מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק טו · הלכה יא
כהן שנשא כפיו וכו' ואפי' כמה פעמים ביום. פרק ראוהו בי"ד דף כ"ח קאמר רבא כיון דאילו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה הוא ורב שמן בר אבא דחי ליה דאי בעי מברך אי בעי לא מברך ומשמע לכאורה דרבא בעי שיברך דוקא וא"כ פליג ארב שמן בר אבא וא"כ קצת קשה לדברי מרן ז"ל שכתב כך פשוט בראש השנה וכיון דאיכא פלוגתא לא יוצדק לומר דפשוט הוא. וי"ל דאין הכי נמי דלא פליגי ותדע דהתוספות ז"ל ההך מימרא דרב שמן בר אבא כתבו וז"ל משמע מכאן דכיון דעלה לדוכן פעם אחת ביום שוב אינו עובר בעשה דאמור להם כל היום דהא קאמר אי בעי לא מברך ע"כ ואם איתא דפליגי לא הוה להו למקבע הלכתא דלא כרבא שהוא בתרא אלא ודאי דס"ל ז"ל דלא פליגי אלא דרבא ס"ל דכיון דאי בעי הדר מברך זמניה הוא לענין לעבור על בל תוסיף ורב שמן בר אבא פליג עליה בהא ונמצאו דברי מרן מדוייקים ורבינו כתב סתם נושא ידיו ומברכן דמהיות טוב אל תקרא רע ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
כהן שלא עקר וכו'. סוטה דף ל"ח אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה והא רבי אמי ורבי אסי סלקי מיעקר הוו עקרי כרעייהו מימטא לא מטו להתם ופי' רש"י מיעקר הוו עקרי רגלייהו ממקומן בעבודה אבל רחוק היה מקומן מן הדוכן ולא מטו עד דגמר ברכת העבודה ע"כ והיינו מ"ש רבינו אבל אם עקר רגליו וכו'.