מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק י · הלכה יג
עשרה ימים וכו'. פ"ק דף י"ב ואמר רבא בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליוהכ"פ שמתפלל המלך הקדוש המלך המשפט ורבי אלעזר אומר אפילו אמר האל הקדוש יצא שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ וקאמר האל הקדוש מאי הוי עלה א"ר יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה ופי' רש"י המלך המשפט כמו מלך המשפט כמו נושאי הארון הברית כמו ארון הברית וכן המסגרות המכונות שהוא כמו מסגרות המכונות וכן העמק הפגרים כמו עמק הפגרים ע"כ. ומתוך דבריו ז"ל משמע דאם אמר מלך הקדוש מלך המשפט יצא דהיא היא לדידיה ומשמע מהך סוגיא דרב יוסף דקאמר האל הקדוש וכו' היינו דוקא דיעבד מכלל דכי קאמר רבה המלך הקדוש וכו' היינו לומר דאפי' דיעבד לא יצא וצריך הוא לחזור דאין לומר דכוונת רב יוסף דבין אמר האל הקדוש וכו' בין אמר המלך הקדוש כל אפיא שוים דאפילו לכתחילה יצא דיליף לה מקרא דויגבה ה' צבאות במשפט כדברי ר"א חדא דאפילו ר"א גופיה לא קאמר אלא יצא דמשמעותו דיעבד דוקא ועוד דהתינח בהאל הקדוש דיליף לה מקרא דהאל הקדוש נקדש בצדקה אבל במלך אוהב צדקה ומשפט אין לנו שום פסוק וא"כ על כרחך דאין להתיר אפי' לכתחילה ודי לנו שנאמר דבדיעבד אין מחזירין אותו מעתה כי פליג רבה ואמר המלך הקדוש וכו' כוונתו דאפילו דיעבד לא יצא וצריך הוא לחזור וכ"כ התוספות שם וכן דעת הרי"ף והרא"ש והזכירם מרן ז"ל והראב"ד ז"ל הביא יש מי שאומר שאינו חוזר וכו' ע"כ ובאמת שנראה דרך דחוק יעויין עליו וכבר הליץ בעד רבינו מרן והמגדל עוז ז"ל עיין עליו והעיקר נראה כדברי רבינו וסיעת מרחמוהי.
ומבואר ג"כ מדברי רבינו דבין בהמלך הקדוש בין בהמלך המשפט אם טעה באחד מהם לעולם חוזר והרב ב"י או"ח סימן תקפ"ב הביא מחלוקת בזה ודברי רבינו נראין ע"פ הסוגיא שהזכרנו. והפר"ח ז"ל שם נסתפק אם בשאר ימות השנה אמר המלך הקדוש המלך המשפט אם נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות והסכים ז"ל דאם רצה לחזור תבא עליו ברכה וא"צ להוסיף בה דבר דהרי יש בה חידוש ע"כ. ולמה שכתב רבינו טעה וחתם בשתים עשרה ט"ס הוא שכפי המנין אינה אלא אחת עשרה וכמ"ש בסוף פ"ב עיי"ש ועיין עוד להרא"ם סימן ו' ושוב מצאתי להסמ"ג עשין י"ט שכתב גם הוא ברכת שתים עשרה ולא ידענא מאי אידון בה שכפי הנראה בחוש המישוש אין לו הבנה וכמ"ש לעיל עיי"ש.
ואם לא נזכר וכו'. נראה פשוט דעד שהשלים תפילתו שכתב ז"ל לאו דוקא אלא ר"ל עד שיעקור רגליו על פי מ"ש לעיל הל' י' עיי"ש.