מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יא · הלכה כ
כשם וכו'. שם מתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר במאי תפקע קדושתא ומאן דשרי אי לאו דהו"ל הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה הדר הוה ליה מתנה כזביני ע"כ ופסק רבינו לקולא ע"פ הכלל שכתב הרב ב"י סימן קנ"ג דכל מקום דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל ע"כ ומכאן הוכיח בשו"ת תומת ישרים סימן קי"א הביאו הרב כנסת הגדולה שם דמה שנתחייב מן המתנה שקבל בשכבר דחשבינן לזה החיוב כאילו הוא בעין וכו' ע"כ ומסתברא שדין זה נאמר בין כשקבלו כבר ההנאה בין שהם מצפין ועתידים לקבלה דעל דעת כן נתנו מתנה זו והרב מג"א ז"ל כתב שם וז"ל אבל ליתנו לעיר רחוקה שבודאי לא הו"ל הנאה מהם אסור וכו' ע"כ ואין נראה דהא סתם נותן מתנה הוא בשביל הנאה שקבל או שעתיד לקבל ואי משום הריחוק זה אינו הכרח דכי היכי דקבלו אותם הרחוקים מתנה מאלו כך יתכן שאלו יקבלו איזה הנאה מהם חלף משכורתם והריחוק אינו מעלה ולא מוריד.
אבל לא שוכרין וכו'. הכל מבואר שם בגמרא.
וכן כשסותרים וכו'. ושם בגמרא הני מילי בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה ונראה שכיון שרבינו כתב כן בעצים ועפר שסתרו מן הבנין דהיינו עתיקתא ובהנהו כתב דלהלוותם אסור מינה דבחדתי נחתינן דרגא ואף להלוותם שרי לגמרי דאין בהם שום קדושה כלל וכן משמע מדברי הרב בית יוסף שם.