מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יד · הלכה יד
במקדש מברכים וכו'. קצת קשה דבפרק ו' דתמידין ומוספין הל' י"א כתב וכסדר שעושים בכל יום בבקר כן עושים בין הערבים חוץ מהרמת הדשן וסדור המערכות והפייסות שאין עושים דברים אלו אלא בכל יום בשחר בלבד ע"כ ולפי מ"ש כאן היה לו לבאר ברכת כהנים גם כן ואפשר דסמך אמ"ש שם הל' ה' ומברכים ברכת כהנים ברכה אחת בשם המפורש כמו שביארנו במקומה וכתב מרן דקאי אפרקין ומשום זה לא הוצרך לבאר חוץ מברכת כהנים אמנם התוספות פרק אלו נאמרים (סוטה דף ל"ח) ד"ה וכתיב כל הימים כתבו בפשיטות דבתמיד של בין הערבים היה גם כן ברכת כהנים ואפשר דנפקא ליה מההיא דפרק ג"פ דף כ"ו אף שלא בא בביאור יעו"ש.
בכל מקום משתדלים וכו'. ירושלמי פרק אין עומדים הביאוהו התוספות פ' אלו נאמרין (סוטה דף ל"ח) ד"ה לשנים קורא כהנים אמר רב חסדא צריך שיהיה חזן ישראל וכו' ושם בגמרא אמר רב חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה משלהם ופי' רש"י ז"ל כהן קורא כהנים אם שליח צבור כהן הוא וכו' וקשה דלפירושו רב חסדא פליג מדידיה אדידיה ויותר תימה לרבינו שנתן טעם לסברת רב חסדא שבירושלמי מקרא דאמור להם מכלל שאין המקרא מהם ובש"ס דילן יליף רב חסדא מהך קרא דבעינן כהן דוקא. ומה שנראה לענ"ד דכוונת רב חסדא היינו לענין קריאת כהנים דמדכתיב אמור להם משמע דהאזהרה תהא משלהם וכמ"ש להדיא רש"י ז"ל עיי"ש ומאי דקאמר רב חסדא בירושלמי היינו לענין המקרא את הכהנים מלה במלה ולענין קריאת כהנים לא איירי דכבר גילה דעתו בתלמוד דידן ואל תתמה על זה דדריש תיבת אמור להם בתרי גווני שהרי דוגמתו מצינו שם בדאביי דיליף מהך קרא דבעינן תרי כהנים דוקא ופי' רש"י דמקרא דלהם נפקא ליה שש"ץ מזהיר אותם לברך ע"כ ולעיל איתא תניא אידך וכו' תלמוד לומר אמור להם וכולהו הוו אזהרות לכהנים גופייהו ואפשר דנפקא ליה חדא מאמור וחדא מלהם ועיין להרב כנסת הגדולה ז"ל וכיון דבגמרא איפסיקא הלכתא דלא כרב חסדא מעתה החזן ישראל הוא הקורא כהנים והוא עצמו המקרא מלה במלה וכיון שנדחית הך דרב חסדא וההיא דהירושלמי לא אשכחן מאן דפליג עליה פסק רבינו כוותיה ומדרשא דאמור להם כאמור דזה הוא טעם רב חסדא בהכרח וכן פי' ר' לב ז"ל בפירושו להירושלמי עיי"ש וההיא דאביי נמי כבר ביארו רבינו לעיל עיין עליו ובהכי מתורץ הכל ודו"ק.