מעשה רקח על הלכות שמיטה ויובל· רבי מסעוד חי רקח
פרק יא · הלכה ב
והמוכר שדהו לס' שנה וכו'. בב"מ דף ע"ט מימרא דרב חסדא אמר רב וכפי' רבינו ואף דגם גבי שמיטה הדין כן כמ"ש פ"ט הל' ט' ושמיטה ויובל שוין מ"מ בהא אצטריכו קראי משום דזה במכר וזה בהלואה והרמב"ן ז"ל בס' המצות (עשין) [לאוין] רכ"ז כתב בשם רבינו שמתנין ביובל על מנת שלא תחזירנו ביובל כדרך שאמרו בשביעית עיי"ש והרב מגילת אסתר ז"ל כתב עליו שלא מצא כן בדברי רבינו ושהוא דבר בלתי אפשרי שהרי קא עבר אלאו דלא תמכר לצמיתות וכמ"ש בהל' א' ושנראה לו שהוא טעות סופר עיי"ש אכן נראה שכוונת הרמב"ן ממה שכתב רבינו שאין חוזר ביובל אלא דבר הנמכר בסתם דמשמע הא במפרש מועיל וזו נראית כוונתו בלי ספק או שגירסא אחרת היתה לו בדברי רבינו אלא שאני הצעיר תמהתי ע"ז שכתב הרמב"ן ז"ל כדרך שאמרו בשביעית דנראה דר"ל שאם התנה בשביעית ע"מ שלא תשמטיני שביעית מועיל ואיך אפשר זה והלא מתנה על מ"ש בתורה וכבר פסקו רבינו פ"ט הל' י' שאם התנה כן אינו מועיל ושביעית משמטת ואולי דכוונת הרמב"ן לתנאי המועיל ע"פ מ"ש רבינו שם עיין עליו שוב ראיתי להכנסת הגדולה ז"ל בנימוקיו שכתב בשם הרדב"ז ז"ל שאם התנה שלא תצא שדה זו ביובל תנאו בטל ואם אמר ולא תצא ביובל זה אינו עובר ע"כ ואפשר שלזה נתכוון הרמב"ן זלה"ה: