶה לְקוֹל רַגְלֵי הַבַּת אָהַבְתִּי,
מִרְמָה רַעְיָתִי!
מרמה אָנִי!
תמנית מִי זֶה הֱבִיאֵךְ, אֲחוֹתִי, עַד הֵנָּה
עַתָּה בְיוֹם צַר לִי, אֲשֶׁר חָמַדְתִּי
אוֹתָךְ כִּי תַעַזְרִי 22 אוֹתִי.
מרמה הִנֵּנִי
לְעֶזְרָתֵךְ מַה-לָּךְ אֵיפֹא, הַגִּידִי?
מַה תֶּהֱמִי? מַה תִּירָאִי?
תמנית יָרֵאתִי
פֶּן אֶהְיֶה אֶל אֵשׁ אֹכֶלֶת לָחֶם.23
מרמה אֶל אֵשׁ אֹכֶלֶת לָחֶם!
מַה-זֶּה וְעַל מַה-זֶּה, אִמְרִי לִי עָתָּה,
כִּי מְזִמָּה לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנִּי
לְהַצְמִיחַ יִשְׁעֵךְ. הֲלֹא יָדַעַתְּ
כֹּחִי וְיָדִי רָמָה,
לֹא יַעֲצֹר נֶגְדִי כֹּחַ אִישׁ-חָיִל.
אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי,
לֹא יַעֲמֹד נֶגְדִּי כָל נְבוֹן-לָחַשׁ,
עַל כָּל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ
כַּנְפֵי עֹצֶם יָדִי צִלָּם יִפְרֹשׂוּ.
אַל תְּכַחֲדִי נָא אֵיפֹא מִמֶּנִּי,
בִּתִּי, מַה תִּירְאִי; וְאַל תִּירָאִי,
כִּי לְעֶזְרָתֵךְ אָנִי.
תמנית אוּלָם, רַעֲיָתִי, הֵן אֱמֶת אַגִּידָה:
הִנֵּה עַד הֲלוֹם בָּא – זֶה יָמִים רַבּוּ –
בָּחוּר צַח וְאָדֹם, יְפֵה עֵינַיִם,
כְּאִישׁ גְּבוּרָתוֹ, אֵין יַעַרְכֵהוּ.24
מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת פָּנַי – אַף אָנִי
אֶת זִיו יָפְיוֹ רָאִיתִי –
הֵבִיא בְכִלְיוֹתַי יְלִיד-הַחֵשֶׁק
בְּנֵי-אַשְׁפָּתוֹ וְרִשְׁפֵי שַׁלְהֶבֶת
יַחְתֶּה בְחֵיקִי, עַד לִבִּי הִבְעִירוּ.
כֵּן גַּם לְעֻמָּתִי יִבְעַר כָּמוֹנִי
לֵב זֶה יְדִידִי, עַד יַחְדָּו חֻבַּרְנוּ.
בְּיוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ
עָשָׂה מִשְׁתֶּה וַנִּשְׂמְחָה בוֹ יָחַד,
כִּי כֵן יַעֲשׂוּ כָל-בַּחוּרֵי חָמֵד.
אָז נִסְפְּחוּ אֵלָיו שְׁלֹשִׁים רֵעַ,
וְחִידָה לְהַגִּיד לוֹ נָתַן לָמוֹ,
כִּי אִם דַּרְכָּהּ יָבִינוּ,
שָׂכָר לִפְעֻלָּתָם יִתֵּן; אִם אַיִן –
הֵם לוֹ שָׂכָר יִתֵּנוּ.
וּזְמָן נָתַן לָהֵם, יָמִים שָׁבוּעַ;
עַתָּה – זֶה יָמִים שְׁלֹשָׁה עָבָרוּ –
הֵן נוֹסְדוּ כֻלָּם וְאֵלַי בָאוּ
לֵאמֹר: פַּתִּי אִישֵׁךְ וְיַגֶּד-לָנוּ
דִבְרֵי חִידָתוֹ, כִּי אִם לֹא – תֵּדָעִי
כִּי בֵית אָבִיךְ אִתָּךְ תֹּאכַל שַׁלְהָבֶת.
עַתּה שְׂעִפַּי הָמוּ,
גַּלֵּי לְבָבִי נִגְרָשׁים יֵרוֹמוּ
אַף הַשְׁקֵט לֹא יוּכָלוּ,
כִּי אֵיך לַעֲשׂוֹת זֹאת הֵן לֹא אֵדָעָה,
וּמְגוֹרוֹתַי תָּסֹבְנָה
אֶת לְבָבִי – עַד לֹא יִמְצָא מָנוֹחַ.
אִם יֵשׁ לְאֵל יָדֵךְ, נָא הוֹשִׁיעִינִי!
כִּי אֵלַיִךְ גִּלִּיתִי
אֶת אַנְחוֹתַי כִּי רַבּוּ.
מרמה אַךְ כָּל שְׁאוֹנֵךְ זֶה עַתָּה תִשְׁקֹטִי,
הֵרָגְעִי וָדֹמִּי,
כִּי כֵן נְקַלָּה לִי לְגַלּוֹת יֶשַׁע
לָךְ מִמְּגוֹרַת שָׁוְא אֲשֶׁר יָגֹרְתְּ.
זֹאת תַּעֲשִׂי, בִּתִּי, וְאָז תַּצְלִיחִי:
לִשְׁפֹּךְ נַחֲלֵי דֶמַע
לִפְנֵי יְדִיד חִשְׁקֵךְ וְלֹא תֶחְדָּלִי,
אַף תֹּאמְרִי בְכֹה אֵלָיו: אֵיכָכָה
תֹאמַר כִּי נַפְשְׁךָ אַךְ בִּי דָבֵקָה
וּבֵינוֹתֵנוּ רַב מְאֹד הַדָּרֶךְ:
הִנֵּה הַחִידָה חַדְתָּ
לִבְנֵי עַמִּי וְלִי לֹא הִגַּדְתָּ.
הֲיִקָּרֵא לָזֹאת שַׁלְהֶבֶת-חֵשֶׁק
אוֹ רַק פְּרִי-שִׂנְאָה, כִּי שְׂנֵאתָנִי!
שׁוּבִי לַעֲשׂוֹת זֹאת אַחַת וּשְׁתָּיִם,
כִּי לְבָבוֹ יֵרַךְ, אִם אֶבֶן אֵינֶנּוּ,
וְאֶת לְבָבוֹ יְגַלֶּה אֵלָיִךְ.
תמנית אַךְ טוֹבוּ, אֲחוֹתִי, אִמְרוֹתָיִךְ!
כֵּן נְתִיבוֹת, אֲשֶׁר דָּרַכְתְּ בָּמוֹ
לָבֹא עָדַי, יִהְיוּ בְרוּכִים סֶלָה.
אַךְ עוֹד דַּבֵּר הוֹאָלְתִּי:
אוּלַי לֹא יֹאבֶה לִי וְיַאְטֵם אֹזֶן
מִקּוֹל בִּכְיִי כְּמוֹ הַחֵרֵשׁ פֶּתֶן,
מָה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא,25 כִּי לֹא יֶחְדָּלוּ
רֵעָיו מֵרֵעִים לִי לְהַכְחִידֵנִי.
מרמה אִם לֹא יֹאבֶה אֵלַיִךְ,
עֵת כִּי יִבְעַר לִבּוֹ לִרְווֹת דּוֹדַיִךְ –
תַּרְחִיקִי 26נְדוֹד מִמֶּנּוּ.
תמנית אִם גַּם לָזֹאת לֹא יָשִׂים לֵב, מָה אָעַשׂ?
מִי זֶה אֲשֶׁר אֶרְאֶה מֵרָחוֹק?
מרמה אָנָּה? 27
תמנית לֹא תִרְאִי נַעַר זֶה יִקְרַב אֵלֵינוּ?
וְהוּא רוֹבֶה קַשּׁת, אִם לֹא שָׁגִיתִי.
בֵּין כְּתֵפָיו אֶרְאֶה (אַךְ לֹא אֵדָעָה
אֲשֶׁר אֶרְאֶה, כִּי עוֹד יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ)
כְּכַנְפֵי נָשֶׁר.
מרמה כֵּן, עַתָּה אֶרְאֵהוּ.
תֵּדְעִי מִי זֶה? הוּא יְלִיד-הַחֵשֶׁק,
קַשְׁתּוֹ בִימִינוֹ יַחֲזִיק וְאֵבֶר
כְּמוֹ נְשָׁרִים יַעַל.
תמנית יִהְיֶה שָׁלוֹם בּוֹאוֹ, כִּי הוּא יַצְלִיחַ
לְבַד כָּל עֲצָתֵנוּ.28
עַתָּה אַחֲלַי29 לְפָנָיו אַפִּילָה:
יָכִין חִצָּיו עַל יֶתֶר,
עַד לֵב יְדִידִי יִשְׁלָחֵם לָלָכֶת,30
כִּי אָז יִבְעַר לִבּוֹ לְחִשְׁקִי סֶלָה.
וְאִם יִמְנַע מִמֶּנִּי
הַגִּיד חִידָתוֹ, אַף אֲנִי אַרְחִיקָה
נְדוֹד כַּאֲשֶׁר, רַעֲיָתִי, אָמַרְתְּ.
אָז אַחֲרַי יִרְדֹף, כִּי לֹא יוּכָלוּ
כִּלְיוֹתָיו הִתְאַפֵּק בֵּין רִשְׁפֵי-חֵשֶׁק.
מרמה כֵּן, אֲחוֹתִי, דִּבַּרְתְּ.
עַתָּה נָקוּם נֵלֵכָה,
נָרוּץ לִקְרָאתוֹ וְאַפַּיִם אַרְצָה
נִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, כִּי לֹא יִמְנַע מֶנּוּ
אֶת כָּל אֲשֶׁר נִשְׁאָלָה.
(תלכנה לקראתו ותשתחוינה).
חשק נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת, מַה תַּעֲשֶׂינָה
פֹה? הֲשָׁלוֹם לָכֶן?
תמנית ומרמה שָׁלוֹם! וּבָאנוּ
לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְךָ, צְבִי חִשְׁקֵנוּ.
חשק מַה תִּדְרֹשְׁנָה מִמֶּנִּי?
מַה תַּחְפֹּצְנָה? שְׁאַלְנָה,
כִּי לֹא אֶמְנַע מִכֶּן31 אֲשֶׁר אוּכָלָה.
תמנית אוּלָם דָּבָר קָטֹן אֶשְׁאַל מִמֶּךָּ,
הֲלֹא מִצְעָר הִיא – כֵּן לֹא תִמְנָעֶהָ.
חשק אֲשֶׁר אוּכַל שְׁאָלִי! כִּי אֶעֱשֶׂה.
תמנית רַק מִמְּךָ חָפַצְתִּי,
כִּי תָעֹז יָדְךָ וְאֶת חִצֶּיךָ
בְּלֵב שִׁמְשׁוֹן דּוֹדִי תִשְׁלַח, לְמַעַן
יִבְעַר בְּלַבַּת אַהֲבָתִי סֶלָה.
חשק לְכִי, אַל תִּירָאִי! כִּי אֶת זֹאת אַָעַשׂ,