מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ב
ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בט' שעות ומחצה וכו'. ממתניתין דריש פרק תמיד נשחט וכו' ופרק תפילת השחר דף כ"ו. ובירושלמי מוכח להדיא דעיקר זמנו מן הדין הוי מחצות ואילך תכף והכי מוכח נמי בפ' תמיד נשחט וצ"ל דכדי שלא יבואו לטעות אחרו חצי שעה ועיין להפרי חדש או"ח בליקוטיו סימן רל"ג שהכריח דזמן מנחה הוי מחצות ואילך מעיקר הדין.
ולפי שבערב פסח וכו'. רבינו ס"ל דבמנחה גדולה בדיעבד דוקא יצא והיינו טעמא נמי שכתב דהורו הגאונים שאין להתפלל רשות אלא הגדולה ונתן טעם הרב ב"י סימן רל"ג משום דהוי דבר שאינו תדיר בכל יום ולפ"ז מה שכתב אח"ז ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובא היינו לענין דיעבד א"נ לענין שאין טוב להתחיל סעודה כשהגיעה זאת השעה וכמ"ש בירושלמי שם גבי עובדא דתלמידי רבי יהושע בן לוי והתם נמי כדיעבד דיינינן ליה כיון דאיכא למיחש דילמא ימשך אחר סעודתו אם יסעוד תחילה. ואיכא למידק בדברי רבינו אמאי שינה זמן מנחה קטנה מזמן מנחה גדולה דבמנחה גדולה תלה הדבר בשחיטת התמיד ובמנחה קטנה תלה הזמן בהקרבת התמיד וי"ל עמ"ש התוספות שם דרבי יהודה דקאמר עד פלג המנחה ה"ט שהמנחה היא כנגד הקטורת כמ"ש דוד המלך ע"ה תיכון תפילתי קטרת לפניך ובמנחה דוקא איירי מדסיים משאת כפי מנחת ערב ותכף אחר הקרבת התמיד דהיינו בט' שעות ומחצה היו מקטירים הקטורת ונמשך זמנו עד י' שעות וג' רביעי שעה שהוא שעה ורביע קודם הלילה והיינו נמי זמן תמיד שהרי היה נשרף והולך על גבי המזבח ולפ"ז היינו טעמא שכתב רבינו דבמנחה גדולה לכתחילה אין לו לאומרה חובה משום דקי"ל כר"י וטעמו שהוא כנגד הקטרת ומהך טעמא גופא אמרינן דמתחיל מזמן הקרבת התמיד ולא מזמן השחיטה משום דאף דזמן התמיד היינו נמי זמן המנחה כשאנו יכולים לקיים שניהם עבדינן ועיין בכל זה להרב לחם חמודות ז"ל.