מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק י · הלכה ג
שליח צבור שטעה וכו'. שם דף ל"ד משנה העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהיה סרבן באותה שעה ושם בגמרא ת"ר העומד לפני התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח כיצד הוא עושה פעם ראשונה יסרב שניה מהבהב שלישית פושט את רגליו ויורד ע"כ ומשמע דהך ברייתא לא איירי בחלוקא דמתניתין בטעה וכו' דבההוא אין לו לסרב כלל אלא איירי בעובר לפני התיבה מתחילה וכן פסק הרב ב"י או"ח סימן נ"ג יעו"ש. ולישנא דמתניתין הכי דייק ולא יהא סרבן באותה שעה כלומר דאינו עת לסרב משום טורח צבור וביטול כוונת התפילה. אכן רבינו לא הזכיר כי אם דין זה דטעה. והרב מעיל שמואל ז"ל בנימוקיו על רבינו כתב דבמ"ש רבינו ולא יהא סרבן באותה שעה רמזו ז"ל מכלל דבשעה אחרת צריך לסרב ע"כ והוא דוחק דבאותה שעה הוי כלישנא דמתניתין ולמה לא ביאר רבינו דין הברייתא.
לכך נראה לענ"ד דרבינו ס"ל דהך ברייתא הוי פירושא דמתניתין ולכך מייתו לה אמתניתין גופא וזה ממ"ש רבינו בפירושו להמשנה שם וז"ל ופירוש סרבן איש מרי כלומר אין לו להמנע יותר מדאי ע"כ. משמע מדבריו דיש לו לסרב קצת אך לא יותר מדאי דהיינו דין הברייתא עצמו וגם תיבת סרבן דקתני מתניתין הכי מוכחא דאם לא כן הוה ליה למתני ולא ימנע מלירד או ולא יתעכב וכיוצא בלשונות אלו ומדקתני ולא יהא סרבן ותיבת סרבן באמת הוא הממאן בדבר לגמרי וכעין מ"ש רבינו לכך ס"ל ז"ל דהברייתא דקתני צריך לסרב אתא לפרושי מתניתין וכי היכי דלא תקשה דמתניתין קתני דלא יהא סרבן פירשה הברייתא דע"י גבול קאמר דאם מסרב יותר מדאי וכו' ואם אינו מסרב כלל וכו' הא כיצד וכו'.
אבל אם התחיל בה ממתינים לו שעה וכו'. ובגמרא דף כ"ח אמרינן שמואל הקטן השקיף בה ב' וג' שעות ומרן ז"ל כתב דלאו דוקא אלא שעה אחת סגי וכו' ע"כ. וקצת קשה דהא קי"ל שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש כדאיתא בפרק מי שמתו (ברכות דף כ"ג) וכמ"ש התוספות שם ד"ה אלא דכו"ע וכו' וא"כ אמאי לא החזירוהו לתחילת התפילה ואם איתא אמאי לא הזכירו רבינו דהא פשיטא דבשיעור שעה אחת הוי כדי לגמור את כולה דאפילו חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת בתפילתם. וכן נמי איכא למידק בטעה ולא ידע מהיכן יתחיל וכו' וי"ל דלא אמרו שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש אלא בהסיח דעתו מן התפילה לגמרי מטעם איזה סיבה כגון בראה נחשים ועקרבים או הפסיק מפני היראה וכיוצא אבל הכא ששכח הנוסח והוא משתדל ומחשב להזכירו לא מקרי הסח הדעת כלל והרי זה כמו גביל לתורי וכיוצא דלא מקרי הפסק. ובעיקר דין שהה כדי לגמור את כולה שחוזר לראש איכא למבעי אי חשבינן כדי לגמור את כולה מאותו מקום שפסק או מתחילת התפילה ובמסכת מגילה בעי תלמודא כי הא בדין המגילה ופשיט דפשיטא דחשבינן מתחילה דאם לא כן נתת דבריך לשיעורין וה"ה הכא.