מעשה רקח על הלכות תמידין ומוספין· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ב
בבקר עורכין וכו'. הקשה הרב לח"מ דמהסוגיא דיומא דף (כ"ד) [כ"ו] משמע דקרא דובער עליה הכהן עצים לא אתא אלא לסידור שני גזירי עצים לא למערכה גדולה כדברי רבינו עיי"ש ואיני רואה קושיא על דברי רבינו דמעיקרא תקשי לן בדבריו דגם סידור שני גזירי עצים הוציאו מפסוק זה בעצמו כמ"ש
וכן מצוה וכו' שנא' ובער וגו' אלא ודאי דכוונתו כך היא בתחילה למערכה גדולה הביא מובער אלא שרצה לסיים הפסוק אבל כוונתו מתיבת ובער דסמיך ליה מערכה גדולה דכתיב לעיל מיניה והאש על המזבח תוקד בו ולדין שני גזירי עצים למד מתיבת עצים ואגבן הזכיר ג"כ הפסוק שלם וכוונתו דאחר ובער שהיא מערכה גדולה עליה עצים שהם השני גזירין ושוב הביא לגזירין של בין הערבים מקרא דוערכו עצים שהוא נלמד באם אינו ענין כמ"ש בגמרא ונמצאו דברי רבינו מכוונים וכן מצאתי להדיא להרב קרית ספר ז"ל עיין עליו.
ובס' עבודת ישראל ז"ל דף נ"ד הקשה על רבינו דמדבריו משמע דאותו כהן שהיה מסדר השני גזירי עצים הוא בעצמו היה מעלה אותם וכן משמע ג"כ ממ"ש פ"ד הל' ה' ורפ"ו ומפשטא דמתניתין פ"ב דתמיד משמע שהכהנים היו מעלין אותם דקתני החלו עולין בגזרין וכו' וכן בברייתא פ"ב דיומא גם תמה על מרן ז"ל שציין מפ"ב דתמיד דאדרבא שם וכו' עיי"ש והניחו בצ"ע ואיני רואה קושיא דרבינו מפרש ההיא מתני' דתמיד על סידור המערכה גדולה דוקא וכמ"ש התוס' יו"ט שם אבל השני גזירין לא היה מערכן אלא אותו שהיה מסדרן וכן תתפרש הברייתא לדעת רבינו ומה שהביא מפסוק דובער וגו' כבר ביארנוהו שבח להשי"ת: