מעשה רקח על הלכות שמיטה ויובל· רבי מסעוד חי רקח
פרק ט · הלכה כד
המוציא שטר חוב וכו' שמזמן הסכנה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל שרבינו מפרש דאע"פ שעברה הגזרה נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד וכו' ורבן שמעון בן גמליאל מפרש ואת"ל שהוא חולק הא קי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ע"כ. ראיתי להרב גידולי תרומה דף ר"ט ע"ד שתמה על מרן ז"ל דבין רשב"ג יהיה מפרש בין יהא חולק מאי פריך בהשולח לרב ממתני' דהוציא שט"ח והוצרך לאוקומי כתנאי דברייתא הא רב אמרה למלתיה כרשב"ג דמן הסכנה ואילך הוא נאמן בלא פרוזבול אפילו אחר שעבר הגזרה ורב לאו קודם הגזרה איירי עכ"ד והיא תמיהא עצומה לכאורה. אמנם המדקדק בדברים יראה שדברי מרן נכונים וקיימין שהרי קושיא זו יש להקשות על רב נחמן שאמר לעיל נאמן אדם לומר פרוזבול היה בידי ונאבד ממני מ"ט כיון דתקינו רבנן פרוזבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא כי אתו לקמיה דרב א"ל מידי פרוזבול היה לך ואבד כגון זה פתח פיך לאלם הוא ע"כ. וקשה דלמאי אצטריכו לזה כיון שבזמנם היה נהוג כזמן הסכנה שבעל חוב גובה שלא בפרוזבול לפי' מרן בדברי רשב"ג אכן עינינו הרואות דרבינו מפרשם כשהנתבע טוען כמ"ש בהל' כ"ו מטעמא דחזקה היא שאין אדם מניח דבר מותר ואוכל דבר איסור שזה הוא דינו של ר"נ ודינו של רב ג"כ הביאו כאן שכתב ולא עוד אלא וכו' ואם טען הנתבע וכו' וכיון שרבינו מפרש דברי ר"נ ורב כשהנתבע טוען כדפריך תלמודא מרישא דמתני' דהכותב דקתני סתמא הרי אלו לא יפרעו דמשמע בכל גווני לא מצי לאתויי ההיא דרשב"ג דקתני בה בע"ח גובה שלא בפרוזבול דמשמע בהחלט ורב הצריך פתח פיך לפחות ואין זה במשמעות דברי רשב"ג לכך הביא לו מהברייתא דקתני צריך שיהא עמו פרוזבול דמשמע דוקא וחכמים אומרים אינו צריך כלומר א"צ דוקא שיהא עמו פרוזבול דדי לו שיאמר היה לי ואבד ואפילו ע"י פתח פיך והשתא רב דאמר שפיר כחכמים משא"כ דברי רשב"ג דאין במשמעותו זה כלל אף דלפי האמת רשב"ג עם חכמים דברייתא הם שוין דאם הנתבע שותק יפרע ואם טוען אז אומרים לתובע שמא פרוזבול היה לך ואבד ונמצאו הדברים מחוורים כשלמה חדשה ועיין עוד בס' לחם יהודה ז"ל והנראה לענ"ד ברור: