אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח

פרק טו · הלכה ז

הלכה ו

ואל תתמה וכו'. קשה לכאורה דמהיכא תיתי שיהא תמיה ע"ז תיפוק לי דאפילו אם הוא עכו"ם גמור הרי אמרו במגילה דף ט"ו אמר רבי חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהם ואלו הם דוד ודניאל דוד דברכיה ארונה דכתיב ויאמר ארונה אל המלך ה' אלהיך ירצך דניאל דברכיה דריוש דכתיב אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך וכהן זה אף אם הוא רשע גמור לא גרע מעכו"ם ולמה לי קרא דואני אברכם. והנה אנכי הרואה שחז"ל במקום אחר אמרו הפך מזה שהרי אמרו בבראשית רבה על פסוק אחותינו את היי לאלפי רבבה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל יצחק עליה שלא יהיו אומות העולם אומרים תפלתינו עשתה פירות וכו' מוכח מכאן שברכת הדיוטים אין בה ממש ולכאורה הוה נראה לענ"ד דשאני הכא שלא תלו הברכה בשי"ת אלא מעצמם ברכו סתם משא"כ גבי דריוש וארונה שתלו הברכה בהשי"ת דריוש אמר אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך וארונה גם כן אמר לדוד ה' אלהיך ירצך ולכך הזהירו חז"ל דלא תהיה ברכתם קלה בעינינו כיון שתולין הדבר בהשי"ת אמנם קשה לזה ממ"ש שם במגילה לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעה והקשו המפרשים ז"ל דכיון דאפילו בקללה אין לזלזל מעתה מה צורך לדרשת דריוש וארונה הא כל שכן הוא דמרובה מדה טובה ממדת פורענות וכו' עיין עליו הרי דשם לא היתה הזכרת שם שמים ואפילו הכי נתקיים ודוחק לומר שהם מדרשים חלוקים לכך נראה דהתם גבי רבקה שאני שהשי"ת ב"ה הבטיח לאברהם אבינו ע"ה והיה זרעך כעפר הארץ וכו' כי ביצחק יקרא לך זרע אם כן בהכרח יצחק היה ראוי ליבנות ע"פ הבטחתו יתברך ואם היה מוליד תכף היה מקום לאומות העולם לומר שלא מאמרו יתברך גרם זה אלא תפלתם הוא שגרמה ולכך רצה השי"ת שיתגלגל הדבר על ידי תפלתו של יצחק וזה נראה נכון מאד.
מעתה הדרן לקושיין דעל כל פנים אין לזלזל אפי' בברכת עכו"ם ואיך כתב רבינו ואל תתמה וכו' דנראה דאין שייך כאן תמיהה ואין לומר דאין הכי נמי דיתכן דגרע מעכו"ם וכגון אם יש בו מהעבירות החמורות כגון אפיקורוס או מוסר וכיוצא דאף שאינו עובד ע"ז ולא הרג את הנפש דינו חמור דמורידין ולא מעלין משא"כ בעכו"ם שאין בינינו וביניהם מלחמה דלא מורידין ולא מעלין וכמ"ש רבינו ספ"ד דהל' רוצח דמדכתב רבינו מה תועיל ברכת הדיוט זה משמע שאין בו מאותם העבירות החמורות מדלא קראו רשע אלא הדיוט. והנה הדבר מבואר בדברי רבינו דג' הדרגות בדבר דלעיל הל' ג' כתב דכהן שעבד ע"ז או שהרג את הנפש אע"פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו דקראי מפקו ליה לגמרי ושוב כתב רבינו ושאר עבירות אין מונעים אותו נראה דהכוונה אין מונעים בתנאי שעשה תשובה דבאינך תרתי כתב דאפילו תשובה אינה מועלת הא בשאר עבירות מועלת ולכך כתב דאין מונעים מלישא כפיו דאף אם היה בו מהחמורות אין לך דבר שעומד בפני התשובה וכאן בא לומר דאם אין בו מהחמורות אלא מהקלות דהיינו שאינו מדקדק במצות וכו' או שאין משאו ומתנו בצדק דבאלו אף שלא עשה תשובה הרי זה נושא כפיו ואין מונעים אותו ולזה בא לומר ואל תתמה וכו' מה תועיל ברכת הדיוט זה דבאמת אינו רשע גמור זו נראית דעת רבינו האמיתית ומעתה לעיקר קושיין י"ל דכוונת התמיה היא על שמתרצה הקב"ה שאלו האנשים יברכו את ישראל בקביעות ובחר בהם דוקא לברך את ישראל דהיה לו להיות בוחר בהאנשים הכשרים שבהם ולשלול ההדיוטות ובזה היה מועיל שיתברכו ישראל על ידיהם מה שאין כן כשהוא דרך אקראי בעלמא וממילא ששום אחד מברך דאף אם הוא גרוע אין בזה קפידא כלל דאדרבא אפשר דעת רצון היא ואין לזלזל באותה ברכה כלל ולהכי נמי איצטריך קרא דואני אברכם לומר תדע למה בחרתי בכהנים ולא חלקתי בהם מפני שאין הברכה תלויה בהם כלל דהם עושים שליחותי ואני הוא המברך.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה