מעשה רקח על הלכות שמיטה ויובל· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה יא
כל שהוא לפנים מן החומה וכו'. בערכין דף ל"ב אמרו החולסית ומצולה אפליגו ר' מאיר ור' יהודה דלר"מ הוו כבתים ולר"י הוו כשדות ורבינו אף שפסק כר"י הו"ל לפרש דחולסית ומצולה הוו כשדות דהא לר"מ הוו כבתים וממ"ש רבינו פ"א דמכירה הל' י"ט נראה שהוא מפרש דבחולסית ומצולה היינו הר גבוה ומצולה עיי"ש ובהכרח צ"ל דרבינו סמך למ"ש וקם הבית אשר בעיר בית וכל הדומה לבית וחולסית ומצולה דומים לבית לפי דברי ר"י אך אכתי קשה דבפ"ג דמעשר תנן ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר והכוונה שאם ימכור אילן שעיקרו בתוך החומה אף שנופו נוטה לחוץ לחומה אנו הולכים בו אחר השורש ורבינו השמיט דין זה וכבר נתעורר ע"ז התוס' יו"ט ז"ל. אך לענ"ד נראה עם מ"ש רבינו בפירוש המשנה שם וז"ל ועוד יתבאר בסוף ערכין כי כל שהוא לפנים מן החומה ונופו נוטה חוץ לחומה ימכור אותו הפרי שאין דינו ודין שדה הארץ שוה ע"כ. ולא מצאנו ביאור זה שכתב הרב בסוף ערכין אלא זאת המשנה דכל שהיא לפנים מן החומה נידון כבתי ערי חומה דתנן בהך מתני' וכיון שכן לפי דרכו ז"ל הרי הוא נכלל בדין זה ולכך העתיק כגון הגנות דדרך להיות בהם אילנות משא"כ השדות דסתמן לזרעים זו נראית כוונת רבינו האמתית וכן נראה ממ"ש בפרק י"ג הל' ו' עיי"ש: