מעשה רקח על הלכות שחיטה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה כא
שהשוחט לו שחיטתו אסורה. מדכתב אסורה ולא כתב פסולה נראה דאף בנתכוון לע"ז קאמר והכי דייק לשונו דלעיל בשוחט לשם מזל וכו' ובשוחט לזרוק דמה לע"ז כתב לשון איסור ובאינך כתב לשון פיסול וא"כ מצינן למימר דדעתו דאפי' שנתכוון אחד לשם דבר שאסור בהנאה כיון שהאחד נתכוון לדבר הכשר אין בו כח לאוסרו כי אם באכילה לא בהנאה ג"כ וזה הוא שסיים שחיטתו פסולה ולא כתב אסורה כן נראה לענ"ד ועיין להרב לח"מ והב"י שם.