מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה יט
רצועה שנפסקה וכו'. שם אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף איפסיקא ליה רצועה דתפילין א"ל מהו למקטריה א"ל וקשרתם כתיב שתהא קשירה תמה א"ל רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי מהו למתפריה ועיילי לתפירה לגאו אמר פוק חזי מאי עמא דבר ופי' רש"י קשירה תמה שהרי הקשירה נאה ואם יש קשר אחד ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו לא הויא קשירה יפה לישנא אחרינא קשירה תמה רצועה שלימה ולא קשורה מאי עמא דבר וכיון דאין נוהגים כן לא תעשה ע"כ והתוספות ז"ל כתבו בשם ר"ת דפשט ליה לקולא עיי"ש והנה החילוק בין שני הלשונות של רש"י ז"ל נראה דללשון ראשון איירי באותו החלק המקיף את הראש וה"ה בשל זרוע במקום שעושים הקשר דהתם קפדינן שלא יהיה שם קשר אחר לבד מקשר שחייבה תורה וכן יש לדקדק מדסיים תו לא הויא קשירה יפה דהיינו משום דסמיך להקשר האמיתי ואין כאן היופי הראוי דהיינו קשירה תמה ולפי זה בשאר הרצועה שתלויה ומשולשלת למטה מהראש וכן בשל זרוע אחר הקשר וכו' אין קפידא דבאמת במקום הקשר אין שם קשר אחר משא"כ ללישנא אחרינא דאין הקפידא שלא יהא קשר אחר זולת זה אלא שתהא כל הרצועה שלימה בלי שום קשר מעתה בכל מקום נאסר גם בחלק המשולשל וכו' ועוד אפשר דכוונת לשון ראשון דקשירה אחת אמר רחמנא ולא שתים ונפקא מינה דאפילו אם הרצועה שלימה ועשה לה קשר אחר הרי אינה קשירה יפה וללישנא אחרינא דהדבר תלוי ברצועה שתהא שלימה מעתה אף אם עשה בה איזה קשר אחר אין קפידא כיון דהרצועה מצד עצמה היא שלימה ודעת רבינו כלשון שני לפי מה שפירשנו בדרך ראשון שהרי אסר בסתם ולא חילק.
אכן ראיתי להרב ב"י או"ח סוף סי' ל"ג שהבין גם בדברי רבינו דלא איירי אלא בתוך השיעור הצריך להקשר ומשמע דבכל השאר שפיר דמי לקשור או לתפור. ולענ"ד איני רואה הכרח בדברי רבינו שהרי לעיל הל' י"ב כתב אורך רצועה של ראש כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור וכו' הרי שהזכיר שזה הוא שיעור הרצועה ואם כן כשכתב הדין כאן בסתם משמע דהיינו בכל השיעור שהזכיר ז"ל לעיל ומסכים לפירוש רש"י לפי מ"ש. ועיין בשו"ת דבר שמואל ז"ל סימן י"א שכתב דדוקא ברצועה הוא דקפדינן בהכי אבל במעברתא שנקרעה מותר לתופרה דקילא קדושתה מקדושת הרצועות ע"כ ועיין מ"ש לעיל הל' ט"ו.
ושיירי הרצועה וכו'. שם אמר רב פפא גרדומי רצועות כשרות ולאו מלתא היא וכו' דתשמישי קדושה נינהו ופסולין מכלל דאית להו שיעורא עיי"ש.
ולעולם יזהר וכו'. שם אמר רב נחמן ונוייהן לבר ופי' רש"י נוייהן השם יהא נראה מבחוץ לישנא אחרינא נוייהן של רצועות שהן חלוקות מצד אחד וצבועות שחורות והוא נוייהן ראיה לדבר וכו' ע"כ וזו היא דעת רבינו והרב ב"י שם הביא בשם מוהר"י אבוהב ז"ל שדקדק בלשון רבינו דמשמע דאין הקפידא אלא בעת ההנחה שלא תתהפך אבל אם הניחה כתיקנה ואחר כך נתהפכה אין קפידא והוא ז"ל חלק עליו דאין זה דקדוק דכל שמניחה כתיקונה אינה עשויה להתהפך מעצמה ע"כ והטעם עיין בלחם חמודות ז"ל.