מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מסעוד חי רקח
פרק י · הלכה יא
היה מהלך וכו'. בברייתא בברכות דף י"ח ונחלקו הפוסקים בפירושה עיין להרי"ף והרא"ש והתוספות שם ועיין להרב ב"ח יו"ד סימן רפ"ב שהאריך בזה והעלה דיש להחמיר ולאסור אפילו במקום סכנה לרכוב עליו דמוטב שיאבד הס"ת משיזלזל בו כל כך ע"כ. ולענ"ד נראה יש לגמגם בהוראה זו דהוי חומרא דאתי לידי קולא ואנן קי"ל בעלמא חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה הכא נמי מוטב שיתבזה קצת הס"ת ולפי שעה משיפול ביד האויבים ח"ו מכ"ש דלא מקרי ביזוי כל כך כיון שהוא על צד הדוחק והצורך הגדול להצילו מיד קמיו וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ומצינו לפעמים שביטול התורה זהו קיומה ועיין להמפרשים ז"ל שכתבו דה"ה בשאר ספרים וכו'.
מניחו בחיקו וכו'. אין זה מבואר בברייתא שם ונראה דמסברא כתב רבינו כן וראוים הדברים למי שאמרן דכיון דאין שם סכנה אין ראוי לזלזל בו כלל אמנם התוספות דייקו שם דגם מפשילו לאחריו על החמור שפיר דמי והביאו ראיה לדבריהם מן הירושלמי עיי"ש והרב ב"ח ז"ל שם הביא דאיכא מאן דמפרש להך ירושלמי בשעת הסכנה דוקא עיי"ש.
כל מי שיושב וכו'. כל זה למדו רבינו מהמסכת סופרים פ"ג ושם ביארו עוד כמה דברים הנוגעים לכבוד הס"ת שכל המכבדו ומהדרו הרי כבד את ה' הנכבד והנורא ברוך הוא ואשרי לו מה נעים גורלו אשרי העם שככה לו. אשרי העם שה' אלהיו.
סוף הספר