מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה יח
כל השנה וכו'. ברכות דף י"ב וכתב מרן בשם הרב מנוח ז"ל דמלך אוהב צדקה ומשפט משמע שיתנהגו ברואיו בצדק ובמשפט אבל המלך המשפט ר"ל שהוא יתברך שופט העולם א"נ משמע שהוא עצמו המשפט כמו שאנו אומרים הוא היודע הוא החכמה ואין לומר עליו יתברך חכם ומבין שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר ע"כ.
ובברכת שתים עשרה. דע דכפי המנין אינה אלא ברכת אחת עשרה וכבר נשאל הריב"ש בתשובה סימן תפ"ה על מ"ש רבינו פ"י כלשון הזה וכתב ז"ל שהוא ט"ס כי אף אם היינו דוחקים עצמינו שמפני שהיום הראשון מעשרה ימים אלו הוא תענית צבור ומנה הרב עננו בחשבון זה לפי שהשליח צבור אומרה ברכה לעצמה בין גואל לרופא הנה יקשה לזה איך מנה פ"ב סמוך לזה ברכת הודאה בשמונה עשרה שכתב שמוסיפים וכתוב לחיים בברכת י"ח וכו' ע"כ. ועוד הנני הצעיר מוסיף הכרח עצמי דאי אפשר בשום פנים לומר כן דהרי עינינו הרואות לשונו שכתב כאן כל השנה כולה חותם בברכה שלישית האל הקדוש ובברכת שתים עשרה מלך אוהב צדקה ומשפט והרי אין כאן תענית דכל השנה כולה קאמר אלא ודאי שבהכרח הוא ט"ס וכדברי הריב"ש ז"ל ואחרי המחילה מהרדב"ז בתשובה סימן נ"ב שהזכיר דוחק הריב"ש הנ"ל לסיוע לדבריו והרי הריב"ש ז"ל לא נחה דעתו אפילו בדרך דוחק כנ"ל עיין עליו. ולזה הסכים מרן ז"ל שהגיה בדברי רבינו ברכת י"א.