אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח

פרק י · הלכה ו

הלכה ה

מי שנסתפק לו וכו'. פרק מי שמתו (ברכות דף כ"א) אמר רבי אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוחנן אומר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע הברכה וכו' ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללים אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל ע"כ. וכתב רבינו יונה ז"ל ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אינו רוצה לומר שאסור לחזור ולהתפלל דמה טעם יש שאם ירצה אדם להתפלל דרך רשות שלא יתפלל אלא ר"ל אינו חובה עליו לחזור ולהתפלל דייקא נמי מדאמר ר"י ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ובודאי דר"י לא אמרו לחובה שלא אמר שיתפלל אדם כל היום כולו לחובה אלא לרשות ומדחזינן דר"י מיירי לרשות שמעינן דר' אלעזר ברשות מיירי ע"כ ולכאורה דברים תמוהים הם דכיון דהכריח דמימרת ר"י אינו חובה אלא רשות ור"א נמי רשות קאמר ולא חובה כלל א"כ במאי פליגי וראיתי להרב ב"ח שעמד גם הוא בלשון זה ולא תירץ כלום עיי"ש.
ולענ"ד לומר עם מה שכתב הרשב"א בתשובה צ"א וז"ל ור"י דאמר חוזר ומתפלל רשאי לחזור ולהתפלל קאמר אפילו הכי ודאי משמע דצריך לחזור ולהתפלל דכיון שהוא רשאי ספיקו כודאו שהרי אפילו ודאי לא התפלל אינו מחוייב מדאורייתא אלא מדרבנן וא"כ כשנסתפק לו אם התפלל הוא רשאי ואין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה למה לא יחזור הא אם אינו חוזר כל שרשאי לחזור הרי הוא כמו שמראה בעצמו שאינו חושש לתפילה לפיכך צריך לחזור ולהתנדב ע"כ ואף דדבריו ז"ל קיימי אמאן דמפרש דר"א אינו רשאי קאמר מכל מקום דון מינה דלר"י דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו כוונתו שצריך לחזור ולהתפלל ולישנא דהלואי הכי דייק מה שאין כן לת"ק דלא אמר דבריו אלא בלשון שלילה ודו"ק וכעין זה כתב הרב לח"מ ז"ל עיי"ש.
והנה הרי"ף ז"ל פסק כר"י וכתב ומפרשי רבנן הני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסיר וכו' וכתב על זה רבינו יונה ז"ל וז"ל זה הלשון שכתב הרי"ף ז"ל אבל אדעתא דחובה אסור אינו מכוון דכיון דהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח ואיך אמר אסור ע"כ הלשון מגומגם דכיון שהקשה עליו איך יתפלל אדעתא דחובה משמע דר"ל כיון שהוא מסופק היכי ס"ד לומר דיתפלל אדעתא דחובה הגע עצמך שכבר התפלל הו"ל ברכות לבטלה וממה שכתב שוב ואם בא לשאול וכו' נאמר לו שאם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח משמע דר"ל אם ירצה יתפלל בתורת רשות ואיך אמר אסור והרי"ף ז"ל כתב איסור במתפלל אדעתא דחובה ונמצא פליג מדידיה אדידיה ונגד מ"ש הרי"ף ז"ל ויש ליישב ודו"ק. ולענין פסקו של רבינו נראה דס"ל כהרי"ף ז"ל וס"ל דלא פליג רבי יוחנן אדרב יהודה אמר שמואל וכדכתב מרן ז"ל [בכ"מ] ובב"י או"ח סי' ק"ז. וצ"ל דבספק התפלל ס"ל דלא בעי חידוש כיון דאתינן עליה מספיקא ולכך לא הזכיר כאן חדוש אבל בודאי התפלל כבר ביאר רבינו הדין סוף פ"א מהלכות אלו דבעי חידוש ואף דמרן כסף משנה כתב שם דנפקא ליה לרבינו מהא דר"י דמשמע דר"י בחדוש איירי ובספק נמי פסק כוותיה כיון דרבינו לא הזכיר חדוש בספק צריכים אנו לומר דלעולם ר"י אף בלא חדוש איירי אלא כיון דחזינן לרב יהודה אמר שמואל דבעי חדוש בודאי התפלל. ור"י לא פליג עליה סתמא דמלתא דלר"י נמי יש לחלק בין ספק לודאי וא"כ צ"ל דמרן ז"ל שם קיצר במובן ולעולם דעיקר מימרת ר"י בספק התפלל קיימא ומשום הכי לא בעי חדוש והוא הדין נמי בודאי התפלל דמצי לחזור ולהתפלל רשות אלא דבעי חדוש וכ"כ הפרי חדש שם וכדעת התוספות ז"ל ורבינו לא הביא דין הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללים וי"ל דסמך אמ"ש שם פ"א יעו"ש ומסתברא דאין לו לפרוש מן הצבור ולהראות עצמו שאינו רוצה להתפלל עמהם דנראה ככופר חס ושלום ומלתא דפשיטא היא וק"ל.

שאם רצה יחיד וכו'. וכבר נתבאר סוף פרק א' עיי"ש.

ואם היתה תפילת ערבית וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דאין כאן נחת רוח ופי' מרן ז"ל דכוונתו משום דהשתא קבעוה חובה ומ"מ אינו מוכרח ע"כ.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה