מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה ז
ומניח וכו'. ברייתא בבבא בתרא דף י"ג כדברי רבינו.
לא פחות ולא יותר. נראה פשוט דהכוונה להשיטות עצמם שלא יוסיף ולא יגרע דאילו בכתב אפשר לפעמים שיזדמן לו לסיים בסוף השיטה ולפעמים באמצעה ויצטרך להניח שאר השיטה חלקה ועוד ד' שיטות אחרות שלימות מכל שכן לדעתו ז"ל שנראה שאוסר לעשות אותיות ארוכות כדי לסיים השיטה כמבואר לעיל הל' ה'.
וכשיגמור וכו'. ברייתא במנחות דף ל' הכותב ספר תורה בא לו לגמור לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשים אלא מקצר והולך עד סוף הדף ופירש רש"י מקצר השיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל בסוף הדף ע"כ. ונחלקו הפוסקים ז"ל בפירוש מקצר והולך מהו דהטור כתב שיעשה אותיות ארוכות ממטה למעלה והנמוקי יוסף הביאו השפתי כהן זכרונו לברכה פירש שמתיבה אחת עושה שיטה אחת על ידי המשכת האותיות ע"כ והתוספות פירשו שיעשה שיטים ארוכות עיין עליהם. ודברי רבינו שקולים כי הוא העתיק לשון הברייתא כדרכו הטוב והיותר נכון ליזהר שלא יבא לזה.