מעשה רקח על הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה ב
אתרוג של ערלה וכו'. דף ל"ה אמתני' ושל ערלה פסול מ"ט פליגי בה ר' חייא בר אבין ור' אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון וכו' ופי' רש"י לפי שאין בה היתר אכילה ורחמנא אמר לכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתו לפי שאין בה דין ממון וכו' הלכך לאו שלכם הוא ע"כ. תו קתני התם גבי תרומה טמאה דהיינו טעמא דלית בה היתר אכילה ע"כ. ורבינו בפירוש המשנה כתב וז"ל ערלה תרומה טמאה הם מכלל הדברים הטעונים שריפה וכו' ולפיכך הוא פסול למאמר השי"ת פרי דאלו אינם ראוים לאכילה בשום פנים ע"כ. וקשה על דבריו חדא דבגמ' לא תלו איסור ערלה ותרומה טמאה בשביל שהם עומדים לשריפה דא"כ הו"ל להגמ' לומר כן כדתני התם גבי אשרה ועיר הנידחת מ"ט כיון דלשריפה קאי כתותי מכתת שיעוריה ותו שסיים למאמר השי"ת פרי וכו' פתח בכד וסיים בחבית ותו דמנא ליה שפיסול ערלה ותרומה טמאה היינו משום דרחמנא קפיד אפרי וכו' ואי ס"ל דכוונת היתר אכילה שאמרו בש"ס היינו משום דנקרא פרי מי הכריחו לזה ולמה לא פי' כרש"י והתוס' דמתיבת לכם הוא דדריש הכי וכוותייהו משמע ריהטא דסוגיא התם מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה כתיב ראשית עריסותיכם אתרוג נמי כתיב לכם לכם משלכם וכו' ע"כ.
והנה לקושיא ראשונה מצינן למימר עם מ"ש התוס' ד"ה לפי שאין בה וכו' וא"ת אתרוג של ערלה תיפוק ליה דמכתת שיעוריה דמצותו בשריפה דקחשיב ליה בתמורה בהדי נשרפים וכו' ומהאי טעמא נמי פסל אתרוג של תרומה טמאה דמצותה בשריפה ולמה לן טעמא דהיתר אכילה וי"ל דודאי לא היה צריך אלא נחלקו בהנך טעם לענין ערלה משום דנפקא לן לענין מעשר שני וכו' ע"כ. ולפ"ז תתורץ הקושיא שניה ג"כ דפתח בכד וכו' דכיון דטעם אחד הוא פשוט שהוזכר במתני' דתמורה והוסיף טעם אחר בש"ס וכו' לכך רצה להביא שניהם דהכל הוא לתכלית אחד אכן קושיא שלישית צ"ע אם לא שנאמר בדוחק דכוונתו ג"כ אלכם דקרא ונקט תיבת פרי דביה איירינן דהיינו האתרוג ובס' שמות בארץ ז"ל כתב דרבינו ס"ל דטעם היתר אכילה וכו' לא נפקא מלכם אלא מדכתיב פרי ופרי שהוא אסור באכילה וכו' לאו פרי מקרי וכו' ע"כ. וקשה לי על זה דערלה גופא קרייה רחמנא פרי אף שאסור באכילה דכתיב וערלתם ערלתו את פריו הרי דאף שהוא אסור באכילה לא נמנע הכתוב מלהזכירו בשם פרי.