אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ו · הלכה ד

הלכה ג

בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכיפה כמין קשת וכו' ואם אין בה י' טפחים פטורה מפני שאין לו משקוף. הקשה מרן הקדוש דאם הכיפה חשובה משקוף אפילו אין גובה המזוזות י' טפחים ליתכשר ואי אינה משקוף כי הוו גבוהות י' טפחים מאי הוי אטו גובה המזוזות משוה לכיפה משקוף ע"כ. ובאמת דקשה טובא דאמאי נקט מפני שאין לו משקוף הו"ל לומר מפני שאין לה מזוזות כיון דאין המזוזות גבוהות עשרה. ואפשר דלעולם הכיפה חשובה משקוף ר"ל עד שיתחיל להתעגל ממש אלא דכשיש בגובה המזוזות עשרה טפחים אז דיינינן לכל הכיפה משקוף דאף אם יהיה סתום מכשר וכמו שנראה מדברי רש"י שם אמנם כשאין בגובה המזוזות עשרה טפחים ע"כ אין לה משקוף דאף אם תמצא לומר שהכיפה עד שתתחיל להתעגל כלומר כשיוצא העיגול חוץ מקו הישר של המזוזות נחשוב אותו למזוזה אין לה משקוף מקרי דעל כרחך אותו עיגול הנשאר אינו ממלא כל רוחב המזוזות ממש וא"כ ע"כ אין לו משקוף ודו"ק כי כן נראה לענ"ד כוונת רבינו וכן נראה שתירץ הט"ז יו"ד סימן רפ"ז ועיין לבאר הגולה שם. וראיתי בזה להרא"ש ז"ל שכתב וכיפה שיש ברגליה עשרה וכו' ונראה דהלכה כרבי מאיר כיון דרבי יהודה ורבי עקיבא קיימי כוותיה וכו' וכתב עליו הרב בעל מעדני מלך דהא דפסק כר"מ קאי אברייתא דלעיל בית שאין לו אלא פצין אחד דס"ל לר"מ דחייב במזוזה ועל זה קיימי הראיות שמביא והא דנטר ליה עד השתא משום דעד הכא הוא לשונו של הרי"ף ז"ל ולא רצה להפסיק זהו ברור ופשוט ומשום הכי פסק הטור כחכמים (בכיפה) והב"י ז"ל כי ניים ושכיב כתב בסי' רפ"ז דהרא"ש פוסק כר"מ דכיפה ולא עוד אלא דלעיל מיניה התם כתב בעצמו לפסק הלכה זו בשם רבי"א רבי מאיר דפצין אחד ע"כ ויפה תפס עליו דודאי הראיות שהביא הרא"ש ז"ל לא קיימי אלא אדין פצין אחד.
אמנם כשנעיין בדברי הרב ב"י ז"ל אפשר דלא קשה מידי והוא שהרב ב"י מתחילה כתב להדיא דהרא"ש ז"ל פסק בההיא דפצין אחד כר"מ והביא ראיותיו גם כן שהם בדין זה דוקא ושוב כתב על דברי הטור דפסק כחכמים בדין כיפה וז"ל ואע"פ שכתב הרא"ש בפסקיו דנראה דהלכה כר"מ לא סמך על זה רבינו ופסק כאן וברמזין כחכמים וכדעת הפוסקים ונראה דסבר דאף הרא"ש ז"ל לא אמרה לפסק הלכה אלא לומר שהיה נראה לומר כן אבל מ"מ לא נניח כלל שבידנו יחיד ורבים הלכה כרבים מפני דימוי קצת ראיה שהביא לומר דהלכה כר"מ ע"כ ויש להבין מה זה דימוי קצת ראיה שהביא הרא"ש ז"ל דהרי עינינו הרואות שלא הביא ראיה אלא לדין פצין לבד וקיימם הוא ז"ל לעיל וצ"ל דכיון דהרא"ש הביא דין הפצין וסמך לו דין הכיפה ועל זה כתב דנראה דהלכה כר"מ והביא ראיות לזה מהאמוראים דלעיל דס"ל כר"מ בפצין כוונתו מבוארת לומר דכיון דבפצין הלכה כר"מ גם בכיפה יש לומר כן דכיון דלא בעינן שתי מזוזות ודי באחת בכיפה נמי היקל ר"מ דדי בשכל גובה הכיפה היא י' טפחים ואף אם גוף המזוזות אינם גבוהות עשרה הא מיהא שם שתי מזוזות איכא וצורת פתח היא וכיון דהלכה כר"מ בהא ה"ה נמי בהא והשתא אתי שפיר שאחר דין הכיפה פסק ההלכה לגלות לנו כוונתו ז"ל.
ולדברי המעדני מלך ז"ל שכתב שהרא"ש ז"ל נמשך אחר לשון הרי"ף עם כל זה הו"ל לפרש דנראה דהלכה כר"מ בכיפה דוקא כי היכי דלא נטעי וזהו מ"ש הרב ב"י מפני דימוי קצת ראיה כלומר דכי היכי דהלכה כר"מ בהא ה"ה בהא משום דיש לדחות דטעמא דר"מ בכיפה לא תלי בדין הפצין כלל דשניא דא מן דא דהתם איכא מזוזה אחת כהלכתה מיהא ומכח זה פסק הטור כחכמים ודו"ק.
ועוד ראיתי להרב הנ"ל בלחם חמודות שהקשה על הטור שפסק כרבינו בהא דצריך שתי מזוזות כחכמים והרי הוא פוסק כהרא"ש ז"ל דבפצין אחד הלכה כר"מ דחייבת כשהוא בימין והניחו בצ"ע עיי"ש. ונראה לענ"ד דלא קשיא מידי דאפשר לפרש דברי הטור בחדא מתרי אנפי או דמ"ש לעיל כיצד שתהא לו שתי מזוזות היינו לאפוקי אם תהיה לו מזוזה אחת לבד וכגון שאין מן הצד השני שום דבר אלא אויר דאז לא מקרי צורת פתח אליבא דכו"ע (וזה לא איצטריך לומר) ומאי דהכשיר לקמן במזוזה אחת לצד ימין היינו דוקא כשמצד השני נמשך בכותל דאף דליכא שתי מזוזות מ"מ איכא כותל וצורת פתח ובהא דוקא מכשירינן דהוה ליה כשתי מזוזות כיון שמצד ימין יש מזוזה גמורה ועוד אפשר לומר דלעיל כתב הטור מה שהוא עיקר החיוב דמזוזות כתיב בפשטיה דקרא וסתם שער נמי יש לה ב' מזוזות אלא דמכח דאין רבוי אחר רבוי אלא למעט דרשו חז"ל דאף במזוזה אחת מצד ימין שהוא מקום המזוזה חייבת נמי ולהכי כתב אח"ז דין האחר.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה