מעשה רקח על הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה יב
העושה סוכתו תחת האילן. משנה וגמרא דף ט' והרב המגיד ז"ל פי' דעיקר הדין הביאו רבינו לקמן דין י"ג עירב דבר שמסככין בו וכו' מפני שהוא מפרש חבטן שאמרו בגמ' שר"ל הפרידן ושכן הבין הראב"ד ז"ל וכבר עמד בדברי הרה"מ הלח"מ ז"ל עיין עליו אמנם מכיון דחזינן לרבינו בפירוש המשנה אמתני' דהעושה סוכתו תחת האילן לא פירש כלום ואמתני' דהדלה עליה את הגפן וכו' פי' אם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה בתנאי שיקוץ וכו'. נראה להדיא דמפרש חבטן קצצן וכמו שהבין מרן ז"ל ולפיכך קבע הדין אמתני' דהדלה עליה וכו' משום דמהאיך לא אתי אלא מדיוקא לדעת רבא ולא אשמועינן אלא דאף לכתחילה שפיר דמי וכבר פי' הסוגיא מרן ז"ל. אכן מה שיש לעמוד בזה מההיא דהמקרה סוכתו בשפודים או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהם כמותם כשרה ובגמ' פריך בשלמא לרב פפא דס"ל פרוץ כעומד מותר ניחא אלא לרב הונא בריה דרב יהושע דס"ל אסור קשיא ומתרץ במעדיף א"נ אם היו נתונים שתי נותנם ערב ע"כ. והיכי שרי בשהסכך כשר כמו הפסול הרי דומה לאילן דצריך לקוץ וינענע ואף לסברת ר"ה בריה דר"י דמוקים מתניתין במעדיף וכו' אכתי היכי שרינן השפודים שהוא סכך פסול והכא גבי אילן אף דהוי המיעוט צריך עכ"פ שיקוץ אותו ובשלמא לפי' רש"י ז"ל שפי' חבטן שעירבן כדי לבטלן מצינן לתרוצי כמ"ש התוס' דהתם הצל של הסכך כשר מרובה מחמתו וכיון דכי שקלת ליה סגי בכשר אמטו להכי לא קפדינן אביטול וכו' אבל לפירוש רבינו קשה וי"ל דהתם איירי בשאין ג' טפחים בין סכך לסכך כמ"ש לקמן דין ט"ז א"נ י"ל דגבי אילן היינו טעמא משום דמצטרף סכך כשר לסכך פסול פירוש שהם מעורבין עם הסכך כשר ולהכי בעי קציצה משא"כ גבי שפודים דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ולפי זה לא שייך להקשות על רבינו דתלתא מתני' למה לי בההיא דהעושה סוכתו וההיא דהדלה עליה את הגפן דחדא אשמועינן דיעבד וחורנא לכתחילה ניחא אבל ההיא דהמקרה סוכתו למאי איצטריך עיי"ש ובמ"ש ניחא דלא דמי ואף לפי דרכו של הרב י"ל דאי אשמועינן גבי אילן הו"א דכיון דדמי לסכך כשר לא מינכר ואין לחוש לרואים אבל גבי שפודים דאיכא למיחש לרואים שיטעו לומר דמסככין בהם אימא דלא שרי קמ"ל וכדאמרינן גבי מסככין בנסרין וכו'. ולמאי דנייד הראב"ד והרה"מ ז"ל מפירוש חבטן שר"ל קיצצן כמ"ש בפירוש המשנה נראה דהיינו טעמא משום דדחיקא להו לישנא דמתני' דקתני אם היה הסיכוך הרבה מהם או שקיצצן כשרה דמדקתני או שקיצצן דהיינו על כרחך באין הסיכוך הרבה מכלל דברישא דקתני אם היה הסיכוך הרבה היינו בלא קציצה ומ"מ כיון דנפק מפומיה דמר כל עוד דלא חזינן להדיא שחזר בו היינו טעמא דמרן ז"ל לפרש כאן כדבריו בפירוש המשנה דיש ליישב הלשון אף כי בקצת דוחק. ובנוסח אחר כת"י משנת הקי"א מחקו בדברי רבינו מתיבת כשרה עד הרבה מהם ודו"ק.