מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ט · הלכה ז
מי שריחם וכו'. משנה בברכות דף ל"ג ובמגילה דף כ"ה על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא פליגי בה תרי אמוראי במערבא חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות ופי' רש"י ואינן אלא גזירת מלך להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצותיו ע"כ. ומפרש רבינו שאומר כן בדרך תחנונים מי שריחם וכו' והוא מהירושלמי וכדלקמן בע"ה. וראיתי להתוספות שם שכתבו וז"ל קשה להר"ר אלחנן על שיסד הקליר בקדושתא שאנו אומרים ביום ב' של פסח צדקו אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד דמשמע שר"ל שהקדוש ברוך הוא חס על אותו ואת בנו והוא אינו אלא גזרה ע"כ. ותמיהא לי מלתא איך לא הזכירו התוספות ז"ל המדרש רבה בריש פרשת כי תצא שנראה שמשם הוציא זה הקליר ז"ל דאיתא התם וז"ל ולמה התינוק נימול לשמונה שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כח וכשם שרחמיו של הקב"ה על האדם כך רחמיו על הבהמה מנין שנאמר מיום השמיני והלאה וגומר ולא עוד אלא שאמר הקב"ה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה כך נתמלא רחמים על העופות מנין שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך וכו' ע"כ הרי שהמדרש הזה מוכח כדברי הקליר ז"ל. ואולי שהתוספות ז"ל ס"ל דאין הכי נמי דמצינן למימר הכי לפרושי טעמא דקראי אבל לאומרם בפה בדרך תחנונים או בקשה אסור דהרי זה כמחליט הדבר שכן הוא וזה אינו דאינן אלא גזרות כדאיתא בגמרא ותדע שאם כן למה התיר לשחוט הבהמות והחיות והעופות כלל ובזה הש"ס דילן נמי לא פליגא ההך מדרש וא"כ שפיר הקשו ז"ל על הקליר.
אכן אנכי הרואה שדברי הקליר ז"ל הנ"ל יסודתם ע"פ התרגום של יונתן בן עוזיאל בפרשת אמור על פסוק ושור או שה אותו ואת בנו וכו' שתרגם עמא בני ישראל היכמא דאנא רחמן בשמיא כן תהוון רחמנים בארעא תורתא או רחילא יתה וית ברא לא תכסון תרויהון ביומא חד. גם בפרשת כי תצא בפסוק לא תקח האם על הבנים תרגם ז"ל לא תסב אימא מעל בניא דמורה ג"כ דהטעם משום מידת רחמנות וגם על זה הוה מצינן לדחוקי נפשין קצת דלא פליג התרגום הזה על מתניתין וש"ס דילן דשאני פירוש הפסוק מאומרו דרך תחנונים ובקשה שאין הקב"ה חפץ בזה כדי לחזק בנפשותינו עבודתו ועול מצותיו כמ"ש רש"י ז"ל ולהכי לא אריך למעבד כי האי ומשתקין אותו תנן.
אכן ראיתי בירושלמי שכתוב כך אהך מתניתין רבי יצחק בשם רבי סימון כקורא תגר על מידותיו של הקב"ה על קן צפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך רבי יוסי בשם רבי סימון כנותן קצבה למידותיו של הקב"ה עד קן צפור הגיעו רחמיך וכו' ע"כ ופירושו מבואר דאין הכוונה שאומר כלשון זה ממש דאם כן הוה ליה מטיח דברים כלפי מעלה ח"ו ואפילו אם היה באמת כן אין לומר להשי"ת כלשון זה חלילה וכדאשכחן גבי חנה שאמרה אם ראה תראה וכו' כדאיתא בפרק תפילת השחר אלא דקמ"ל דאפילו אם אומר כן בדרך תחנונים ובקשה כמו שכתב רבינו מי שריחם על קן צפור וכו' ירחם עלינו עכ"ז הוי כקורא תגר על מידותיו ברוך הוא ותדע עוד דלשון המשנה אינו מורה כן כלל וגם בירושלמי לא אמרו בקורא אלא כקורא וכו' תו איתא התם ומסיים בה הכי ואילין דמתרגמין עמא בני ישראל כמה דאנא רחמן בשמים כן תהוון רחמנין בארעא תורתא או רחילא יתה וית ברא לא תכסון תרויהון ביומא חד לא עבדין טבאות שהן עושים מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ע"כ. הרי מוכח להדיא דלפי הירושלמי הזה הך תרגום דיונתן בן עוזיאל פליג אמתניתין וש"ס דילן ואירושלמי שהרי אמרו להדיא דאין לתרגם הפסוק כך אמנם מקום הניחו מן השמים. ואולי בצירוף כוונתי הרצויה אהיה מכוין אל האמת וזה דלכאורה תמיהא מלתא טובא לומר על יונתן בן עוזיאל שהיה בזמן התנאים ותלמידו של הלל כדאיתא בב"ב דף קל"ד ובסוכה דף כ"ח שמונים תלמידים היו לו להלל וכו' גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף וכתבו שם התוס' דומיא דמתן תורה כנתינתה מסיני באש הרי שכל דבריו היו ברוח הקדש ואיך יהיה כח בירושלמי ובאמוראים לחלוק עליו ואף דכח הדוחה יאמר דכוונת הירושלמי לומר דאין זה תרגום של יונתן בן עוזיאל כלומר שהוא לא תרגם כן וכמו שמצינו כמה פעמים לרש"י ז"ל בפי' החומש שחולק על התרגום שלפנינו ולפעמים הוא מטעה האומרים כן כמ"ש בפרשת שופטים המתרגם לתרע בית דינך טועה וכוונתו ז"ל שהמעתיקים טעו בזה מלבד דאין זה משמעות הירושלמי ודוחק גדול הוא להטעות חצי פסוק עוד מצד אחר אין נראה לומר כן שהרי תרגם ג"כ פסוק דלא תקח האם על הבנים ע"פ דרך זה לא תיסב אימא מעל בניא כנ"ל דמוכח דלשיטתיה אזיל דהוי ממידת רחמנות.
ועל פי דרך המדרש רבה שהזכרנו לכך נראה לענ"ד דכוונת הירושלמי ודאי דאינו לנגד תרגום זה שאינו אמת חלילה אלא לימד לנו שאין להבין הדברים כפשטן ולהחליט הדבר שזה הוא משמעות הפסוק דוקא דנמצא מוליד מזה שמידותיו ב"ה אינן גזרות אלא רחמים וכן יש לדייק קצת הלשון דקאמר ואילין דמתרגמין וכו' דאם הכוונה על יונתן בן עוזיאל כלומר דט"ס הוא וכיוצא הוה ליה לומר והמתרגם או מי שתרגם וכו' אלא נראה דהכוונה אינה אלא על אותם האנשים שמבינים זה התרגום כפשוטו דלא עבדין טבאות כלומר להבינו כן אלא שכוונת זה התרגום הוא כעין המדרש רבה שהזכרנו דהיינו על דרך דרש וכיוצא ואף שגם הוא אמת מ"מ דרך פשט אין להבינו להחליט הדבר כן דנמצא מהרס בנין גדול הנוגע לעבודת הבורא יתברך ומכ"ש אם על ידי זה יקבע הדברים בתפילתו לומר מי שריחם על אותו ואת בנו או על קן צפור וכו' דודאי יש לאדם ליזהר מאד בתפילתו ובההיא דפ' תפילת השחר ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק וכו' א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך וכו' וכתב שם הרא"ש ז"ל דהני מילי בדרך תפילה ותחנונים אבל דרך שבח והודאה שפיר דמי וכו' ועל פי האמור הנה מקום לדברי הקליר ז"ל שיסד צדקו וכו' כלומר בדרך נסתר אכן דעת התוספות ז"ל דמ"מ יש לטעות במשמעות הדברים וע"פ זה נראה לענ"ד שהכל מיושב. שוב הגידו לי שהרמב"ן ז"ל בפרשת כי תצא והזכירו התוס' יו"ט עמד בפרט זה ושבח להשי"ת שכיוונתי לדבריו אכן הוא ז"ל לא הזכיר דברי הירושלמי והמדרש והתוספות הנ"ל אלא דברי המורה זלה"ה שבאמת דבריו מגומגמים עיי"ש.
וכן לא ירבה בכינוים. שם ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא וכו' וכבר הזכרתיו למעלה וכתב הרב ב"י בשם הרא"ה דאע"ג דשתיקותא מעליותא כלפי שמיא הני מילי באדכורי שבחא בדידיה דרחמנא כגון אדיר ונורא ואמיץ דאנן לית לן דיעה לאדכורי שבחיה אבל לספר נפלאותיו ונסיו וגבורותיו כל המוסיף הרי זה משובח וזהו כל ספר תהלים ותושבחות ע"כ.