מעשה רקח על הלכות שגגות· רבי מסעוד חי רקח
פרק טו · הלכה ז
מפני מום או זקנה וכו'. לא ידעתי מנין הוציא רבינו דגם מפני מום או זקנה יתחייב בפר דעד כאן לא אמרו במשנה דמביא אלא באירע בו פיסול דסתמו כפירושו דהיינו טומאת קרי וכן נראה מדברי רבינו גופיה בפירוש המשנה ומטעם זה ראוי לו להביא הפר דחוזר להכשירו הוא אבל זקנה או מום א"א לחזור להכשירו ואיך יתחייב הפר הא הוי חולין בעזרה ותו דרבינו פסק כרבי יוסי דכהן שעבר אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כמ"ש פ"א דהל' עבודת יוה"כ וכמ"ש מרן ז"ל שם ודלא כסתם מתני' דקתני אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה וכדאיתא פ"ג דהוריות ופ"ק דמגילה וכיון שכן איך הזכיר על דין זה הטעם דאין בין וכו' וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל והניחו בצ"ע.
ומאי דאפשר להליץ בעד רבינו מההיא דפ"ג דהוריות דף י' דמייתי לנשיא דנצטרע דאידחי ליה מנשיאותיה מקרא דוישב בבית החפשית וכו' ופסקו רבינו לקמן דהרי הוא כהדיוט ואילו גבי כהן גדול אמרו שם דף י"ב ר' עקיבא אומר אין לי אלא שעבר מחמת קריו מחמת מומין מנין ת"ל והוא ופירש"י עבר מחמת מומו דאינו חוזר לעבודתו מפני המום וכו' הרי דכהן גדול חמיר מנשיא ומעולם לא אשכחן ביה שכשנפסל ולא נתחלל שתפסל הכהונה גדולה שלו ואתי נמי פשטא דמתני' התם דקתני סתמא כהן משיח שעבר ממשיחותו ואח"כ חטא ולא קתני שאירע בו פיסול כדקתני בברייתא לאשמועינן דעבר מ"מ אפילו מחמת מום או זקנה ומפני שכבר הקדים רבינו הדין בהל' עבודת יוה"כ לא חש לשנטעה ולפיכך הזכיר כאן הטעם דאין בין וכו' וכדבריו ממש מצאתי להרע"ב ז"ל עיי"ש דלפי האמור יתיישבו דברי רבינו: