מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יד · הלכה יב
אין הכהנים רשאין וכו'. פרק ראוהו בי"ד דף כ"ח מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלהי אבותיכם וכו' תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר ע"כ ודקדק רבינו לכתוב לא בקול רם ולא בלחש משום דקרא מוכח דאפילו דיבור אסור דעל הדבר כתיב ועוד דסתמא קתני ולא שנא ועיין בדברי רבינו פ"ב דהלכות ממרין ומ"ש הרב שמות בארץ ז"ל.
בשעה שכל כהן עולה לדוכן כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר יהי רצון וכו'. שם וכן העתיק השו"ע סעיף ט ורמ"א כתב שם רש"י ותוספות ור"ן כתבו דלא יאמר אותו עד עמדו לפני התיבה וכ"כ בית יוסף וכתב הפרי חדש שם דלזה הדעת נוטה דלא מסתבר שיאמר אותה והוא מהלך אלא ימתין מלאומרה עד מקום שהוא עומד שם בישוב הדעת ע"כ ורבינו ז"ל העתיק לשון הגמרא דקאמר כי עקר כרעיה וכו'.
וקודם שיחזיר פניו וכו'. הטור ז"ל כתב וכשמחזירין פניהם כלפי העם מברכים וכו' והקשה הרב כנסת הגדולה שם על הרב ב"י איך לא העיר אזן בלימודו לומר שאין כן דעת הרמב"ם וגם בספר המפה והלבוש וב"ח לא העירו מזה כלום וכו' ובהגהת ב"י שם יישב דעת רבינו והטור וקושיית הרב ב"י ושאר הפוסקים שהזכיר לעיל כדקאי קאי. ואפשר לפרש לשון הטור כדעת רבינו בקצת דוחק דמ"ש הטור וכשמחזירין פניהם וכו' ר"ל בשעה שהם מוכנים להחזיר פניהם ואין הכי נמי דקודם שמחזירין פניהם קאמר ושפיר אפשר לפרש כן כדי להציל להרב ב"י ושאר פוסקים מקושיית הרב כנסת הגדולה ועיין להפרי חדש שם.