מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה יד
בהלכות עכו"ם. פרק ו' הל' ו' ז'.
ואין אדם חשוב וכו'. כתב מרן ז"ל דרבינו ס"ל דמאי דאמרו במגילה דף כ"ב דאביי ורבא הוו מצלו אצלויי קאי אתרווייהו בין אאסור רצפה בין אאדם חשוב דאינו רשאי ליפול על פניו ומצלו אצלויי שפיר דמי והכי הוו עבדי אביי ורבא וכו' אי נמי אע"ג דהא דאביי ורבא אצלו אצלויי כדי שלא ישתחוו על הרצפה היו עושים כן מ"מ משמע דכל כי האי גונא הוי בכלל מה שאמרו אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו ע"כ מ"ש בדרך ראשון אתי שפיר לפי הש"ס שאחר מימרת רבי אלעזר וברייתא דרצפה מייתי הך עובדא דאביי ורבא וניצול ממה שהקשה הרא"ש על הרי"ף ז"ל שפירש דהיינו לענין אדם חשוב דוקא יעו"ש. אמנם לאי נמי שכתב קשיא לי דכיון דס"ל דקאי אברייתא דרצפה מעתה מנ"ל דגם כשהיה מתפלל על הצבור גם כן הוה שרי ליה למצלי אצלויי והיכי כתב דמינה איכא למשמע דבאדם חשוב נמי אי מצלי אצלויי שפיר דמי והרי הרא"ש ז"ל דס"ל דקאי ארצפה דוקא נראה דס"ל דבאדם חשוב אפי' בהטיה אסור וכן הטור בנו ז"ל גבי רצפה כתב היתר ההטייה וגבי אדם חשוב לא כתב שם היתר כלל נראה דאין ללמוד דין זה מההיך לכך נראה כדרך הראשון שכתב ז"ל. ועיין להפר"ח שם שחלק על הרא"ש והמחבר ואחר המחילה הדין עמהם לענ"ד נראה יעו"ש.
ומותר לאדם וכו'. כתב הרב לח"מ ז"ל דהוציאו ממ"ש שם דרצפה קמיה דרב הוה והקשו וליזיל לגבי צבורא וכו' וליפול על אפיה משמע דיכול אדם להתפלל במקום זה וליפול על פניו במקום אחר שהרי התפלל רב במקום שבה הרצפה והיה יכול ללכת במקום אחר וליפול על פניו.