אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה ב

פרק ד

טהרת ידים כיצד וכו'. במה דברים אמורים לפניו וכו'. פשטן של דברים דאם היה רחוק יותר ממיל לאחוריו אין מחייבים אותו לחזור אמנם אם היה רחוק מיל בצמצום חייב לחזור ותדע דאם כוונתו דדוקא פחות ממיל חוזר אבל מיל בצמצום אינו חוזר הוה ליה לומר אבל אם עבר מן המים מיל אינו חייב לחזור ואז הוה אשמועינן נמי דעד מיל דכתב ברישא היינו עד ולא עד בכלל ותו דהדין נותן דליהוי דומיא דרישא דכי היכי דעד פרסה דלפניו היינו עד בכלל ויותר ע"כ היינו יותר מפרסה ה"נ יותר שכתב בסיפא הוי דומיא דרישא דליכא בינייהו אלא לענין השיעור זו נראית כוונת רבינו ז"ל בלשונו הקדוש אמנם בפרק מי שמתו דף ט"ו אמרינן א"ל רבינא לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בצרור או עפר או קסמית א"ל שפיר קאמרת מי כתיב ארחץ במים בניקיון כתיב כל מידי דמנקי רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וה"מ לק"ש אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה וה"מ לקמיה אבל לאחוריה אפי' מיל אינו חוזר מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר ע"כ הרי להדיא דס"ל לש"ס דלא דמי שיעורא דרישא לדסיפא גם בזה דבשיעור מיל גופיה דוקא פחות חוזר אבל מיל אינו חוזר ומרן ז"ל כתב בפשיטות דעד מיל שכתב רבינו היינו עד ולא עד בכלל כדי להשוותו לדברי הש"ס ואחרי המחילה רבתי אין זה במשמע דברי רבינו כדכתיבנא ולולי דמסתפינא הוה אמינא דגירסא אחרת היתה לו לרבינו בדברי הש"ס.
שוב ראיתי בשו"ע או"ח סימן צ"ב שכתב להדיא אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום המים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו חוזר הרי דנמשך אחר פשט דברי רבינו ושם בבית יוסף כתב וז"ל וכן פסק הרמב"ם פ"ד מהל' תפילה אלא שנראה שהיה גורס בלאחריו יותר ממיל אינו חוזר הא מיל חוזר עכ"ל וששתי כעל כל הון שכוונתי לדעת גדול ז"ל. אלא דאכתי איכא למידק דרבינו ס"ל דהך מימרא דרב חסדא ומימרא דרב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דלעיל דקאמר כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח וכו' לאו לקרית שמע ותפילה של שחרית דוקא היא אלא לכל התפילות קאמר תדע שכתב לקמן אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו וכו' וצ"ל דהכא ר"י נחית לדין כולל לכל התפילות דבעי נפנה ונטילת ידים וכו' ולעולם דבשחרית בעי נמי פניו ורגליו ואי רבינו ס"ל כפי' רש"י שכתב דקרית שמע זמנו קבוע ולהכי לא בעי מיהדר אמיא אבל לתפילה דכל היום זמנה הוא צריך למיהדר אמיא ע"כ קשה דקרית שמע של ערבית שאין לה זמן קבוע אמאי לא חייב רבינו למיהדר אמיא ותו דתפילה נמי אית לה זמן קבוע עד ד' שעות ותפילת מנחה נמי עד פלג המנחה למר כדאית ליה ועד צאת הכוכבים למר כדאית ליה ולמה רבינו כתב בהיפך בין בתפילה בין בקרית שמע. וי"ל דרבינו ס"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל שם דהיינו טעמא דקרית שמע שהיא דאורייתא לא החמירו עליו למיהדר אמיא כמו שהקילו בה לגבי בעל קרי לפי שאין דברי תורה מקבלים טומאה אבל לתפילה החמירו עד פרסה ע"כ ולהכי כתב רבינו דין זה דוקא בתפילה.

עד הפרק וכו'. נראה שלמדו ז"ל מההיא דפרק כל הבשר (חולין דף ק"ו) ת"ר נטילת ידים לחולין עד הפרק לקידוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק וכו' ואמר שמואל עד הפרק בין לחולין בין לתרומה לחומרא ע"כ ועי' מ"ש פ"ו דברכות הל' ד'.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה