מעשה רקח על הלכות שמיטה ויובל· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה יב
והאתרוג אפילו היה כפול וכו'. מרן הקדוש הגיה בסוף לשון רבינו וכו' והרואה יראה דתחילת הלשון אין לו מובן ומצאתי בנוסח אחר כתב יד שכתוב בה ונעשה ככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית ואפילו היה ככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא וכו' והיא גירסא נכונה והכרחית אלא שראיתי להרב שמות בארץ דף ל"ח שעמד הרבה על דברי רבינו ועשה סתירות ממ"ש כאן למ"ש בהל' מעשר שני פ"א והרואה יראה ולבבו יבין שאין שום סתירה בדברי רבינו כי כל הישר הולך דס"ל דבאתרוג אזלינן אחר לקיטתו גבי שביעית וגבי מעשר אלא דמכח הספק אזלינן נמי אחר גמר הפרי ולהחמיר ואף דרבינו לא הזכיר אלא מששית לשביעית הדבר ברור דהוא הדין משביעית לשמינית דזיל בתר טעמא. אך מה שהקשה שם על רבינו פ"א דמע"ש דלא חשש להחמיר משניה לשלישית וכו' להפריש מעשר שני ומעשר עני מלבד מה שכתבתי אני הצעיר שם עוד נראה דאשתמיטיתיה להרב ז"ל דברי התוס' בר"ה דף ט"ו בההיא דר"ע דנהג בו שני עישורין כתבו ז"ל דלאו דוקא דהא קי"ל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין וכו' וכיון שכן לא הוה מצי רבינו לחייב שם שני מעשרות וא"ת ע"י פדיון כמ"ש התוס' שם אין זה דרך לתקן דבר זה לכל העולם ור"ע החמיר על עצמו טפי: