מעשה שמשון· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק א
שמשון אַךְ עַד מָתַי הֲלוֹם בָּדָד אֵשֵׁבָה
מֵאֵין כְּנֶגְדִי עֵזֶר?
הִנֵּה מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ,
לֹא נֶאֶמְנָה רוּחוֹ וְלֹא שָׁקֵטָה,
עֵד כִּי אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו לֻקָּחָה
בְּעֵת תַּרְדֵּמָה עַל עֵינָיו נָפָלָה,
כִּי מֵעֲצָמָיו עֶצֶם,
בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ נִבְנְתָה לוֹ אֵשֶׁת.
הֵן אֱלוֹהַּ מִמַּעַל
לְבַד (וְגַם זֶה לוֹ יְקַר תִּפְאֶרֶת)
מוֹשִיב יְחִידִים בָּיְתָה:41
הִנֵּה בְדוֹר רִאשׁוֹן תְּשׁוֹמַם אֶרֶץ
אִם לֹא אִשּׁה הָיָתָה,
כִּי הִיא תְחַיֶּה זָרַע.
וְאִם לֵבָב הוּתַל בַּאֲהָבֶיהָ
נִפְתָּה עַד יִתְמְכוּ צְעָדָיו שָׁחַת,
לֹא לָהּ עָוֹן, לֹא חֵטְא וּמִשְׁפַּט מָוֶת,
כֵּי הוּא אֲשֶׁר עוֹכֵר שְׁאֵרוֹ. כָּכָה
פְּרִי נְחוּמִים (אַךְ לָרִיק וָהֶבֶל,
יַעַן בְּלֹא עֵת הֵם) לְשֹׂבַע נֶפֶשׁ
יֹאכַל, כִּי כֵן יָאָתָה.42
מַה מִּדְּבַשׁ מָתוֹק וּמִצּוּף מֶגֶד
לְחֵךְ יִטְעַם אוֹתוֹ? אַךְ עוֹד שְׂבֹעַ
טוּבוֹ – כֵּן יְקִיאֶנּוּ.
הֵן יְשַׂמַּח חַיִּים דַּם עִנְבֵי-חֶמֶד,
יֶשִׁיב נֶפֶשׁ אֹבֵד וּמָרֵי-נָפֶשׁ;
אַךְ אִם יָסִיר גְּבוּל וְיִפְרֹץ הֶרֶב,
לֹא תַעֲרֹךְ אֵלָיו חֶרֶב נוֹקֶמֶת,
כִּי פְּצָעָיו יַרְבֶּה וַאֲבוֹי יֶרֶב.
לְמִי אוֹי? לְמִי חַכְלִילוּת עֵינַיִם?
כֵּן חוֹלְלָה אִשּׁה לְטוֹבַת גֶּבֶר,
כִּי יֶחְסַר בִּלְתָּהּ כָּל שׁוּבָה וָנַחַת,
תֶּחְסַר גּוּפָתוֹ חֵצִי,
בַּל יִקָּרֵא אָדָם עַד כִּי גַם יַחַד
אִישׁ וְאִשּׁה חֻבָּרוֹ.
אַךְ אִם נִשְׂבַּע אוֹתָהּ – כֵּן נְקִיאֶנָּהּ,
תַּחַת טוֹבָה תָּשִׁיב רַק רָעָה לָנוּ.
אַךְ כִּי נִשְׁמֹר חֹק וְדַת הוּשָׂמָה
אִשּׁה לָנוּ לָקַחַת
לְבַד לְעֵזֶר, לֹא לְאֶבֶן נֶגֶף,
כִּי לֹא יִקַּח לִבֵּנוּ
צְבִי תָאֳרָהּ, טֹהַר עַפְעַפֶּיהָ,
בֵּין עֶדְנֵי-הַשְׁקֵט נִרְוֶה דוֹדֶיהָ,
לֹא תְאֻנֶּה רָעָה, לֹא יִקְרַב נֶגַע
בְּאָהֳלֵי טוּבֵנוּ.
כֵּן גַם אָנֹכִי אֵלְכָה אָשׁוּבָה
אֶל אֵשֶׁת נְעוּרַי וְלֹא לָנֶצַח
אֶקְצֹף, לֹא אֶטֹּר סֶלָה,
אַךְ אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחֲסוֹם, אֶשְׁמֹרָה
אֶת דַּרְכִּי, פֶּן חֵלֶק שְׂפָתֶיהָ
עוֹד לְבָבִי תַּדִּיחַ,
אֶקַּח מִנִּי נָחָשׁ צֳרִי, וְרַעַל
מְרוֹרָתוֹ אַשְׁלִיךְ – וְאָז אַצְלִיחַ.
אַיֶּלֶת אֲהָבַי, אָשׁוּב אֵלֶיהָ,
אָלִין, וְאַךְ נִשְׁמָר, בְּבֵין שָׁדֶיהָ.
הֵן לֹא יִצְמַח מֶגֶד תְּבוּאוֹת שֶׁמֶשׁ
אִם אֵין תַּלְמֵי-שָׂדַי וּמֶגֶד-אָרֶץ:
בְּאֵין אִשּׁה אִישׁ כֵּן לֹא יִפְרֹץ פָּרֶץ,
תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה וּמְשׁוֹאָה אָמֶשׁ.