מעשה רקח על הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ג
ואין בקול. נוסח אחר שאין בקול.
וכן שופר של עולה וכו'. הקשה הרב לח"מ דהתם דף כ"ח משמע דכולהו מודו דמעל אלא מטעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו הדר רבא ואמר יצא וא"כ קשה דהיכי כתב רבינו דאין בקול דין מעילה עכ"ד. ולענ"ד נראה דבתחילה יש לדקדק בדברי רבינו שכתב ואם תאמר והרי נהנה וכו' דכיון שכתב שאין בקול דין מעילה א"כ מה לי אם נהנה ותו בפ"ה מהל' מעילה כתב דקול ומראה וריח של הקדש לא נהנים ולא מועלין וקשה דמנ"ל דאין נהנים מכיון דלית בהו מעילה פקע איסוריה לגמרי וכמ"ש הרב וכדמשמע מהש"ס ולישנא דרבא אף דלכאורה משמע דס"ל כרבי יהודה דבשופר של עולה אית ביה מעילה רבינו ס"ל דלא היא אלא לר"י הוא דקאמר הכי ולדידיה ליכא מעילה וזה דבפסחים דף כ"ה מוכח דרבא גופיה ס"ל כברייתא דבר קפרא דקאמר קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא ולהכי פסק רבינו דאין נהנים וכו' וגם פסק כרבא בפי"ד מהל' מאכלות אסורות עיי"ש וכיון דרבא סבר דאין בהם מעילה וליכא אלא איסור הנאה [מדרבנן] על כרחך צ"ל דהכא לר"י הוא דקאמר הכי וליה לא ס"ל ולכך הוצרך לכתוב כאן דבדין זה אף ההנאה שריא מטעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו. והרב ז"ל רצה לומר כן מסברא וכתב שהוא דוחק אמנם מאחר שביארנו שמוכרח לומר כן נראה ודאי דזו היא כוונת רבינו ואין כאן דוחק שוב ראיתי להרב חיים אבואלעפיא נר"ו שהבין כנ"ל בדברי הרב לח"מ והקשה עליו משם הר"ם בן חביב עיין עליו.