אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות שביתת עשור· רבי מסעוד חי רקח

פרק ג · הלכה ו

הלכה ה

ההולך להקביל וכו'. ברייתא שם ופירש רש"י ואינו חושש משום רחיצה ע"כ. משמע דאין לנו לחוש אלא משום רחיצה והיא גופא שריא בכי הא דאין כוונתו לרחוץ ולפ"ז כי תנן במתניתין פרק יו"ט ופסקו רבינו פ"א דשופר דין ד' דאין שטין ע"פ המים להביאו דהגזרה היא משום שמא יעשה חבית של שייטין כדאיתא התם לעבור ברגליו בימים כי הכא משמע דשרי ותדע דזה התירו אפילו לדבר הרשות כגון לשמור פירותיו וראיתי להטור שהביא משם בעל הלכות גדולות דדוקא עובר עד צוארו התירו כאן אבל מעבר לשוט אסור והוא ז"ל תמה עליו דאפילו רחיצה החמורה דאסמכוה אקרא שריא בכי הא לשוט דאינו אלא מדרבנן לא כ"ש. ועיין להרב בית יוסף והמפרשים שם זלה"ה ולענ"ד נראה דברי בה"ג שרירין דכיון דחז"ל לא התירו אלא לעבור דרך רגלו ורחיצה אין כאן דאינו מכוין לה מכלל דלשוט דניתוסף בו איסור אחר לא דהא בשט איכא נמי הך רחיצה גופא והוו תרתי לגריעותא ותדע עוד דהסמ"ג ומהרש"ל כתבו דאם יש לו דרך אחרת אין לו לעבור במים כלל וכמ"ש העטרת זהב שם. הרי דלא הותר אלא על צד הדוחק בדלא אפשר ואיך נתיר לו עוד איסור אחר מלבד דאיכא למימר נמי דאיסור השט הוי אטו מלאכה דאורייתא להתחייב עליה כרת משא"כ רחיצה.

או מי שהוא גדול וכו'. בברייתא שם ושאלו בגמרא הרב אצל תלמיד מאי ולא אפשיטא ורבינו נראה דנקיט לה לחומרא וכ"כ הרב המגיד ז"ל. וראיתי להרב מג"א סי' תרי"ג שהקשה דכיון דמידי דרבנן הוא הו"ל לפסוק לקולא. ותו הקשה על גוף הבעיא למה יהיה עדיף ההולך לשמור פירותיו מלילך אצל התלמיד ללמוד. והלא מצוה גדולה הוא וכו' ותירץ דהטעם כאן כיון שיכול התלמיד לבא אצל רבו אבל בלא"ה שרי ודלא כהלבוש ז"ל שאסר עיי"ש ואחרי המחילה אין נראה כלל דכיון דהפוסקים סתמו דבריהם משמע דבהחלט אסור וטעמא רבא איכא במלתא דבהולך להקביל פני רבו ההליכה מצד עצמה הויא נמי מצוה דחייב אדם להקביל פני רבו וכו' משא"כ בהרב שהלך אצל התלמיד אין כאן מצוה מצד ההליכה דאדרבא זלזול הוא שהרב ילך אצל התלמיד וההיא דלשמור פירותיו שאני ושאני דמשום הפסד ממון הוא ואם לא נתיר לו יש לחוש שילך באיסור וכמה דברים התירו חז"ל משום דאדם בהול על ממונו והתורה חסה על ממונן של ישראל וגם בפסחים דף מ"ו פריך תלמודא ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאורייתא א"ל אין משום הפסד ממונו גמר בלבו לאכול כזית וכו' וכמו שנתבאר בהל' שביתת יו"ט פ"א דין י"ב (הדר) דע"י קצת היתר שרינן אפילו איסורא דאורייתא משום הפסד ממון ויש לנו כיוצא באלו בתלמוד ובפוסקים טובא עיין עליהם. ומ"ש דאיסורא דרבנן הוא י"ל דיוה"כ שאני דחמירא קדושתו טפי ושוויוה רבנן כדאורייתא. ומבואר הדבר לדעת רבינו שכתב או מי שגדול ממנו בחכמה ובגמ' אמרו או מי שגדול ממנו ותו לא משמע דבשוים אסור ודלא כהרב כנסת הגדולה שם שכתב דבשוים נמי שרי עיי"ש שוב מצאתי נוסח אחר בדברי רבינו בחכמה ובמנין ודו"ק.

עובר במים. נתבאר בגמ' דהיינו דוקא בדלא רדיפי מיא אבל אי רדיפי מיא אף בחול אסור מפני הסכנה ומתבאר ממ"ש רבינו פי"ב דרוצח.

שאם לא תתיר וכו'. מבואר דעת רבינו דדוקא באלו דהוו מצוה התירו סופן משום תחילתן אבל בהולך לשמור פירותיו דהוי דבר הרשות לא לאפוקי סברת הסמ"ק שהביא הפר"ח ז"ל עיי"ש. ומ"ש בספרי רבינו

ונמצא נכשל מן המצוה וכן לשון הסמ"ג וכן בב"י ונוסח אחר יש ונמצא נמנע מן המצוה.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות שביתת עשור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה