מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יד · הלכה ג
כיצד נשיאות כפים וכו'. סוטה דף ל"ח אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה והא רבי אמי ורבי אסי סלקי מיעקר הוו עקרי כרעייהו מימטא לא מטו להתם ופי' רש"י מיעקר הוו עקרי רגלייהו ממקומם בעבודה אבל רחוק היה מקומם מן הדוכן ולא מטו עד דגמר ברכת העבודה ע"כ וכבר הזכירו רבינו סוף פרק ט"ו ומדכתב רבינו העומדים בבית הכנסת משמע דעקירת רגליו מביתו לביהכנ"ס אינו נקרא עקירת רגליו לעלות לדוכן וכמ"ש הרדב"ז ח"ב סימן קפ"ח וכתב הכנסת הגדולה ונ"ל שאם היה ביתו סמוך ועקר רגליו מביתו קודם רצה כדי לעלות לדוכן מקרייא עקירת רגליו וכהן העומד בתפילה והגיע שליח ציבור לעבודה אם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן ואם יש שם כהנים אחרים אינו פוסק הרדב"ז ח"א סי' רצ"ג ע"כ.
פניהם להיכל. הכי איתא בגמרא ומשמע דלנשיאות כפים בעינן מקום שיש בו ס"ת דהיינו היכל וכלישנא דגמ' וכן משמע שהבין השיירי כנסת הגדולה סי' קכ"ח אמנם הפרי חדש חלק על זה שם ס"ק י"ב מסברא עיי"ש.
ומחזירין פניהם כלפי העם. שם תניא אידך כה תברכו פנים כנגד פנים אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו ופי' רש"י או אינו אלא פנים כנגד עורף שאין הצבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים ע"כ ולכאורה קשה דמי הכריחו לפרש דהסלקא דעתך הוא כלפי פני הצבור במונח דאף לפי הס"ד אחורי הכהנים הם כלפי ההיכל והלא דבר תמוה הוא וגנאי גדול הוא להיות אחוריהם אל היכל ה' והו"ל לפרש או אינו אלא פנים כנגד עורף שאין הכהנים צריכים להסב פניהם לצד הצבור דאז הוה הס"ד טפי ועדיף כיון שהשכל והדרך ארץ מסייענו וי"ל דרש"י ז"ל הוכרח לפרש כן כדי להסב פני הס"ד לאזהרת הכהנים עצמם ולכך פירש הס"ד דהוה אמינא דכל הקפידא אינה אלא שהכהנים יסבו פניהם כלפי העם שהציווי הוא לכהנים עצמם דוקא במה שנוגע אליהם אבל במה שנוגע לצבור ליכא קפידא משא"כ אם נפרש כפירוש האחר יהיה הציווי לעם שצריכים להסב פניהם לעורף הכהנים ולא לכהנים וזה אינו ותו דאם כן קרא דכה תברכו למאי אתא וכי תיסק אדעתין דעבדינן איפכא דאיצטריך לאזהורי שהכהנים יהיו פניהם כלפי ההיכל ולא אחורי היכל ה' הא ודאי ליתא משא"כ אם נפרש כפי' רש"י קרא גופיה להכי אתא לאשמועינן דפני הכהנים יהיו כלפי העם ואין קפידא בזה אם יהיו אחוריהם כנגד ההיכל כיון שהברכה היא לישראל אלא דאכתי הוה ס"ד דלא חיישינן לפני הצבור אם יהיו שלא כנגד פני הכהנים להכי איצטריך קרא דאמור להם ותו דאם הוא כפי' האחר הו"ל לומר או אינו אלא עורף כנגד פנים דעורף הוה קאי אכהנים ודו"ק.
וראיתי בענין זה להרב כנסת הגדולה או"ח סי' קכ"ט בהגהת הטור שתמה על רבינו בעל הטורים ז"ל למה השמיט חלוקת פנים כנגד פנים דאיתמרא בגמ' וכו' וכתבו ברייתא זו הרמב"ם ז"ל והרא"ש פ"ק דמגילה ומן התימה על רבינו ב"י ז"ל שלא הרגיש בזה ע"כ דבריו ואני שמעתי ולא אבין מאי קמתמא על הני רבוותא ז"ל דדין זה מבואר בדברי הטור להדיא כפול ומכופל שהרי כתב וכשמחזירין פניהם כלפי העם וכו' עד ואחר כך מתחיל שליח צבור שים שלום ואז הכהנים מחזירין פניהם כלפי הקדש וכו' ואינם רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל ש"צ שים שלום וכו' ושוב כתב ובשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו וכו' ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם ע"כ א"כ איפה מאי איכא לאתמויי עליה כיון שביאר דבריו להדיא בהמשך לשונו ויותר יש לתמוה על הפרי חדש ז"ל שם שכתב על זה דהמחבר גם כן השמיטה והרי הביאו בסעיף י"א וט"ו וכ"ג וכתב ע"ז הרב ז"ל דמאחר שכתבו שצריך לברך בקול רם והיינו טעמא כאדם שאומר לחבירו ממילא נפיק גם כן שיהיה פנים כנגד פנים וכו' וסמכו עוד אמ"ש לקמן והעם יכונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים כנ"ל ליישב דעת הטור והשו"ע ז"ל ולא ידעתי למאי איצטריך לפי' ראשון כיון דהטור ביאר השני דינים ולתירוץ שני גם כן אמאי הוצרך להביא עצות מרחוק. שוב התבוננתי בזה ונראה לענ"ד דכוונת קושייתו בדברי הטור שכתב ואין מברכים אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאות כפים ובקול רם ע"כ וכן העתיק השו"ע סעיף י"ד וקשיא ליה ז"ל דאמאי השמיט בהנך בבי ההיא דפנים כנגד פנים דאי ממ"ש לקמן לא משמע דהוי לעיכובא ובהני כתב אין מברכים אלא וכו' דהוי לעיכובא ורבינו הל' י"א העתיק כולם בלשון שלילה ויפה הקשה ז"ל דהוה ליה לאתויי הא נמי עם הנך כמבואר ומעתה התירוץ הראשון של הפר"ח ז"ל הוא נכון בזה אף דבאמת ממ"ש וסמכו עוד אמ"ש לקמן וכו' מורה כוונה אחרת כנ"ל.
ופושטין אצבעותיהם. ובטור שם כתב פושטין ידיהם וחולקים אצבעותיהם ע"פ המדרש מציץ מן החרכים ששכינה למעלה מראשיהם ומציץ מבין חרכי אצבעותיהם ומכוונים לעשות חמשה אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד ובין אצבע לגודל לקיים מציץ מן החרכים (ה' חרכים) ובעטרת זקנים הביא משם הזוהר זלה"ה שאסור לזקוף האצבעות בחנם.
ומתחילין יברכך. כתב מרן הקדוש וז"ל לא ידעתי מנ"ל לרבינו שהם מתחילין יברכך ואפשר שלמד כן ממ"ש אין הכהנים מתחילין ברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור וכו' ע"כ ובאמת דממ"ש בפירושו להמשנה פרק אין עומדין משמע בהיפך שכתב אמתניתין דהעובר לפני התיבה וכו' וז"ל סדר ברכת כהנים וכו' ושליח צבור כנגד הכהנים פנים אל פנים וישים בפיהם ג' ברכות אות באות על ענין זה אומר שליח צבור אומר יברכך ויענו הכהנים יברכך וכו' ואחר כך אומר להם שליח ציבור ה' ויענו הכהנים ה' ואחר כך יאמר להם ש"צ וישמרך ויענו הכהנים וישמרך וכו' ע"כ הרי דכתב להדיא שגם תיבת יברכך הש"צ מקרא אותם והוא הפך מ"ש כאן אם לא שנאמר דשם לא נחית אלא לאשמועינן הסדר איך עושים שלכך בא לבאר כיצד יקרא הש"צ ויענו הכהנים וכאן דנחית לענין דינא ומעשה ביאר לנו אמיתות הדין לדעתו ז"ל וגם מרן ז"ל לקמיה הוכיח דזו היא דעת רבינו שהכהנים מתחילין יברכך וראיתי להרב ב"י שם שכתב שהיה נכון להסכים דבריו של כאן למ"ש בפירושו להמשנה שהיא שיטת הפוסקים (הטור והתוספות והר"ן ז"ל) וכו' מכל מקום בכל מלכות ארץ ישראל ומצרים נוהגים שהכהנים מתחילין מעצמן לומר יברכך בלא שום הקראה וכו' כדעת הרמב"ם ואומרים שכך הם דבריו בפירוש המשנה בנוסחת הערב שהיא אמיתית וטעם הדבר מבואר דכיון דאין מקרין הכהנים אלא כדי שלא יטעו בתיבה ראשונה דליכא למיחש לטעות למה יקרו אותה ע"כ דבריו וראיתי להרא"ם ז"ל בתשובה סי' ג' שנתאמץ הרבה להכריח מתוך הגמרא ודברי רבינו שבפרקין דגם תיבת יברכך הש"צ מקרא אותם והפרי חדש שם חלק עליו עיין עליו. ולענ"ד נראה ראיה גדולה דתיבת יברכך הכהנים מעצמם אומרים אותה בלא הקראה מדברי רבינו בהל' ח' וז"ל ואומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך והוא מקרא אותם מלה במלה על הסדר שאמרנו הרי שאחר שאומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך אז הוא מקרא אותם מלה במלה וכן הוא מנהגינו פשוט.