מעשה שמשון· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
פלשתים עושים משתה
פלשתים עַתָּה נָגִילָה, נִשְׂמְחָה גַם יָחַד!
כִּי נִתַּן בְיָדֵינוּ
זֶה שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ.
קִרְאוּ נָא לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֵק לָנוּ!
שליח שִׁמְשׁוֹן, בּוֹא! הַסְּרָנִים קְרָאוּךָ.
(יביאו שמשון)
פלשתים יַעֲמֹד נָא בֵין הָעַמּוּדִים אֵלֶּה!
שמשון (לנערו) אָנָא הֲמִישֵׁנִי וְאֶשָּׁעֵנָה
עַתָּה עַל עַמּוּדֵי מְכוֹן הַבָּיִת.
(ימישהו)
שמשון זָכְרָה, אֱלֹהֵי, נָא אֲשֶׁר שָׁפַטתִּי
עֶשְׂרִים שָׁנָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ
וְהַחֲזֵק עֻזִּי נָא אַךְ הַפָּעַם,
עַד כִּי נִקְמַת אַחַת מֵעֵינַי עַתָּה
אִנָּקְמָה מִנִּי פְּלִשְׁתִּים אֵלֶּה
(יהפוך פניו אל הפלשתים)
לָמָּה לִי חַיִּים? לָמָּה?
הִנֵּה יְמוֹתֵי לִי חֳרָבוֹת שָׁבוּ,
אַף כָּל רְגָעַי – בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ.
לִפְנֵי לַחְמִי הֵן אַנִחָתִי תָּבוֹאָה,
נִתְּכוּ שַׁאֲגוֹתַי כַּמָּיִם.
כֵּן אֲחַכֶּה לַמָּוֶת,
מִמַּטְמוֹנִים אֶחְפֹּר אִם אֶמְצָאֶנּוּ,
כִּי אֶשְׁמְעָה צָרַי סָבִיב יִתֵּנוּ
עָלַי בּקוֹלָם וְאֵין לִי מוֹשִׁיעַ.
אָמְנָם זְרוֹעִי לִי תַצְמִיחַ יֶשַׁע,
כִּי אֶת נַפְשִׁי אָמִיתָה –
יַעַן חַיֵּי הַשְּׁקֵט וָבֶטַח
אֶתֵּן לְלִבִּי אִם אֲמוֹתְתֵהוּ –
אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה!
כִּי אִם כֹּחִי אִבַּדְתִּי,
לֹא אִבַּדְתִּי לִבִּי-לֹא, לֹא אִבַּדְתִּי
רוּחִי נְדִיבָה, מֵאָז סְמְכָתְנִי!
אָמִית נַפְשִׁי כִּי אָז אֶהְיֶה רוֹגֵעַ.
חַיַּי-תְּמוּתָה, כִּי נַפְשִׁי נִבְהָלָה,
יָמַי נִזְעָכוּ וְרוּחִי חֻבָּלָה.
אֶת מִשְׁבְּרֵי לִבִּי אֲנִי אַכְרִיעַ,
אֶלְבַּשׁ גְּבוּרָה וְנַפְשׁי אָמִיתָה,
אָמוּת כְּמוֹ גִבּוֹר וְאָז אַרְגִיעַ,
אֶחְיֶה בְמוֹתִי וּכְאֵבִי אַשְׁבִּיתָה,
אָמוּת, מָוֶת לֹא אָגוּר, אֶשְׂחַק לְפָחַד –
תָּמֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים גַּם יָחַד!
סוף הספר