מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה ו
כשחוגר חגורו. ובגמרא אמרו כי אסר המייניה והרב ב"י בשם הר"ד אבודרהם כתב דהיינו כשלובש המכנסיים והפר"ח הכריח כדברי רבינו וכן העתיק הרב ב"י.
שעשית לי כל צרכי. כן היא גירסת הרי"ף והרא"ש והסמ"ג עשין כ"ז ולא ידעתי למה בברכה זו יברך לנוכח ובשאר הברכות שלא לנוכח ובגמרא שלפנינו כתוב שעשה לי כל צרכי וכן העתיק הטור והרב ב"י והלבוש והר"ד אבודרהם וב"ח ז"ל וצ"ל שהדבר תלוי בגירסאות והרב בעל הלכות גדולות ס"ז העתיק אשר נתן לי כל צרכי וטעם ברכה זו כתב הרד"א ז"ל שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו וכיון שלבש מנעליו כאילו נעשו לו כל צרכיו ע"כ ולפי זה אפשר לומר טעם לגירסת רבינו ודעימיה דכיון שברכה זו עכ"פ היא משונה משאר הברכות האלו שכולם הם דרך שבח והודאה להשי"ת בדרך כלל שדרכו להטיב להתיר אסורים ולהלביש ערומים ולפקוח עורים וכו' משא"כ ברכה זו שהיא מדברת על עצמו של כל אדם ביחוד כדי להורות הביטחון שצריך להיות לאדם שהשי"ת מזמין לו פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו אף שאינו ראוי על דרך קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף לכך נמי רצו לשנות הנוסח לחזק ביותר לב האדם בביטחון בהשי"ת ושלא יבטח בשום נברא בעולם וכשהוא מדבר לנוכח מורה יותר ההשגחה פרטית והביטחון ודו"ק.
כשמהלך לצאת לדרך וכו'. קשה דבגמרא איתא כי מסגי לימא ברוך מכין מצעדי גבר ומדברי רבינו משמע דר"ל כשיוצא לדרך ואפשר דלדרך שכתב לאו דוקא ור"ל למעשיו והפר"ח ז"ל כתב דבגירסת רבינו בגמ' ברכה זו היתה שלא כסדר המעשים ולכך פי' כן.
ומברך אדם בכל יום וכו'. כתב מרן בשם הרי"ף ז"ל מדאיתא פרק התכלת (מנחות דף מ"ג) תניא רבי מאיר אומר חייב אדם לברך בכל יום ג' ברכות שלא עשני גוי ובור ואשה. רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דקא בריך שלא עשני בור א"ל כולי האי אלא היכי איבריך שלא עשני עבד היינו אשה היינו עבד עבד זיל טפי ע"כ ופי' רש"י כולי האי נמי דמשבחת נפשיך דאינך עם הארץ לישנא אחרינא כולי האי נמי בשלמא גוי ואשה הואיל ולאו בני מצות נינהו שפיר מברכת אלא בור בר מצות הוא אלא מאי מברך להשלים ג' ברכות דרבי מאיר. היינו אשה דאשה נמי שפחה לבעלה כעבד לרבו לישנא אחרינא היינו אשה דלענין מצות אשה ועבד שוין דגמרינן לה לה. זיל טפי אפ"ה מזולזל העבד יותר מן האשה לישנא אחרינא זיל טפי כלומר זיל והוסיף וברך שלא עשני עבד כדי להשלים ע"כ והרואה יראה דהנך ג' לישנא אחרינא שכתב רש"י ז"ל מישך שייכי אהדדי וכשאנו מפרשים כלישנא קמא דהעבד הוא מזולזל ביותר מן האשה א"כ יש להקדים עבד לאשה שמשבח לשי"ת שלא די שלא עשאו גוי אלא גם לא עשאו עבד שהוא עדיף מגוי וגרוע מאשה ושוב משבח דאף אשה שהיא יותר חשובה מגוי ועבד לא עשאו וכפי הלישנא אחרינא דאינו בשביל גריעות העבד אלא להשלים וכו' א"כ לפ"ז אין קפידה להקדים העבד להאשה וזו נראית דעת רבינו שהקדים אשה לעבד דשניהם שוים דגמרינן לה לה וכלישנא אחרינא שכתב רש"י ז"ל ומה שמברכים שניהם אינו אלא להשלים השלש ברכות דקתני ר"מ בברייתא ולזה נטה דעת הרב לח"מ ז"ל.
וראיתי להרב ב"ח או"ח סי' מ"ו שהביא יש מפרשים למה אין מברכים במקום שלא עשני גוי שעשני ישראל ותירצו על דרך נוח לו לאדם שלא נברא וכו' והוא ז"ל תירץ שאילו היה מברך שעשני ישראל תו לא מצי לברך שלא עשני עבד ואשה דישראל היינו בן חורין ואיש מדלא קאמר ישראלית והמגן אברהם ומגן דוד ז"ל חלקו עליו עיין עליהם. ולכל הדרכים אכתי קשה דכיון שבירך שלא עשני גוי א"כ ממילא ודאי שלא עשאו עבד דהא ע"כ הכוונה על עבד כנעני דוקא קאמר דהושוה לאשה דאילו עבד עברי הרי הוא כישראל לכל דבריו וי"ל דיתכן בעבד עברי שמסר לו רבו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים דהאשה וילדיה תהיה לאדוניה כתיב ועוד משבח מעבד לאשה שהעבד אין לו יחס משא"כ האשה ולדעת רבינו שהקדים אשה לעבד מלבד האמור לעיל עוד אפשר דמצד אחר אשה גרועה מעבד דלא אתיא לכלל התרי"ג מצות מעולם מה שאין כן העבד דאם ישתחרר יושלם להיות כזכרי ישראל לכל דבריו עיין להרב ב"י ז"ל שם.
ודע שיש שמוסיפים ברכות אחרות על אלו שמנה רבינו הרב בעל הלכות גדולות כתב כד יתיב אומר ברוך מגביה שפלים אי נמי סומך נופלים והטור כתב שנהגו הנשים לברך שעשני כרצונו ואפשר שנוהגות כן שהוא כמי שמצדיק עליו הדין על הרעה עוד כתב שם שיש עוד ברכה אחת בסדורי אשכנז בא"י אמ"ה הנותן ליעף כח ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום ומחזירה לו בבקר שקטה ושלוה וע"פ המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה ומחזירה לו חדשה ורגיעה ע"כ. והרב ב"י כתב עליו וז"ל אע"פ שיש סמך יפה לברכה זו מאחר שלא נזכרה בתלמוד איני יודע איך יהיה רשות לשום אדם לתקנה ומצאתי שכתב האגור שראה מקטרגים עליה מטעם זה והרמב"ם וסמ"ק והרוקח לא הזכירוה והכי נקטינן ע"כ. ובאמת נראה שגם הרי"ף והרא"ש השמיטוה והרב ב"ח שם כתב שכדברי הרב ב"י כתב רש"ל אמנם תמה עליהם דמי הגיד להם שנתקנה ברכה זו אחר התלמוד אימא דהקדמונים היו גורסין כך בגמרא וכו' והביא עדות לזה מהסמ"ג ז"ל דקחשיב לה (עשין כ"ז) וכתב ז"ל אבל אנו בני אשכנז דקבלנו ברכה זו מאבותינו וגם הסמ"ג כתבה אין ספק שהיו גורסין כך בתלמוד והלא ברכת מגביה שפלים שהעיד האגודה עליה שנזכרה בתלמוד וכו' וכ"כ הרוקח אף ששאר הפוסקים לא הזכירוה והיא נמצאת בסדורי האשכנזים וכו' הלכך אין לשום גדול מישראל לגעור בשום אדם וכו' מיהו הירא את דבר ה' ומוחזק בחסידות ואינו רוצה להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה רשאי וכו' אבל סומך נופלים הויא ברכה לבטלה ודאי וכו' ע"כ וכבר כתבנו שהרב בעל הלכות גדולות מנאה והרב כנה"ג שם כתב דמנהגם לומר ברכת נותן ליעף כח בלי הזכרת שם ומלכות ושבא לפניו תלמיד חכם מארץ הצבי והעיד ששמע שהרב ב"י חזר בו בסוף ימיו והיה אומרה בהזכרת שם ומלכות ע"פ הקבלה וע"פ עדות זה נהגו קצת לברכה בשם ומלכות והוא ז"ל גער בהם שלא מפני עדות המעיד ששמע ע"פ השמועה נניח מ"ש בספרו שהיא טענה אלימתא וכו' ע"כ והמגן דוד שם הכריח דבדבר שנהגו בו מקדם אין לבטלה ואין כאן חשש ברכה לבטלה והביא ראיה מדברי ר"ת וכו' יעו"ש והפר"ח ז"ל כתב שבירושלים תוב"ב נתפשט המנהג לאמרה ע"פ כתבי הרב הקדוש מוה"ר יצחק אשכנזי ז"ל זולתי קצת יחידים שאין אומרים אותה והוא היה אחד מהם ע"כ. וכבר ידוע מ"ש הרדב"ז בתשובה סי' ל"ו שכל מקום שנמצא ספרי הקבלה חולקים על פסק הגמרא הלך אחר הגמ' והפוסקים אכן בדבר זה א"א לומר בהחלט שנוסח ברכה זו הויא נגד הגמ' בפרט לפי דברי הרב ב"ח דכיון שהוא מנהג קדמון מהאשכנזים אפשר שכך היתה גירסתם בש"ס ונהרא נהרא ופשטיה. ועיין מ"ש לעיל הל' י"ב.