מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה יא
שבת שחל בחולו של מועד וכו'. ומשלים בענין שבת וחותם בר"ח מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. ברייתא דביצה דף י"ז ועירובין דף מ' וכתב מרן ז"ל שרבינו מפרש ומסיים בשל שבת הנאמר בברייתא דלא לענין חתימה קאמר (כמ"ש רש"י והתוס' שם) אלא שאומר איזה ענין של שבת כמו ישמחו במלכותך וכו' והאי ברייתא לא דברה בענין החתימה אלא מדאותביה לוי וכו' ע"כ והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה על זה ממ"ש התוס' שם במ"ש רב הונא אין הלכה כאותו הזוג דאמאי לא אמר הלכה כת"ק וי"ל דאי הוה אמר הלכה כת"ק הוה משמע אכל דבריו אף ממה שאמר ומסיים בשל שבת והא ליתא דהא קי"ל הלכה כרבי דאמר חותם ברוך מקדש השבת וישראל והזמנים ע"כ ולדעת מרן דמפרש ומסיים דאינו ר"ל חתימה לימא הלכה כת"ק וצ"ע ע"כ. ואפשר דכיון דאנן בעלמא ברוב הברכות אנו חותמים מעין החתימה גופא כדאשכחן בברכות דף י"א וכיוצא (ועיין להתוס' פרק ג' שאכלו דף מ"ו ד"ה כל הברכות) א"כ בדברי הת"ק שאמר ומסיים אף דלא איירי בענין החתימה גופא היה מקום לומר דסתמא דמילתא שחותם גם כן בשל שבת דוקא דומיא דסיום גופיה וכדי שלא נטעי בזה לא אמר הלכה כת"ק.