מעשה שמשון· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
שמשון ותמנית.
[שמשון ] אַיֶּכָּה, עֻזִּי? מֵרוּם רְקֵיעַי חֹסֶן
עַד בּוֹר מְגִנּוֹת לֵב שָׁדוּד נָפָלְתָּ.
לִקְרַאת גּוּר אַרְיֵה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד
וּכְמוֹ שַׁסַּע גְּדִי תְּשַׁסְּעֵהוּ.
הִנֵּה מֵאָז חָשַׁבְתִּי
כָּל-פְּחָדִים אֵלַי עוֹד לֹא יַגִּיעוּ,
כִּי מִי יַעֲרֹךְ לִי וְיָדִי רָמָה:
רוּחַ גְּבוּרָה בֵין כְּתֵפַי שָׁתָה
יַלְדֵי עֱזוּז יָדָהּ וְאֶפְרוֹחֶיהָ.35
אֵיךְ נִגְדַעְתָּ לָאָרֶץ
וּזְרוֹעֲךָ בְּחֵיק אִשּׁה נִשְׁבָּרָה!
כִּי עֵת בֵּין נַהֲרֵי יָגוֹן וָחֵבֶל
תִּטְבַּע בְּלִי כֹחַ לַעֲלוֹת מֶנְהוּ,
בֵּין תְּהוֹמוֹת-כְּאֵב וּמְצוּלוֹת-דֶּמַע,
כִּי יַעֲלַת-חֵן נָדְדָה אָזָלָה, –
הַאִם עֶזְרָתִי בִי וּזְרוֹעִי אָיִן? 36
אָנָה נַסְתָּ, לִבִּי? אָנָה בָרַחְתָּ?
פֹּה אֶתְהַפֵּךְ בֵּין צִירִים אֲחָזוּנִי,
אֲנִי לְבַדּי וְאֵין לִי מוֹשִׁיעַ.
עוּרִי, יַעֲלַת-חֵן, לְקוֹלִי עוּרִי!
יֵרַךְ לְבָבֵךְ נָא וְתוֹצִיאִינִי37
מֵחַבְלֵי-חֵבֶל אֵלֶּה!
תמנית אָמְנָם כֵּן, אוֹצִיאֶךָ
אַךְ אֶת חִידָתְךָ אֵלַי תַּגִּידָה.
שמשון לֹא אַגִּיד חִידָתִי.
תמנית אִם כֵּן תִּשְׂבָּעָה
מִפְּרִי מֶרְיְךָ, וּמַה תִּצְעָקָה?
שמשון מָה אֶעֱשֶׂה עוֹד וַאֲנִי הָשְׁבַּרְתִּי,
שַׁמָּה הֶחֱזִיקַתְנִי.
בֹּאִי, יַעֲלַת-חֵן, וְלָךְ אַגִּידָה
אֶת דִּבְרֵי חִידָתִי.
תמנית עַתָּה אָבֹאָה.
שמשון הִנֵּה חִידָתִי עֵל כְּפִיר שִׁסַּעְתִּי
וּבֵין גְּוִיָּתוֹ נֹפֶת מָצָאתִי
מֵעֲדַת דְּבוֹרִים כִּי בָאוּ שָׁמָּה.
הֵן מִכְּפִיר אוכֵל יָצָא הָאֹכֶל
וּמָה עַז מֵאֲרִי, מָתוֹק מִנֹפֶת?
מָה עוֹד מֶנִּי תִשְׁאֲלִי וְלָךְ אֶתֵּנָה,
כִּי אֶל לִבִּי תִקְרָא דְרוֹר מִכֶּבֶל
שַׂמְתְּ אֱלֵי רַגְלָיו עַד כֹּה? 38
תמנית הִנֶּנִי,
עַתָּה אֲמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ,
כִּי כֵן בְּזֹאת אֵדַע כִּי אֲהַבְתָּנִי,
מִמְגִנַּת לִבִּי כִּי נִחַמְתָּנִי.
שמשון אִם בֶּן קַשְׁתּוֹ יוֹרֶה יְלִיד-הַחֶשֶׁק,
מִי זֶה יֹאמַר אֵלָיו: הֲפֹךְ יָדֶיךָ?
לִקְרַאת מוֹרֶה יָעִיר קְרָב וָנֶשֶׁק,
עַד כִּי יֹאמַר: אָסוּר לְמִשְׁמַעְתֶּךָ.
אֵין גַּם אֶחָד נִמְלָט, גַּם אֶחָד אָיִן,
כִּי כֵן יִדְרֹךְ חִצָּיו סְתוּם-הָעָיִן.