מעשה רקח על הלכות תמידין ומוספין· רבי מסעוד חי רקח
פרק ט · הלכה ה
או דם עולה ודם אשם וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דלפ"ז משמע דבעיין אפשיטא ורבינו אפשר שלא היה גורס וכו' ע"כ ודבריו מתמיהין דכיון דדחי ליה לא אאימורים כלומר מתני' דקתני חטאת קודמת לאשם לא תדוק מינה לדם ותיפשוט בעיין אלא דוק לאימורין מדקתני סיפא מפני שדמה ניתן דמשמע דעד השתא לא איירי בדם מדמוכח ליה מדם ולהחזיק דבר זה דהך מתני' לא מיירי אלא בקדימת אימורים סיים ש"מ כלומר שכן הוא האמת וכיון שכן לענין קדימת דם לא ידעינן אם אשם קודם לעולה או עולה קודמת לאשם ואיך מרן ז"ל כתב בפשיטות דאיפשט בעיין והוצרך לידחק שרבינו לא היה גורס האי דייקא נמי אדרבה מזה מוכח דלא אפשיטא לענין דם והרב לח"מ ז"ל הטריח עצמו ללא צורך עיין עליו: