מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה יב
ושבחו חכמים וכו'. פרק כל כתבי א"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ופריך איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא ופי' רש"י שני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים ע"כ והכי מוכח הירושלמי ורבינו ס"ל דהיינו מתהילה לדוד עד סוף הספר וכ"כ השבולי הלקט בשם מסכת סופרים הביאו הרב ב"י סוף סי' נ' והטור סי' נ"א כתב מדאיתא פ"ק דברכות א"ר אליעזר כל האומר תהלה לדוד (ג"פ) בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא ופי' הרב ב"י בשם אהל מועד ר"ל שמצוה זו מכרעת אבל מצוה זו בלבד אינו בן העולם הבא ע"כ.
וכבר נהגו וכו'. ואנו נוהגים לומר מזמור לתודה יהי כבוד ה' לעולם וכו' קודם וברוך ה' לעולם וכו' ויברך דוד וכו' אז ישיר משה וכו' ועיין להטור ומור"ם בהגה סי' נ"א.
ותקנו ברכה וכו'. עיקרו בהרי"ף והרא"ש פרק אין עומדין וסיים הלכך מבעי ליה לאניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל בברוך שאמר עד דמסיים י"ח וכן פסק הרב ב"י, והרמ"א שם כתב שנהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר וגם כשאומרים ויברך דוד ע"כ. וראיתי להפר"ח שם שתמה על ברכה זו שמאחר שנסתם ונחתם התלמוד איך יכלו הגאונים לתקן ברכות מחודשות ומהתימה על הרא"ש שתמה גבי ברכת פדיון הבן ובכאן הודה להם נמי וצ"ע ע"כ ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה חדא דלמה לא תמה על הרא"ש גופיה ממ"ש ריש פ"ק דכתובות דהביא נוסח ברכת בתולים וכתב עלה דאפשר שברכה זו תקנוה הגאונים ז"ל ומסתברא לברכה אחר שמצא בתולים וכו' הרי שהודה לברכת הגאונים ואילו בפ"ב דבכורות ופ"ק דקידושין הביא ברכת פדיון הבן אשר קידש עובר וכו' וכתב עלה דבצרפת ואשכנז לא נהגו לברכה זו דלא מצינו שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא כי אחרי סידור רב אשי ורבינא לא מצינו שנתחדשה ברכה ע"כ וזה סותר למ"ש בפ"ק דכתובות. וכבר נרגש מזה המגן דוד או"ח סימן מ"ו ס"ק ז' ותירץ וז"ל וא"א ליישב אלא בדרך זה דאם יש כבר מנהג לומר אותה הברכה אין לבטלה אף שלא הוזכרה בפירוש בגמרא דכבר אפשר שהיה לגאונים שתקנוה סמך מן התלמוד בזה על כן לא בא הרא"ש בבכורות לבטל הברכה ההיא במקום שנהגו לאומרה אלא שכתב טעם על אשכנז וצרפת שאין מברכים אותה משא"כ בברכת בתולים שהמנהג לאומרה על כן לא ביטלה כלל וכו' ע"כ.
נמצינו למדין שבברכה שנהגו הכל לאומרה א"א לבטלה דאמרינן אפשר שהגאונים שתיקנוה שעל פיהם נתפשטה בעולם מצאו לה סמך מן הגמרא וכו' אף שאין אנו יודעים הסמך ההוא היכן מכ"ש וק"ו לברכת ברוך שאמר שהזכירוה כל הגאונים והאחרונים זלה"ה ונתפשטה בכל העולם בלי שום פוצה פה ומצפצף חלילה וגם יש לה סמך ועזר גמור מדברי התנא האלהי רבי שמעון בן יוחאי זלה"ה בפרשת ויקהל בפיסקא ויעש בצלאל וכו' שהביא ארבעה תיקונים בתפלת שחרית התיקון הראשון בסדר הקרבנות דהיינו פרשת התמיד שאנו אומרים קודם ברוך שאמר והתקון השני בברוך שאמר שהוא קיום העולם במעשה בראשית לברך להשי"ת על כל מה שברא בעולם וז"ל תקונא קדמאה תקונא דגרמיה בגין דאיצטריך לאתקנא גרמיה במצוה וקדושה ולאתקנא בקרבנין ועלוון לאתדכאה תקונא תנינא בתיקונא דקיומא בהאי עלמא בעובדא דבראשית לברכא לקודשא בריך הוא על כל עובדא ועובדא לקיימא קיומא דהאי עלמא ועל דא בברוך שאמר ברוך ברוך על כלא וכו' ע"כ הרי שבזמן התנאים נתקנה ברכה זו בהכרח וכבר אפשר נמי דכי קאמר רבי יוסי בפ' כל כתבי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום וכו' דהיינו בברכה לפניו ולאחריו דומיא דהלל גמור והיינו ברכת ברוך שאמר וישתבח וכדאמרינן בפרק אין עומדין דף מ"ו כל הברכות כולן פותח בהם בברוך וחותם בהם בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וכתבו התוספות ז"ל שם דהיינו טעמא דישתבח אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר ע"כ.
והרב ב"י סימן נ"א פסק בשם הכלבו דאע"פ שבענייני המצוה יכול להפסיק בין ישתבח ליוצר וכמ"ש הטור בסימן נ"ד בשם רב עמרם בין ברוך שאמר לישתבח לא יפסיק ע"כ וכן פסק שם לברכת ציצית ותפילין דיותר טוב להפסיק בין ישתבח ליוצר מבין ברוך שאמר לישתבח משום דהנך שני ברכות אגידי אהדדי דזו פתיחה וזו חתימתה כנזכר מעתה גם הירושלמי שהזכיר הטור ז"ל דהשח בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי מלחמה לרבותא נקט בין ישתבח ליוצר דהו"א כיון שהם ברכות נפרדות אין כאן איסור להכי אשמועינן דאפ"ה עבירה היא בידו וכו' ומכ"ש בין ברוך שאמר לישתבח כמבואר ומצינו כיוצא בזו במכילתין פ"ק דברכות דף ד' איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית דודאי לרבותא נקטיה וכ"ש דשחרית וכמ"ש לקמן הל' י"ח והכי דייקי קצת דברי רבינו כאן שכתב ותקנו ברכה לפני הזמירות וכו' דמשמע דקאי לחכמי התלמוד שהזכיר תחילה ושבחו חכמים וכו' דהיינו רבי יוסי דפרק כל כתבי יהא חלקי וכו' וביאור ברכה זו עיין להרב מנורת המאור פ"ג. שוב זכיתי ומצאתי להרב אבודרהם ז"ל שהביא משם המדרש מי האיש הירא ורך הלבב זה המדבר מברוך שאמר עד סוף התפילה ושוב הזכיר דברי הירושלמי הנ"ל וששתי כעל כל הון.